משמרות כהונה חלק ג קעז

לקמן בר"פ ס' אכל חלב ואף לס' הר"מ דחולק על התוס' בזה כמ"ש הלח"מ בה' שגגי' מ"מ בריש' בהעלם א' אמאי אינו מביא חטאת אחד וד' אשמות תלויין דחד ס' הוא וגם על ס' דדינא מביא אשם תלוי כמתבאר בגמ' דגיטין בפ' הזורק גבי מאי היא באותן הימים ע"ש אלא ע"כ דמיפשט פשיט"ל דגופין לא מחלקי ולא שאל מינייהו אלא אם סבריה כוותיה בזה וכפ' הר"מ בפ"ד מה' שגגו' דגופין לא מחלקי וכ' מרן כ"מ דפ' כרע"ק ע"ש

תוס' בד"ה המהנה וכולי עכ"ל נר' מדבריהם דהנא' נותר לית בה כרת ולא חטאת ומהתימה על ה' המגיה בס' מש"ל בה' יסה"ת שהוכיח ממתני' דיש אוכל אכילה א' דבאכילה לא מחייב ב' משום אכילה ומשום הנאה מדלא חייב ליה תנא דמתניתין ה' חטאות ותרי מינייהו דאכילה והנאה דנותר עיין שם

דף ט"ז גמ' מני אי רע"ק וכולי פיר"שי מני ת"ק וכו' היינו לאפוקי תנא מציעאה דחמשה זבחי' חייב על כל א' דההוא ע"כ ד"י ולא כרע"ק וכדמסי' דתנאי היא דאיכא תנא דקבלה ואיכא תנא דלא קבל' וודאי שזו היא דעת הפשטן כי היכי דלא תק"ל מסיפ' דברייתא

שם ושבתות היכי מבע"ל שגגות שבת וכו' הא דלא קאמר תרתי בעא מניה שגגו' שבת וזדון מלאכות אי ימים שבנתים הויין ידיעה וזדון שבת ושגגת מלאכות אי שבתות כגופין דמיין משום דהדבר תלוי אי תני נדה או נדות כדאיתא בסיף הסוגיא ואם כן ע"כ חדא הוא דבעא מניה

ע"ב אילימ' ר"א אימא סיפא וכו' התוס' בשבת דע"ד כ' דאי מהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' הו"א היינו ב' תולדות מאב אחד אבל אב ותולדתו חייב ב' ולכך תני הרי אלו לאשמעי' דלא כר"א ע"ש ולפי זה מסיפא דקתני מעין מלאכה א' י"ל דאתיא כר"א דהא ר"א לא שמעי' ליה אלא באב ותולדתו כדתני לעיל ר"א מחייב על וולדי מלאכות במקום אבות איבר' דממשנתנו דקתני מעין מלאכה א' ופשט ליה ר"א לחייובא שמעינן דר"א מיחייב אב' תולדות מאב אחד וא"כ מ"ש התוס' בשבת דמרישא הו"א ב' תולדות היינו דתנא דמתני' ס"ל כר"א בהא ולא בהא אבל מ"מ גם רישא דלא כר"א:

תוס' בד"ה אמר וכו' יש חשיבות וכו' עכ"ל נר' דק"ל מאי ראיה מייתי ר"ח לסברתו אימא ברייתא דקתני ומודים בשגגת וזדון מלאכות דימים שבנתיים הויין ידיעה מכלל דפליגי ברישא העלמות וברייתא דתני חייב בזדון שבת ושגגת מלאכות דס"ל בגוף אחר לזה כ' דיש חשיבו' לשבתו' להיות סגופין יותר מימים שבנתיים וכו' ומ"מ צריך לאתויי ברייתא כי היכי דשמעי' בהדיא ועיין להח"ן ופ"מ הדבר ק' מאי פריך לרבא הא רבא ע"כ מכחיש בסרא זו דהא ס"ל ימים שבנתיים הויין ידיעה ומבע"ל אי בגופין ורע"ק ס"ל דלאו כגופין ולא קבלה מניה וא"כ איכא לאוקמא ספיר לדקתני פטור בשגגת שבת ולדקתני חייב בזדון שבת דשבתות כגוף א' ורבנן דההיא ברייתא ר"א היא דס"ל בגופין וצ"ל דקושי' ר"ח היא דלא יתכן דרבנן דברייתא דומודים רע"ק ורבנן דהיה בריית' ר"א ומן האמור ניחא מאי דק' בגמ' דתקש' קשי' ר"ח לאביי דס"ל דאפי' לר"א בגוף אחד במ"ש רש"י וא"כ ברייתא דומורים במאי מוקמת לה ולא יתכן תי' הגמר' דמשני לרבא ועפי"ה ניחא דאביי משני לה ע"ד דאופן הנז' ובשגם דר"ח דחיקא ליה למי' דרבנן אחריני נינהו ופריך לרבה מכל מקו' אנן בדידן משני' שפיר אליבא דאבני כן

דף י"ז מתניתין ואפילו אכל ס' יש בו כשיעור וכו' פירש"י דסבו' שומן הוא ואח"כ נודע לו דחלב אלא דס' אי אכל כשיעו' משמ' דאי בשע' שאכל ידע דחלב הוא אלא דסבור דפחות משיעור ואח"כ נודע לו דהוה ס' אי כשיעור פטור מקרבן דלאו שב מידיעתו הוא כיון דחצי שיעור אסור מן התורה אבל הר"מ בפ"ח מה"ש כ' ידע שהוא חלב ע"ש ונ"ל ראיה לרש"י מגמ' בהוריות די"א דתני מע"ה פרט למומ' רש"א השב מידיעתו וכו' ואמרי' מאי בינייהו וכו' ואמאי לא קאמר א"ב דידע דחלב הוא סבור דפחות משיעור דהוי מומר ושב מידיעתו אלא על כרחין דלאו שב מידיעת' כדע' רש"י שו"ר בפ' כלל גדול דף ס"ט פלוגתא דר"י ור"ל אי הזיד כלאו ושגג בכרת אי הוי שב מידיעתו ולמ"ד דלא הוי שב מידיע' נ"ל מקרא ומוכח דאם לא הזיר אלא באיסור כגון ח"ש הוי שב מידיעתו לכ"ע ומעתה ההיא דהוריות דלא קאמר א"ב ח"ש משום דהתם אר"ש קאי ור"ש ס"ל כ"ש למכות וא"כ לר"ל לא לא הוי שב מידיעתו כמו הזיד בלאו וכן רש"י כאן נקט גוונא דאתיא גם לר"ל אליבא דר"ש והר"מ נקט לה אליבא דהילכתא מיהו בלא"ה ההיא דהוריות א"ש דבח"ש לא הוי מומר לשיעור שלם דמומר לקל לו הוי מומר לחמור ולפ"ז מאי דלא קאמר א"ב ח"ש דלת"ק לא הוי מומר ולר"ש שב מידיעתו אליב' דר"ל כיון דר"ש ס"ל כ"ש למכו' משו' דאתי' האי סוגיא בר"י דס"ל דבכ"הג הוי שב מידיעתו ודו"ק

ע"ב תוס' בד"ה מדסיפא וכולי דאפילו בס"ס מביא אשם תלוי עכ"ל מזה יש ללמוד דס"ס דקי"ל להקל היינו בלא איתחזק איסורא אבל איתחזק איסורה להחמיר דנראה פשוט דאיתחזק ואיקבע חד דינא נינהו ועיין להש"ך והפר"ח בסי' ק"י בדיני ס"ס ע"ש וגם ממ"ש התוס' בביה"ש דמוצאי שבת הוי איקבע איסורא ילה"ר למה שנסתפק המג"א בסימן שמ"כ אי גזרו ע"ד שהוא משום שבות בביה"ש דמ"ש ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

ודע דלכאורה נר' מדברי התוס' שכ' דאיירי בס"ס דאי חתיכה א' של חלב וס' אי אכל כשיעור לא מיקרי איקבע איסורא ודלא כס' הר"מ בפ"ח מה' שגגות וכ"כ הלח"מ שם מיהו נר' עיקר דס"ל דבכה"ג איקבע איסורא ולא הוכרחו לומר דהוי ס"ס אלא למ"ד דטעמא משום מצות וכ"כ הח"ן שם וכ"נ מדברי התוס' בדבור שאח"ז שכ' דבא"א הוי איקבע איסורא ודכוותה בחתיכה א' של חלב וס' אי אכל כשיעור דהוי איקבע איסור' ובגמ' לקמן קאמר מאי איכא בין איקבע איסורא לאפשר לברר אסוריה אב' כגון שבא ישראל וכו' ולא קאמר אב' בחתיכה אחת של חלב וס' אי אכל כשיעור דלר"ז אפשר לברר ע"י חלק הנשאר ולר"ן לא איתבע אסור' אלא ע"כ דהוי איקב' איסורא מיהו י"ל דבכה"ג לרבא נמי ליכא מצות וא"כ ליבא בין רבא ובין ר"ו מידי והגמ' לחית לאשכוחי חדא גוונא דלרבא ור"ז לא מייתי ולר"ן מייתי ומה"ט לא קאמר אב' כזית ומחצה כדקאמר לעיל דלר"ן לא איקבע אסורא כדכתבו התוס' ולר"ז אפשר לברר

בד"ה אמר וכו' באיסור אשם תלוי וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דבחתיכה א' איכא דאוריי' אף למאן דבעי חתיכ' מ"ב חתיכו' וא"כ ע"כ דש' דאורי' לחומרא מן התורה ועיין להפר"ח בסי' ק"י בפרט זה דס' דאורייתא לחומרא שצדד בדעת התוספות עיין שם: ע"ב גמ' ר"א אומר כוי חייביין על חלבו אשם תלוי דקסבר כוי ספיקא הוא ומכאן יש להוכיח דאפי' אי הס' בעיקר החיוב אי מחוייב או לא בד"ז הוי