משמרות כהונה חלק ג קעא

שראויה לקרבן ובהכי ניחא מה שהק' ה' שמחת יו"ט דקס"ד ע"ד לדעת הר"מ דאם הקריב קרבן בשבת כשר מאי קאמר יום פ"א שח"ל בשבת יוכיח הרי יצא לשעה שראויה לקרבן כיון דבדיעבד כשר ועפי"ה ניחא דכה"ג לא יצא לשעה שראויה לקרבן כמו שכן הוא לדעת הראב"ד וכאמור

דף ח' לתנייה גבי ה' מביאין קרבן א' וכו' הר"מ בפ"ג מה' מח"כ כ' זב בעל ג' ראיות שראה ג' ראיות בליל ח' אינו מביא אלא קרבן א' על ג' ראיות הא' ע"ש ואלו גבי יולדת שם בפ"א כ' סתם מביאה קרבן א' ובה' שגגות גבי שפחה חרופה כ' מביאה קרבן א' על הכל מוכח דזב ל"ד להני דזב אינו מביא אלא על הא' אבל השניות הוו כחד ראיה דלאו בר קרבן כלל ולפי"ז ק' מאי פריך ליתנייה גבי ה' מביאין קרבן א' הא ל"ד לכל הנהו דחשיב להו דהתם הקרבן בא על הכל אבל זב על הא' הוא דמייתי ולא שייך ביה קרבן א' על עבירות הרבה וצ"ל דבאמת ס"ד דמק' דמייתי על הכל ומשני דלא מייתי על האחרונות כלל דהא לא פסיקא מילתא שהרי אם ראה עוד ב' ראיות למחר מצט' להו למאי דחזי בליליא ומייתי קרבן וא"כ הראיות של הלילה לא פסיקא זמן חיובייהו דאכתי לא נגמר ולא ליתנהו דחשבי תנא דכי עבר להו ליכא מידי תו להצטרף בהדייהו וא"ש דהקרבן מייתי אכולהו וא"ש שינוייא דגמ' לפי' זה טפי מפירש"י ז"ל ולפי' זה ניחא שפיר דלא משני הגמ' לעיל בר"פ אמאי דפריך מנינא למ"ל דאי לאו מנינא הוה חשבי' הא דזב בהדייהו דלא אפשר למטעי למתני זב בהדייהו כיון דדינא הוא בלא שום מחלוקת דלא מייתי אלא על הראשונות אבל לפירש"י הו"מ לשנויי לאפוקי זב דלא איירי ביה דכה"ג אמרי' לעיל גבי ד' אבות נזיקין ע"ש וצ"ל דהגמ' לעיל אזיל כשינוייא קמא דשמעתין דפליגי תנאי במחוסר זמן ובעי לשנויי גם למ"ד לאו מחוסר זמן וכמ"ש לעיל ע"ש ומ"מ דחוק הוא דמציא לאוקמה כמ"ד לילה מחוסר זמן דמטעם זה קאמר רבא במאי אוקימתא בזב וכו' משום דלשינוייא קמא איכא לאוקמה כמ"ד לילה לאו מחוסר זמן

שם מידי איריא וכו' חזי בזמן חיובא וכו' עיין להר"מ בפ"ג מה' מח"כ דכ' אחת בלילה וב' ביום מביא שהרי ראיה א' של זב שכבת זרע בעלמא וכו' ע"ש וגמ' דחי ראיה זו

שם ר"י ן' נורי אומר וכו' דקאמר על האחרונה רש"י ז"ל פי' ב' פי' בחוששין לפשיעה ללשון א' חוששין לפשיעת שנה הבאה דתהא סבורה דאוכלת בקדשים אפי' שלא תביא קרבן כמו שאכלה אשתקד עד שלא הביאה על הד' האחרים אבל לא חיישי' בשנה זו עצמה ולא תביא הר' האחרים דבזה יודעת היא והכל בקיאין בזה ואח"כ פי' בל"ב דחוששין בשנה זו עצמה שלא תביא האחרים ומ"מ לכולהו פי' מ"ש ריב"ן ותפטר דלאו תפטר לגמרי אלא עכשיו מחיוב זה וכמו שביאר רש"י ז"ל דבריו אח"כ אף דמתחי' סתם לה סתומי וכ' ותפטר מ"מ לא כ' לשון לגמרי כמ"ש אח כ בשל ס' ולהכי ניחא ללשון א' דלא חיישי' בשל ס' לפשיעה דאשתקד שהרי בשל ס' פטורה לגמרי ול"ד לשל ודאי כנ"ל בדעתו ז"ל ועיין להתוס' בבתרא דקס"ו מ"ש בהגה שם בשם אשכנזים דלפי אותם אשכנזים ע"כ דמפרשים תפטר לגמרי וס"ל כלשון א' דחיישי' לפשיעה דאשתקד ע"ש ולדידהו ק' אמאי בשל ס' לא חיישי' לפשיעה דאשתקד משל ודאי אבל התוס' שם נר' דלא ס"ל חששא דאשתקד ממה שהק' אמאי לא קאמר טעמא דרע"ק משום דפטורה וליכא חששא דפשיעה כלל ועיין עוד מ"ש התוס' בשם ר"ת דגרסי' בדרשב"ג והשאר עליה חובה ועיין להלח"מ בסוף ה' מח"כ שלא ראה דברי התוס' ע"ש ועמ"ש התוס' עוד דמשום בל תאחר הוו דחקי וכו' ק"ל דבגמ' בפ"ק דר"ה ד"ו ע"ב בעי הגמ' אשה מה היא בבל תאחר ע"ש ולפ"ד התוס' ליפשוט ממתני':

ע"ב כשהוא אומר והצרוע פירש"י והצרוע בין זכר בין נקבה אבל בערכין ד"ג דרבויא הוא דמרבה נקבה ע"ש והתוספות שם הק' אמאי איצטריך בנגעי זקן למיכתב אשה נילף מהכא ותי' דהו"א אנגעי זקן לא משום דלאו אורחייהו דנשי בזקן ע ש והא דלא ק"ל איפכא למ"ל והצרוע נילף מנגעי זקן מכ"ש די"ל דהו"א אדרבא מדגלי בנגעי זקן שמעי' דבשאר נגעי' ליתנהו בנשי' וכה"ג כתב שם אקושי' שהק' דיליף מדכתיב ארם דנשי נמי אדם נינהו כדכתיב ונפש אדם עיין שם ודע דמדבריהם אלו תוכחת מגולה למה שנסתפק ה' שורשי הים דבכל מקום דאמרו חכמים אין אדם וכו' כגון אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיוצא אינשי נמי בכלל ופשיט לה מדאמרי' בפ' המדיר דאשה נדרנית יוצאת שלא בכתובה וקאמר בגמ' דטעמא משום בעון נדרים בניו של אדם מתים וכו' ע"ש ואין ראיתו מכרעת כ"כ אבל מדברי התוספות אלו יש להביא ראיה כיון דבלשון התורה מצינו דהוו בכלל ודאי דגם לשון חכמים כן הוא זולת במקומות דעבדי רבנן דמשנו בדבורייהו בפי'

שם לעוף איתרבו וכו' מה שהק' התוספות זב וזבה יוכיחו אין מקום לקושיא דשאני זב וזבה דדינייהו בעוף ולא בבהמה אבל גר דעיקר דינו בבהמה כדאיתא בסמוך מכאשר תעשה והקילה עליו תורה להבי' עוף ילפי' שפיר דכ"ש דמהני עולת בהמה: דף ט' ויזרוק על העם אונקלוס תרגם לכפרה על עמא ופליג על גמרין ועיין להר"מ בחיבורו דנ"ל טבילה מוכבסו בגדיהם ועיין ביבמות דמ"ו בגמ' ועיין בתוס' שם בד"ה רבי שכ' דר"א ל"ל גמירי דאין הזאה עיין שם ואין צריך די"ל דמפ"ל כמו שתרגם אונקלוס

שם פתע זה שוגג וכו' פתאום זה אונס וכו' רש"י בחומש כ' פתע זה אונס פתאום זה שוגג והוא ע"פ ברייתא דספרי פ' נשא והביאו התוס' במס' שבועו' דל"ז ע"א דדריש כן ומסיים שם והדין נותן ומה במקום שלא חייב מזיד חייב שוגג כאן שחייב מזיד כ"ש שוגג ומזיד גופיה מנ"ל ויליף למזיד מק"ו מאונס משבועות העדות דפריך שכן אינו לוקה ומסיים ת"ל וכפר וכולי עיין שם וכ' מהרש"ל ז"ל דלאו מכופר יליף אלא סמיך אפתאום ע"ש נר' מדבריו דמאי דקתני ת"ל וכפר הוא על השוגג כיין דמזיד ליכא למילפיה מאונס משום הפירכא שכן אינו לוקה ממילא איפרך ק"ו דרישא ומש"ה איצט' קרא לשוגג ולפי"ז מזיד בנזיר פטור ופליג אמשנתינו ומדברי רש"י בחומש נר' קצת כן דדבריו ע"פ הספרי ולא הזכיר חיובא דמזיד כלל אך דברים תמוהים הם דאם כן מאי פריך הגמ' בשבועות שם והא קרבן כתיב בנזיר הא כי כתיב קרבן בשוגג הוא וע"ש בתוס' בס"ד ועוד ק' כי פריך הגמ' בריש מכילתין אמתני' דד' מביאין על הזדון כשוגג מנינא למ"ל הו"ל לשנויי משום נזיר לאפוקי תנא דספרי כדמשני אמתני' דד' מביאין קרבן א' על עבירות הרבה ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהרש"א ז"ל דקרא דוכפר למזיד וממילא ילפי' שוגג מק"ו דרישא דברייתא ע"ש ולפ"ד צ"ל דמאי דאצט' קרא דפתאום משום דאי לא