משמרות כהונה חלק ג קעד

כהתוס' לעיל בד"ה אלא והדבר ק' דלכולהו טעמי קאמר הגמ' אליבא דרבנן לא שייכי באיני יודע

בא"ד היינו לפסול נפשיה וכו' אבל לקרבן וכו' עכ"ל וההיא דקדושין שאני דאיהו לא קאמר מזיד אלא דאנן קאמרי' הכי ועיין ברש"י שם ומ"מ יש להבין כיון דנקטו משום ליפסול אמאי הוצרכו לומר משום חולין בעזרה ונר' דה"נ מפסיל לעדות לכ"ע כמו אוכל נבילות בפ' זה בורר דנ"ז ע"ש ולפ"ז היכא דאינו נפסל לעדות אפי' במידי דלאו קרבן אמרי' משים עצמו רשע ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל בריש מכות ע"ש דהתם כי הרג הנפש לא מפסיל לעדות אליבא דרבא דבעי' רשע דחמס והתוס' מק' אליבא דרבא ובלא"ה י"ל דהתו' שם ס"ל כמו שכתב השי' שלא נודע למי בקדושין שם דאיכא עדים דבלא"ה מחזיקין אותו רשע אדם משים עצמו ע"ש והמש"ל בה' מלוה ולוה בפ' ד' דין ו' נסתפק בזה ע"ש אבל התו' כאן לא ס"ל כן ועוד י"ל במ"ש הגהו' מרדכי בפ' הגוזל עצים דהיכא דמתכוין למיפטר נפשי' מממונ' אדם משים עצמו ע"ש וה"נ י"ל למיפטר נפשי' מדמי הקרבן

בא"ד חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וכו' עכ"ל שמעתי מק' מדאמרי' בפ"ק דזבחים שחט חטאת בשינוי בעלים על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה או על מי שאינו מחוייב כלום כשרה וא"כ זהו הפלוגת' דר"מ ורבנן דרבנן ס"ל דפטו' אם שחט אחר חטאתו לשמו כשרה ולר"מ פסולה ומאי מק' התו' ונ"ל דלק"מ דהתו' מק' כאן בבעיא דגמ' דמצדד הטעמא דרבנן משום דאדם נאמן ע"ע ואי טעמייהו משו' נאמנו' לא מהימן אלא לעצמו כדאמר ר"נ לקמן לא אמרה ר"י שא בינו לבין עצמי ולעצמו וא"כ אח"כ אחר ששח' חטאתו לשם זה אפי' לרבנן פסולה רזה לגבי אחרים מקרי ולגבי אחרים ליכא נאמנות ואזלי' בתר עדים דלא מהימן אלא לעצמו

ובמאי דכתבו התוס' חייבי חטאות וכו' אבל התו' בר"פ האשה רבה כתבו דאם לא ניחא ליה בכפרה ממשכנין הפך ממ"ש כאן ע"ש ומצאתי בירושלמי ר"פ אלו נערות דפריך אר"י דאמר אכל חלב הזיד במלקות ושגג בקרבן לוקה ומביא קרבן והא אין לוקה ומשלם ומשני דכדי רשעתו בב' הרשעיו' מסורות לב"ד אכל הכא המלקות מסור לב"ד והקרבן אינו מסור לב"ד ע"ש ואי איתא דאי אמר לא ניחא ליה בכפרה ממשכנין אותן הרי מסור לב"ד אם אמר לא ניחא ליה דהא ממון נמי דמסור לב"ד היינו באינו רוצה לפרוע

כתבו התוס' שעל הגליון בשם ריב"א דהתם דוקא להפסיד חבירו וכו' והכא לקרבן וכו' נר' דב' תי' הם וצ"ל א"נ דצד דלהפסיד סגי או בצד דלקרבן סגי

גמ' ת"ש והתורה וכו' במאי עסקי' וכו' לפירש"י בלא ביאת מקדש דקתני היינו נכנסת ואמ"ל לא נכנסתי ובטומאה דלא מודו ליה היינו נטמאת ואמ"ל לא נטמאתי ופשיט דטעמייהו משום מגו והדר פריך הגמ' אברייתא בטומאה נמי איכא מגו וק' מאי פריך נימא דס"ל דלא הוי מגו טוב בכה"ג דמדקאמר הגמרא לעיל מ"ד וכו' אבל טומאה לא מתריץ וכו' קמ"ל וכו' נר' דיכול להיות דבחלב הוי מגו אבל בטומאה לא הוי מגו וצ"ל דסמיך אברייתא דלעיל דגבי טומאה נמי אית להו מגו ודחיקא ליה למימר דרבנן דההיא ברייתא ר"י אבל לל"ב שכ' רש"י ניחא שפיר דביאת מקדש דקתני כולל גם נטמא' ואומר לא נטמאתי וע"כ הט' משום מגו אלא דק' לל"ב דפשיט דמשום נאמן דאי משום מגו אפי' טומאה נמי אלא ע"כ לית להו מגו וזה תימה דא"כ דרבנן ל"ל מגו מאי פרכי' במתני' לר"מ מה אם ירצה לומר מזיד וכו' והא אינהו גופייהו ל"ל מגו דבכולה שמעתא מבואר דטעם דנאמן הוא מוסיף אפטור וכי אמרי' דטעמייהו משום אדם נאמן אית להו מגו נמי וי"ל דמאי דלית להו מגו היינו בטומאה דוקא וכמהו דתימה דלעיל והק' דאי ס"ד טעמ' משום מגו א"כ אית להי מגו אפי' גבי טומאה דהא נכלל בביאת מקדש דקתני נטמאת ואמר לא נטמאתי לפי' ב' דרש"י להכי פריך בטומאה דלית בה קרבן נמי איכא מגו אלא ע"כ דטעמייהו משים אדם נאמן ול"ל מגו גבי טומאה אבל גבי חלב אית להו מגו ומ"מ לפ"ז דרש"י הו"ל להגמ' לעיל למי' נ"מ לטומא' דלית בה קרבן ויש ליישב

והתוס' פי' דפשיט לתרווייהו דר"י משום נאמן ורבנן משים מגו ודחי בצר דר"י די"ל דטעמיה משום מגו וק' כיון דטעמיה דר"י משום מגו א"כ אפי' לאחרים נאמן וכדכתי' לעיל בשם הר"ש וא"כ מאי קאמר לקמן לא אמרה אלא לעצמו וצ"ל דההוא דקאמר לא ס"ל כרבינא אלא דס"ל דטעמ' דר"י משום נאמן ובהכי ניחא ליה מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפי"א מה"ש שהשיג על הר"מ דפ' משום מגו דהא בגמ' קאמר ה' כר"י וסיים ואמרי' לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו ולכאורה שפת יתר וכמו שנרגש מזה ה' כ"מ ע"ש ועפי"ה ניח' דהא י"ל כפי' התוס' וטעמיה דר"י משום מגו ופ' הר"מ שפיר כר"י ובכל גוונ' א"ל מתרץ דבוריה זולת כי קאמר מעולם ולהכי הביא הא דר"י דמינה שמעי' דטעמיה דר"י משום נאמן ומעתה מ"ש הלח"מ ליישב דעת הר"מ ליתא ואין לנו בדברי הר"מ אלא מ"ש מר"ן בכ"מ דדוקא בטהרות הוא דפ' כר"י ע"ש ודינא דטהרות כבר פסקא בספט"ו מה' שאר אבות הטומאה ע"ש

ע"ב בינו לבין עצמי ולעצמו מכאן אני תמיה עמ"ש מרן בב"י בסי' קכ"ז בשם המ"כ דכי אמרי' ע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום היינו לעצמו ולא לאחרים ע"ש ועיין להשע"ה שיחס סבר' זו לרש"י בקדושין ע"ש והדבר תימה א"כ אמאי אשמעי' הגמ' האי דינא דלעצמו גבי תרי דמשמע אבל גבי ע"א נאמן אפי' לאחרים לישמעי' גבי ע"א אלא ע"כ דכי אמרי' ע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום היא אפי' לגבי אחרים ונר' ליישב דהכא שאני דאיכא בם מגו וכה"ג דאיכא מגו נאמן גם גבי אחרים גבי ע"א ול"ק המ"כ אלא היכא דל"ל מגו ובהכי ניחא גם מה שהק' השע"ה על רש"י בקדושין ממתני' דריש פרקין ע"ש

שם דאי בעי אמר לא גמרתו וכו' עיין להלח"מ בפ"ט מה' שגגות שהק' כיון דפ' כרבנן הול"ל מגו דאי בעי אמר מזיד ע"ש ועיין לעיל דף ט' עמוד א' במשנה וגמרא שם עיין שם

שם דאי בעי אמר נשאלתו על וכו' עמ"ש התוס' בנזיר ד"ך ע"א בד"ה מי וכו' כתי' הא' וצ"ע ועיין בירוש' ר"פ ב' נזירים ועיין למהרימ"ט ח"א סי' נ"ג ע"ש ודוק

שם איכא דמתני על סיפא מב' מינין פשי' וכו' הא דלא קשיא להו להאי לישנא ארישא דמין א' משום דמצי מוקי לה בב' תמחויין אלא דא"כ קשיא סיפא פשי' ולא ניחא ליה דסיפא אגב דריש' כמו ל"ק וכי משני אסיפא בב' תמחייין ק"ל ארישא פשי' ולפ"ז מ"ש התוס' דסיפא אגב דישא אמרי' סיפא אגב רישא לא אמרי' אין לו מקום דלל"ב סיפא אגב רישא נמי לא אמרי' וצ"ל דכוונתם לל"ק אמאי פסיקא ליה למתני ארישא טפי מסיפא ולזה כ' דס"ל רישא אגב סיפא לה אמרי' מיהו י"ל דמ"ל ב' מינין דקתני ב' מינין ממש ולא מין א' ודקרי ליה ב' מינין משום ב'