משמרות כהונה חלק ג קעט

ראיתי להעיר ס' אחד וכולי עיין שם שנעלם ממנו משנה זו והוא פלא

שם גמ' אשר חטא בה עד שיודע וכו' לפ"ז לא אמעיט אלא מחטאת אבל כרת מחייב ובילקוט פ' ויקהל איתא כל העושה בו מלאכה בו ולא בו ובחבירו הרי שחל יוה"כ בע"ש ועשה מלאכה ביה"ש שומע אני שהוא חייב ת"ל בו ע"ש הרי שמיעטיה מכרת ומפרש יומת דכתיב הוא כרת דאי מיתה ממש פשי' שהוא פטור כיון דביה"ש ספיקא הוא ואי ר"י ס"ל הך דרשא לא הוה צריך לדרשא דבהא כיון דאין חייב כרת ל"מ חטאת אלא כר' דאתיא כר' יוסי דאמר שאני אמר וכו' וקרא דבו אשמעי' הך סברא שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום

ע"ב ר"י אליבא דר"א הכי תני וכו' קשה א"כ מאי פריך הגמ' לעיל בס"פ אמרו לו אלא א"א ר"ג כר"א ס"ל מכלל דפליגי במאי אי באחת על האריג רבי אליעזר חיובי מחייב כדתנן וכו' נימא דהך ברייתא כר"י אליבא דר"א דתני ב' על האריג אבל אחת על האריג פטור ור"ג ס"ל אחת על האריג חייב

תוס' בד"ה נתכוון וכו' למה נקט תלוש וכו' דהא ברייתא דב' נרות וכו' עכ"ל לכאורה טפי הי"ל להקשות לאביי אמאי חייב ונר' משום די"ל אביי לא שמיע ליה ההיא ברייתא דב' נרות אבל רבא לקמן הביא האי בריית' דב' נרות ולכך נקטו דקושי' לרבא טפי

שם אמ"ל רבא לר"נ והא תינוקות וכו' איכא למידק דבלאו ר"נ תק"ל דומיא דמתני' אהדדי דבמתני' קא' למה נא' בה פרט למתעסק וגבי תינוקו' מחייב ר"א אף דמתעסק דהיתיר' הוא וגם ר"י אדר"י תקשה ליה דהא ר"י קאמר דפלוגתייהו בנתכוון ללקוט זו ולקט זו ואף כי מוקמת ליה באבד מלקט מלבו שמעי' מכ"ש דר"י פטר במתעסק ובתינוקות מחייב בדבר דלאו מצוה ואפשר דאי ממתני' פשיט"ל די"ל דבחבורה חייב כיון דליכא אלא חד קרא דבה אבל לר"ן דקאמר טעמא משום מלאכת מחשבת וא"כ איכא תרי קראי לר"א ע"כ דמוקמינן חד מינייהו לחבורה ומשני הנח לתינוקות וכו' ור"א לית ליה דרשא דמלאכת מחשבת וכמ"ש רש"י לעיל סע"א ומ"מ אינו נוח לי מכמה אנפי ולכן נר' עיקר דאי אמתני' לחודה לא ק"ל דאיכא לאוקמה דר"ש ורש"ז איירי באבד מלקט מלבו ור"י מוסיף מתעסק והכל בב' שמות אבל בשם אחד אפילו מתעסק חייב וכדס"ל לרב שמעיה דפריך לקמן ממתני' וההיא דתינוקות שם בחד אבל לר"ן דתלי טעמא במלאכת מחשבת אפי' שם אחד ס"ל דפטור וכדמוכחא הסוגיא ולפ"ז לא פריך הגמ' מתינוקות אלא דר"י אדר"י אבל דר"א אדר"א ל"ק דהא ר"א ל"ל מלאכת מחשבת וכדפירש"י וכאמור וכמו מאי דפריך ר"י לשמואל ממתני' לקמן דלר"י אדר"י הוא דפריך ובהא הוא דהוכרח לשנויי הנח לתינוקות ועפי"ז ניחא מאי דק"ל דמאי משני דס"ל מקלקל בחבורה חייב הא מאן דס"ל מקלקל בחבורה חייב ס"ל מלאכה שאצ"ל לגופה פטור וכדפירש"י בשבת דק"ו ע"א ור"א ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה וכדמוכח. ממתני' דפ' המצניע דצ"ד ע"ב הנוטל צפורניו זב"ז ר"א מחייב ונטילת צפרנים מלאכה שאצ"ל וע"ש בתוס' בד"ה אבל בכלי עיין שם ועפי"ה ניחא דמעיקרא לא ק"ל דר"א אדר"א דהא ר"א לית ליה מלאכת מחשבת ולא הוכרח לשנויי דס"ל מקלקל חייב לר' אלא יאושוע ועיין להתוס' לקמן דכ"א רע"ב דנר' דלא ס"ל כפירש"י בשבת ועפי"ז ניחא נמי דלא פריך רבא לנפשי' דאיהו ס"ל לעיל בנתכוון לחתוך את התלוש וחתך מחובר פטור ותק"ל מתינוקות דהוא נמי מתעסק דהיתיר' ועפי"ה ניחא דרבא לא מיירי אלא בב' שמות ברם הדבר הקשה הוא לפי' התוס' לעיל דרבא מיירי בנמצא הוא עצמו מחובר וא"כ שם א' הוא ותקשה לנפשיה מתינוקות והתו' לקמן נרגשו מזה בקושי' רב יאודה ותי' לא יתכן כאן עיין שם ונ"ל לד לדעתם ז"ל דעיקר טעמיה דרבא דפטר אפילו הוא עצמו נמצא מחובר משום דקרא דבה מיותר דנ"ל ממלאכת מחשבת ואם כן ע"כ לא אמר רבא הכי אלא אחר דמיתבא ליה מילתא דר"נ דמלאכת מחשבת ואם כן הכא דאכתי לא מיתבא מילתא דר"נ ע"כ דאכתי לא אמרה לההיא דלעיל ועיין בתוספו' בשבועות די"ט והנה למסקנא דמסקי' דשחורות ולבנות שם א' אצ"ל דרבא מוקי דר"ש ורש"ז באבד מלקט מלבו ודר"י במתעסק וכדכתי' אלא דמוקי לכולהו תנאי במתעסק ור"ש ורש"ז איירי בב' שמות ור"י מוסיף שם א' ובהכי ניחא ליה דברי רש"י במתני' דמפרש לדר"ש ורש"ז במתעסק ע"ש ולכאורה הוא דלא ככולהו סוגיא דלס"ד דרב שמעיה שהוא דעת רב יאודה דמקשה לשמואל דר"ש ורש"ז באבד מלקט איירי ור"י מוסיף מתעסק ולמסקנא כולהו באבד מלקט מלבו ועל פי"ה ניחא דמפ"ל אליבא דרבא ולכך בפרט למתעסק דמתני' מפ"ל בהיתיר' דכן הוא אליבא דרב' ועיין בפירש"י סע"א ובזה יבא על נכון מה שחזר רש"י ז"ל בדברי רב שמעיה לאתויי סיפא דמתני' ולהוסיף פי' אחר במתעסק דהיינו מעין מלאכה מה שלא פי' כן במתני' דלרב שמעיה א"צ לאוקמה בהיתירא דוקא ולפי זה למסקנא דכולהו באבד מלקט מיתוקמא פרט למתעסק אפי' דאסורא

דף כ' ע"א ל"ש שם וכולי מכאן יש לה"ר לענין ברכת שהחיינו בשחורו' ולבנו' דאינו מברך דמין א' הן וכה"ג הביא ראיה ה' פנים מאירות ח"א סי' מסוגייא דפ' ראשית הגז ע"ש

ע"א תוס' בד"ה ס"ל וכו' וא"ת וכולי עכ"ל עיין בגמ' בפ' ר"א דמילה גבי בשר אעפ"י שיש בהרת דמוקי לה כר"י ופריך והא מודה ר"ש בפ"ר ע"ש ועיין לה' בית יאודה ח"ב בראש הספר עיין שם

בד"ה אכל דם שחי' וכו' משום בשר מן החי וכולי עכ"ל מבואר בפ' ג"ה דהטעם דאבר על טמאה משום מגו דאתוסף איסור' לב"נ וע"כ הוא הטעם דבשר מן החי חל על הטמאה וא"כ יש להוכיח מדברי התוס' הללו דס"ל כדעת הר"מ בה' מלכים דבשר מן החי אסור לב"נ וע"ש בכ"מ ולח"מ ועיין בחידושי' בפ' ג"ה ובמ"א כתבתי בזה

בא"ד ונר' דהומ"ל וכו' מזומן וכו' עכ"ל הנה רש"י פי' אף עוף שאינו באם על הבנים היינו עוף טמא נרא' דס"ל דעוף טהור מזומן ושאינו מזומן חד דינא אית להו כיון דמין א' הן אבל עוף טמא מינא אחרינ' הוא והכריחו לזה מדלא קתני מתני' מזומן ושאינו מזומן משמע דלא איצט' קרא לזה וא"כ לפמ"ש התוס' דעוף טמא מקרי מינייהו דעוף טהור ע"כ דלפי מאי דקאמר אימא בהמה וכו' היינו דלא אמרי' כל המין חד דינא אית להו ולזה כ' התוס' דלפ"ז הומ"ל מה בהמה שמטמאה וכו' וגם יש לנו לפרש מזומן ושאינו מזומן וכו' דלא כפירו' רש"י ומקושרים דברי התוס' לפ"ז על נכון ויש לפרש עוד בד"א ומ"ש הוא הנכון: בד"ה שיש וכו' וקשה לרב"י ברוך וכו' עכ"ל נראה דלא הוו גרסי אלא יצא מהלכי ב' ול"ג שיש בהן טו' חמורה ואין בהן טומא' קלה ולפ"ז נר' הממעטי'