משמרות כהונה חלק ג קעב

כתיב פתאום הוה מוקמי' פתע לשוגג וכדאמרינן בשמעתין דכיון דחד קרא הוא דכתיב אף דילפי' מק"ו מ"מ לאו קרא יתירא הוא ויש מי שפי' דגם כונת מהרש"ל כן הוא דק"ל היכי משמע מוכפר אשר חטא מזיד ולכן כ' דסמיך אפתאום דמשמע נמי מזיד כדאמרי' בשמעתין ונכון הוא ועיין להתוס' בפסחים דל"ב ע"ב שהק' למ"ל קרא בנזיר למזיד נילף משבועת הפקדון ע"ש ודוק

ומהרש"א הק' שם דמאי לחומרא מקשי' דנקטו הא אדרבא לא ניתנה לכפרה ועיין עוד מה שהק' ע"ש ולק"מ דכיון דמזיד מלקות הוא דאיכא ס"ל דודאי קרבן עדיף ממלקות ולא כ' התוס' בתחילת דבריהם כן אלא במעילה דמזיד במיתה ע"ש ועיין בנימוקי בספרי שם ע"ש ועיין בשבועו' דל"ד ע"א

הקשו התוס' שעל הגליון לכתוב בשוגג וכו' ולק"מ דפתאום אצטריך למזיד ואונס דסותרין הנזירות אלא דלענין קרבן הוא דקאמר דהו"א לא מייתי קרבן אלא בשוגג וכן מדוקדק בדברי הגמ'

שם בעא מניה וכו' הבא על ה' שפחות וכו' יל"ד ליפשוט ממתני' דאי הבא על ה' שפחות אינו חייב אלא אחת אמאי לא קתני מתני' רבותא דאפי' ה' שפחות דכ"ש שפחה אחת ואין לו' דרבותא אשמועינן מתני' דאפי' בה' העלמות וכה"ג בה' שפחות אי בה' העלמות פשיט"ל דחייב על כל א' ולא מבע"ל אלא בהעלם א' הא ליתא דהעלמות בשפחה לא מיהנו מידי כיון דמביאין על זדון בשוגג ומאי דקאמר בהעלם א' כבר תוקן רש"י הלשון דהיינו קודם שיביא קרבן ויש ליישב. ודע דמ"ש רש"י קודם שילקה ט"ס וצ"ל קודם שתלקה דהא האיש אינו לוקה כדתנן לקמן ויותר נראה למוחקו

שם הני גופין מחולקין וכו' והיא שפחה וכו' מדברי התוס' בשמעתין נר' דלא ילפי מאשה ומשפח' משום דהוו ב' כתובים דנהי דשפחה לא ילפא מאש' דאיכ' למיפרך שכן בכרת מ"מ אשה ילפא משפח' וליכ' למיפרך שכן עשה מזיד כשוגג דאדרבא באשה מה שלא עשה מזיד כשוגג חומרא היא דמזיד בכרת ועמ"ש בד"ה פתע ע"ש ולכך הוו ב' כתובים וכ"נ מדברי התוס' בסנהדרין דנ"ד ע"ב בד"ה הנרבע ע"ש אך מדברי התוספות בקדושין דע"ז ע"ב נר' דלא הוו ב' כתובים וכ"נ מדברי התוס' שעל גליון לקמן דט"ו ע"ב גבי האוכל נותר מה' זבחים ע"ש ועיין לה' שע"ה דף

ע"ב ר"ש סבר דבר המכפרו מכאן מוכח דחטאת מצורע לכפר בא ולקמן דף כ"ו ע"א אמרי' מצורע כי מייתי קרבן לאשתרויי בקדשים הוא דמייתי וצ"ל דתרווייהו איתנהו מכשיר ומכפר וכ"כ התוספות בערכין די"ז ולקמן הק' כיון דמכשיר נמי אף דיוה"כ מכפר על החטא אכתי מחוייב להביא קרבן להכשיר לאכול בקדשים אך דברי רש"י שם קשים לשמוע שכ' דהחטא מנגעיה מכפר ליה עיין שם ועיין להרב חק"ל באח"ח סימן א'

שם אלא מעתה אכלה דם וילדה וכו' מכאן מוכח דיולדת דחטאתה תור או בן יונה אם הביאה בהמה יצתה י"ח דאל"ה מה דמות יערוך אכלה דם וילדה דזה בהמה וזה עוף לזיבה ולידה דתרוויהו חטאת' עוף וממ"ש התוס' על הגליון לעיל ד"ח זב וזבה תוכיח אין להוכיח דלא מהני דהתם הק' זב יוכיח דמייתי שתי תורים ולא סגי בבהמה אחת חלף ב' תורים אבל אם הביא ב' בהמות אה"נ דיצא ומדאמרי' בסוף מכילתין מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא אין להוכיח כלום וכעת לא מצאתי גלוי לדין זה אלא מסוגיין

שם מפלת תאומים אצט"ל וכו' מה שהק' התוס' אמאי תני מפלת תאומים לפי המהו דתימא י"ל תנא סיפא לגלויי רישא שלא תימא דתנא קמא איירי בעיבור אחד אבל בב' עיבורין מודה לר"י ומאי דנקט מילתיה בנקבה אינו הכרח כ"כ ועוי"ל דתנא קאי אה' מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וקאמר לת"ק החמישית היא האשה שילדה ולדות הרבה ולר"י החמישי' היא המפלת תאומים מאי דנקט רש"י אשמועינן תנא וכו' שלא בדקדוק

דף י' ע"א בטומאה מ"ל אמרי' וכו' פירש"י מי אית ליה מלאת לב' לענין ימי טוהר והוא תימה דלפי מה שפי' צדדו הבעיא הם אי משלמת לא' או לא מניא אלא לב' ולכל הצדדים לב' אית ליה מלאת ובדוחק י"ל דה"ק אי אית ליה מלאת לב' להיות נקראים על שמו לבד וממילא בעיא השלמה לא' והוא דוחק כלשונו ע"כ נ"ל דהבעיא היא בג' צדדים אי אמרי' דגם לטומאה כמאן דליתיה ולא מניא לב' כלל או לב' לבד או משלמת לא' ומניא לב' והק' הגמדא בטומאה מ"ל אמרי' אי שוה לקרבן או לא שויה ובהצד דלא שויה יש לצדד אי משלמת לא' או לב' לבד ופשיט מדר"ח דלא מניא לב' כלל כהצד הא' וניחא קושית התוס' שעל הגליון ע"ש וכ"נ מדברי רש"י בד"ה אמר דהפשי' הוא דלא מניא לב' כלל איברא ממ"ש בד"ה אי אמרת ובד"ה לעולם נראה דהפשי' הוא כהצד דמניא לב' לבד ולא דחי אלא הצד דמשלמת לא' ע"ש ומלבד דדבריו סתראי נינהו עוד בה דהדבר קשה דאי מניא לב' איך שוחטין עליה ביום מ' ללידתה ועוד ק' כיון דהפשי' הוא ולא מניא כלל לב' כפשטא דשמעתא וכמ"ש התוס' אמאי קתני ביום מ' דבלילה לא הוי אלא מח"כ עדיפא מינה הול"ל ביום ל' או פחות דהויא טבולת יום לב' ואפי"ה שוחטין עליה כיון דלא מניא לב' וכה"ג פריך הגמ' בסמוך ועוד ק' מאי פשיט דלא מניא כלל לב' לעולם מנינן לב' וכיון דלענין קרבן לא מתיא אלא הא' לכל הצדדים וכדתנן במתני' הא יכולה לשלוח קרבנה ביום מ' לב' שהוא יום מ"א לא דקי"ל ערל וטמא משלחין קרבנותיהן ובלילה תאכל דהא לא הוי מח"כ דכבר הביאה קרבנה ולא טבול' יום לב' דבלילה כבר עברו מ' לב' ועיין מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בילדה ולדות הרבה אי יכול' לשלוח קרבנה על הא' בתוך מלאת ד"ב בפ"א מהלכו' מח"כ ולהכ"מ ולהלח"מ שם אשר ע"כ נ"ל עיקר דהפשי' הוא לאפוקי הצד דמשלמת לא' ולעולם דמניא לב' ולכך שוחטין עליה דיכולה לשלוח קרבנה על הא' ביום מ' דב' ובלילה תאכל הפסח דבלילה לא הוי אלא מח"כ ולא טבולת יום ולכך נקט ביום מ' דוקא דאי ביום שלשים לב' אין שוחטין לב' דאף דשולחת קרבנה מ"מ בלילה הויא טבולת יום לב' וניחא הכל וכנ"ל בדעת רש"י ומ"ש בד"ה אמר י"ל ודוק ובמה שהק' התוס' על פירש"י דהא איכא קולא דמטהרתה לבעלה ע"ש בלא"ה יש להבין בדברי רש"י דלמאי דלא משלמת לא' כ' דה"ט משום דקולא דמטהרה לבעלה אף דאיכא חומרא דאינה אוכלת בקדשים ולמאי דמניא לב' ניחא בחומרא דקדשים טפי ע"כ נר' בדעתו ז"ל דה"ק אי משלמת לא' איכא קולא הרבה לגבי בעלה ואי לא מניא לב' כלל איכא קולא הרבה לענין קדשים לכן נקטינן לקולא מציעתא דמניא לב' ולא משלמת לא' כן נראה לי: