משמרות כהונה חלק ג קעו

היכא דאתא ליד גזבר ל"ת ביה שאלה כמתבאר מדבריו במס' בכורות דל"א ע"א ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל שם אמ"ש התוספות ונר' דלא חשיב לאו דמעילה וכו' דאמאי לא כתב משום דאיתיה בשאלה ע"ש ולפי"ה ניחא דהתוס' גופייהו ס"ל דאיתיה בשאלה עד אחד זריקה ועיין לה' הלכות יו"ט שם בדל"א ע"ב ע"ש ועיין ברש"י במעיל' די"ט ע"א דמפ"ל לפלוגתא דר"י ורש"י דהתם דפליגי אי מכי אתי לעזרה א"ח באחריותו או בעי' עד אחר זריקה ע"ש ודע דאפשר לו' דטעמא דאחר שנזרק לית ביה שאלה משום דאי מתשיל הוי חולין בעזרה ולפ"ז תליא בפלוגתא דתנאי אי חולין בעזרה דאורייתא או דרבנן וכפ"ז מקום אתנו ליישב דברי התו' הללו עם הגמ' דשבועו' והרמ"ל

התוספות שעל הגיליון הק' מחמץ של הקדש ותי' לחלק בין קב"ה ובין ק"מ דקב"ה דבעי' שו"פ נר' מדבריהם דק"מ לא בעי שו"פ וי"ל מגמ' לקמן דכ"ג ע"א דפריך ממשנתינו ומשני הא בימות החמה וכו' וע"ש ברש"י מיהו י"ל דהתוס' מפ"ל משום דנסרחה ולית ביה הנאה ולא משום שו"פ למסקנא ודלא כרש"י שם והתו' בפסחים דכ"ט ע"א כ' כל היכא דלא מחייב קרן וחומש לא בעי אשם וממתני' דהכא תיובתייהו דכיון דלא שו"פ ולא הפסידו מידי לא מחיי' קרן וחומש וי"ל בדבר

דף י"ד גמ' אקדשיה מגו דאתוסף איסור הנאה וכו' הא דלא קאמר מגו דאתוסף שלא כדרך אכילתו כיון דלא כתיב אכיל' משו' דתליא בפלו' דאמוראי וכמתבאר מדברי מהרש"א בפסחי' דכ"ו בתוס' בד"ה שאני היכל וכו' ולכך נקט מילתא דשוויא לכולהו ובהכי ניחא דלא נקט גבי יוה"כ איסור מוסיף מגו דאתוס' שלא כדרך הנאתו כיון דלא כתיב אכילה וכמ"ש ה' שאגת אריה בהלכו' יוה"כ משום דלמאן דס"ל דהקדש אסור שלא כדר"ה לא אתי יוה"כ לחול עליו והגמ' בכולהו נקט מילת' דשויא לכ"ע איברא במ"ש שם דיו"ה חל על נבילה איסור מוסיף לר"ש ע"ש ק' דר"ש ס"ל כ"ש למכות ואם כן שלא כדר"ה למכו' וכמ"ש מהרש"ל בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי ואף לדברי מהרש"א שם מ"מ איסורא מיהא איכא ועיין שם בתוספות

שם ופיגול ונותר בחד בהמה לא מ"ל פירש"י הטעם דאינו נותר וכו' וה"ה דהומ"ל משום דאין איסור נותר חל על פיגול דאין אחע"א כדאוקימנ' לעיל

שם בכזית א' קמיירי וכו' פירש"י דל"ל דהקטר חצי זית דאין הקטרה פחותה מכזית עמ"ש הח"ן בכונתו וצ"ל דמתני' דר"פ דקתני מב' מינין פטור וקאי אפיגול דתנן לעיל מינה מיירי באכלן בזה אח"ז והכא מיירי שאכלן בב"א וכה"ג מחלק הגמ' בנזיר גבי היתר מצט' לאיסור ומ"מ נ"ל עיקר בכונת רש"י דקאי אמאי דאמרינן בסמוך דאכל כוליא בחלבה וא"ה ק"ל דמ"ל בהקטיר חצי זית כוליא וחצי זית חלב והביא חצי זית פיגול וחצי זית נותר ממ"א דהשתא מצט' שפיר הב' חצאי זיתים פיגול והב' נותר והוו כולהו אאכיל' א' דומי' דיה"כ ומתרץ דאין הקטרה לחצי זית ולא פקע פיגולו ובמאי דאמרי אין בית הבליעה מחזיק וכו' עיין לה' מ"א בה' יוה"כ ולהפר"ח שם ולהח"ן ועמ"ש בי"ד סי מ"ח ע"ש ובענין עירוב והוצאה ליוה"כ עיין לה' שאגת אריה בה' יוהכ סי'

ע"ב מודה ר"י באיסור מוסיף וחמותו ונעשית א"א דאע"ג רא"מ הוא מ"מ קתני דנידון בחמותו דגבי קתלא איירי ומטעמא דאטו בתרי קטלי קטלת ליה וכדאיתא בגמ' בסנהדרין דפ"א ועיין להתוס' ביבמות דג"ל ע"ש ומעתה דברי התו' שעל הגיליון תמוהים טובא ובמ"א כתבתי בזה

תוס' בד"ה הבא וכו' שאינן אחיות עכ"ל דאי אחיות ונשא הא' אחר מיתת אחותה לא מחייב משו' בת בנה או בת בתה שאינו חיי' אלא בחייה וכדאיתא בפ' הנשרפין דאחר מיתה איסורא בעלמא הוא דאיכא ועיין להר"מ בפ"ב מה' א"ב שכ' דאיכא כרת וס"ל דמ"ש בגמ' איסורא בעלמא לאפוקי סקי' ע"ש בהה"מ

בד"ה אחות וכו' ומ"ל בב"א וכו' עכ"ל אף דכבר כתבו דלא חשיב אלא א"מ היינו לגבי איסור כולל אבל בת אחת ודאי חשיב ליה שפיר וזהו שחידשו בתי' אחרון אף דלגבי בי ב"א אמרי' כן ובההוא תי' ניחא כל קושית התוס' ועפ"י ההוא תי' הוא שכ' בדבור הקודם ולפי מה שפי' לקמן וכו' ועיין להתיו"ט

דף ט"ו אמר רבה טעמי' דר"א וכו' לכאורה בעיא דגמ' ופלוגתא דרבה ור"י לא נ"מ למאי דקי"ל כרבנן ונר' דשייכא פלוגתייהו אליבא דרבנן דמודו בבא על הנדות שחייב וליבייהו איכא למבעי אי קצר וקצר מה' אילנות דגופין מחולקין אי חייב על כל א' א"ד דוקא בה' נרות שא"א לערבן ובהא שייכא פלוגתייהו דרבא ור"י ובהכי ניחא מה שהק' התוס' שעל הגיליון לקמן במתני' דהאוכל נותר מה' זבחים מ"ש מה' ע"ש די"ל דשאני ה' נרות שא"א לערבן מיהו לר"י דלא שאני ליה בהכי שייכי דבריהם ועוד כיון דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים כדאיתא לעיל א"כ א"א לערבן וראיתי למהרימ"ט בחי' קדושי' דע"ז שהק' הרא"ש בהא דאמרי' בחולין אכל בשר מ"ה מן הטריפה לוקה אחת למאן דנ"ל מחד קרא ומוקי הגמ' בב' בהמות ואמאי לא מחייב ליה משום גופין מחולקין ותי' דשאני ה' נדות דא"א לערבן ע"ש ולא זכר דתליא בפלוגתא דרבא ור"י בשמעתין ובעיקר קושיתו דבבהמה לא שייכא לתא דגופין מחולקין ובהכי ניחא גם קו' התוספות שעל הגליון הנז' ועוד י"ל דנדה ושפחה הוו ב' כתובים מיהו לקמן במתני' דהאוכל נותר רע"ק קאמ"ל ורע"ק ע"כ דמחייב בגופין מחולקין מסבר' בלא שום קרא וכמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה הרי ע"ש איברא דק"ל ע"ד התו' בשמעתין מגמ' בסנהדרין דנ"ד דנרבע דבהמה דקאמר לרע"ק חייב שתים משו' דנ"ל מתרי קראי והשתא אפי' אתו מחד קרא מחייב שתים משום גופין מחולקי' אלא ע"כ דאפי' לרע"ק בעי' קרא ומנדה ושפחה לא ילפי' דהוו ב' כתובים וע"ש בתוספות ועמ"ש שכתב לעיל ד"ט ע"ש וק"ל

והתוס' רי"ד בקדושין דע"ז כ' דגם בבהמה שייכא ליתא דגופין מחולקין כי איתנהו בחיים ולא בשחוטות ועיין להמש"ל בפ"ד מה' שגגות עיין שם

ע"ב מתני' אם הלכה נתקבל אף דר"י יליף בק"ו אפשר דהלכה בידו היא אלא דאלימא ליה למילף בק"ו וגם בעיא דגמ' קבלה או לא קבלה היינו ר"ל אי הלכה מקובלת בידו ומש"ה לא קבלה וניחא מה שדקדקו התוס' שעל הגיליון

והנה מפשטא דמתני' נרא' דרע"ק דחי דקו' וחזר לבעייתו ואכתי מסתפ' הוא בדין זה כדמעיקר' מיהו מברייתא דמייתי הגמ' נר' דמיפשטא פשיטא ליה דקתני רישא דמוקמי' לה כרע"ק בהל' העלמות ודייקי' הא גופין מחולקין ודייקי' נמי על לא הודע שלהם אינו מביא אלא אשם תלוי א' ואי איתא דמספק"ל הו"ל לחייב אשם תלוי על כל א' אע"ג דהוי ס"ס שמא לא אכל החלב ואת"ל אכל החלב שמא הלכה דגופין לא מחולקין מ"מ מביא בזה אשם תלוי אף על ס"ס כמתבאר מדברי התוס'