משמרות כהונה חלק ג קע

בע"א מוקמי' לזבוח וקיטור וכמ"ש התוס' בשמעתין ולזה קאמר מדאורייתא מגדף לית ביה מעשה אלמא סבריתו דמגדף מברך וא"כ אי איתא דלאו בר קרבן הוא אמאי כתיב כרת כלל נילף בג"ש מפסח דס"ל לרע"ק דחטאו ישא בפסח א' כתיב כר"נ ור"ח בפסחים דצ"ג אלא ע"כ דמאי דאיכפל למכתב כרת לאתויי קרבן הוא ואמרי ליה רבנן דכרת אצט' לגופיה דכי כתיב חטאו ישא בפסח ב' הוא דכתיב ואי ק"ל אמאי אצטריך ונשא חטאו הא אצט' לאגמורי על חטאו ישא לחיובי כרת גם אפסח ב' ולפ"ז רע"ק ורבנן ס"ל מגדף מברך ולא פליגי אלא בחטאו ישא דלרע"ק בפסח א' ולרבנן בפסח ב' וזו היא גי' התוס' בשמעתין וכ' מרן בכ"מ בפ"ח מה' ק"פ שזו היא גירסת הר"מ וניחא לפ"ז מה שהק' הלח"מ בפ"ד מה' שגגות אלא דלפי גי' זו קשיא מאי קאמר בגמ' קסבר רע"ק מגו דבעי למיכתב כרת בעלמא הא גלי קרא דכרת לדידיה קרא יתירה הוא ועוד אמאי אמרי' בגמ' בפסחים שם דר"נ ס"ל מגדף עע"א הול"ל דס"ל מברך כרבי אלא דס"ל כרע"ק דמוקי ליה בפסח א' אבל לגי' רש"י ז"ל ניחא הכל ועיין תוס' סנהדרין דף ס"ה ועיין מהרש"א ז"ל שם

מתני' המפלת וא"י מה הפילה וכו' פי' רש"י ז"ל ומשום חולין על המזבח ליכא דאין למזבח אלא דמה וכו' נר' מדבריו דאפי' למ"ד חש"ב דאורייתא דוקא במידי דבר הקטרה עיין פירש"י לקמן דף כ"ו ובסוף תמורה וע"ש בתמורה דכ"ג ע"ש בפירש"י ז"ל והוא תימה דבנזיר דכ"ט פריך למ"ד חינוך היכי מייתי קרבן כי מגלח הא הוי חולין בעזרה ומשני חש"ב לאו דאורייתא ופריך כי מטמא היכי מייתי צפורן הא קאכיל מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מ"ה וחש"ב לאו דאורייתא ופריך מברייתא דקרי להו תרי איסורי ע"ש ובשלמא בפירכא קמייתא ל"ק דמנזיר טהור פריך דקרבנו בהמה וגם ממאי דנקט בשינוייא דפירכא שנייה קסבר א"ש לעוף מן התורה וחש"ב לאו דאורייתא לישנא יתירה נקט ואהדורי קמהדר שנויא דפירכא קמייתא אלא ממאי דקרי להו תרי איסורי קשה ועיין בירוש' שם בנזיר ועיין להרב פני משה שם שהק' ע"ד רש"י מפירכא קמייתא וליתא ונ"ל בישוב דברי רש"י דהנה בקדושין דף ז"ן נ"ל חש"ב אף בעוף מקרא דושחטו ע"ש וא"כ למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה כי רבי קרא לאיסורא היינו היכא דשחטיה משחט אבל היכא דמלק לאו שחיטה היא ומשום חולין על המזבח נמי ליכא כיון דאין למזבח אלא דמה ואהא קאי רש"י במתני' אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה ע"כ דרבי אפי' מליקה וע"ש בסוגיא ועיין להשע"ה בפ"ב מה' שחיטה ועוד נר' דהנה התוס' בזבחים דע"ז ע"ב בד"ה בדם וכו' כתבו דאפילו למ"ד חש"ב לאו דאורייתא היינו שחיטה אבל העלאה על המזבח דאוריי' ושוב כתבו דמהגמ' דנזיר דקאמר מייתי חטאת העוף וכו' משמע אפי' העלאה ע"ש וא"כ י"ל דרש"י קאי למ"ד דלאו דאורייתא וסובר דמ"מ העלאה על המזבח דהיינו הקטרה אסור אבל חטאת העוף ס' דליכא אלא דמה שרי ומדוקדק לשון רש"י ז"ל שפיר מיהו הא ליתא דמגמ' דנזיר מוכח דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' הקטרת אימורין ממש שרי מפירכא קמייתא דאנזיר טהור קאי דקרבנו בהמה והתוס' שכ' חטאת העוף ס' ל"ד ודע דאפילו למ"ש רש"י כיון דאין למזבח אלא דמה ליכא לתא דחולין בעזרה מ"מ איסורא דרבנן איכא ולהכי כ' רש"י לקמן במתני' דהאשה שיש לה ס' ה' לידות דבקושי התירו ע"ש

שם שפחה מנ"ל וכו' וכן שפחה וכו' סדר הגמרא קשה להולמו ואיפכא הו"ל לו' בתחילה מאי וכן שפחה ואח"כ שפחה מנ"ל ועוד איכא למידק טובא וכבר דשו בו רבים. ועיין בתוס' יבמות דף ע"ב ע"ב בד"ה שפחה וכו' דמתבאר מדבריהם דרבוייא דשפחה דבריית' היא למשוחררת גם מתבאר מדבריהם דכוונת הגמרא דקאמר קמ"ל וכו' היינו דקמ"ל התנא דילפי' לה מאשה בכל מילי אע"ג דלא שוו בין אשה בין איש דלא כדמשמע מהתוס' חדשים בסוגיין ונ' לדעתם ז"ל דהגמ' משמע ליה מדקתני מתני' שפחה מוכח דחידושא דמתני' קאי בין משוחררת בין שאינה משוחררת ולהכי קאמר שפחה מנ"ל ר"ל שפחה משוחררת ומשני דת"ר וכו' דנ"ל מאשה למשוחררת חררת והדר פריך מאי וכן שפחה ואשאינה משוחרר' קאי דמשמע מתני' דאתא לאשמועי' חידושא גם באינה משוחררת ומאי חידושא איכא ומשני סד"א וכו' וניחא שפיר מכל מה שדקדקו המפ' בשמעתין

והנה מוכח בשמעתין דמבני ישראל ממעטינן אפי' משוחרר' וכ"ש שאינה משוחררת ומכאן סמך למ"ש הר"מ בפ"ב מה' חגיגה דראיה בעבדים דפטורין מדכתיב בבא כל ישראל ע"ש ועיין בגמ' ריש פ' בתרא דנזיר ע"ש: שם רש"א שניהם מביאין חטאת אחד וכו' הק' התו' הא בעי' סמיכה ע"ש ולא ק"ל לעיל מינה דקאמר ר"י מייתי ומתנה דאיכא לאוקמה בקרבן נשים או עוף דלא בעי סמיכה ומ"מ קושיתם אינו מכיר דר"ש ס"ל נשים סומכות רשות וכדאיתא בגמ' בחגיגה ובעירובין ועיין להתוספות בפסחים דפ"ט ע"א שכ' פלוגתא דתנאי היא אי בכל כחו ועיין לה' שע"ה בריש ה' מעה"ק מ"ש ע"ד ע"ש

שם דכתיב או הודע אליו חטאתו וכו' עיין מהרש"ל ז"ל בשבת דע"א ע"ב בתוס' בד"ה מ"ד ועיין מהרש"א ז"ל שם ועיין לקמן דכ"ב טעמייהו דרבנן עיין שם

מתני' המפלת אור פ"א וכו' כתב הר"מ בפי' המשנ' דלא נקט במ"א לזכר משום דלא בעי למנקט בתאומי' דלא שכיחא ובנתעברה אחר שילדה כיון שלא עברו עליו מ"א יום מייא בעלמא וכדתנן לעיל ביום מ' וכו' ע"ש ובלא"ה י"ל כיון דטעמא דב"ה מדכתיב או לבת כדאיתא בגמ' לכך נקט מילתיה בילדה נקבה מיהו במתני' לקמן ד"ט ע"ב דהאשה שילדה ולדות הרבה ליכא למי' הבי ועכ"ל כמ"ש הר"מ וע"ש להרע"ב ורש"י ז"ל ובלא"ה מתני' דהאשה שילדה ולדות הרבה ע"כ בנתעברה אח"כ מדקתני מפלת תאומים עיין שם ברש"י ובגמ' ומכאן תשובה למה שמק' ומטו בה משמא דגברא רבה ה' מהר"ש עמאר ז"ל לר"ש דאמר למה יולדת מתיא קרבן משום שבשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה עוד איך מותרת לבעלה קודם הבאת הקרבן ומשני לה דאין כוונתה לישבע אלא על ביאה של עיבור ובאלו הימים ע"פ הטבע א"א להתעבר עכ"ד והרי מכאן וממתני' דלקמן שמעי' דמשכחת לה שיכולה להתעבר באלו הימים

שם יום פ"א שח"ל בשבת יוכיח וכו' הר"מ בפ"א

מה' מח"כ כ' דאם הביאה קרבן בתוך מלאת לא יצתה י"ח והשיג עליו הראב"ד בזה ע"ש במרן הכ"מ ע"ש ולפ"ד הראב"ד ק' הרי תוך מלאת כיון דאם הביאה יי"ח יצתה לשעה שראויה לקרבן קרי ליה וצ"ל כיון דלכתחי' לא מתיא קרי' ביה שפיר לא יצתה לשעה