משמרות כהונה חלק ג יז

בב' סימנים וא"כ שפיר נקט זה הכלל דלא נטעי דלא פליג אלא ארישא בב' עבודות ממש ויש לישב

ע"ב גמ' וסבר דידי דוקא ודידהו עירוב מחשבות וכו' הא דלא אמר דלעולם דידהו. דוקא ופשיטא ליה דכזית וכזית פרטא ולא מספק"ל אלא בכזית למחר חוץ למקומו אי מדשייר לדידיה כזית וכזית שייר נמי לדידהו כזית למחר חוץ למקומו משום דא"כ לאו דבר חכמה והוא רצה לו' לו שדבר חכמה שאל דמבעיא מיניה חדא דש"מ תרתי

תוס' בד"ה אמר וכו' ותימה דמאי מק' ליה רבא וכו' עכ"ל י"ל בזה דאביי לא שמיע ליה אלא הא דרבב"ח אר"י ופריך לר"ד מר"י ואמר. ליה ר"ד אנא פליגנא דלא אמרה ר"י והשתא הוו אמוראי אליבא דר"י ולא הכריע אביי כמאן ס"ל וסוגיא דלעיל אליבא דר"ד אזדא דהא אבעיא דלחצות באת"ל בתמורת עולה ושלמים תפוס לשון ראשון כדפירש"י ולרבב"ח תרוייהו חיילי וסוגיא דלעיל בתר האי סוגיא איתאמרא: בד"ה כזית וכו' כך שוה כזית למחר חוץ למקומו כמו כזית למחר וכזית בחוץ כצ"ל

דף ל"א ע"א גמ' בעי רב אסי כצ"ל ולא רב אשי בשי"ן דביום שמת רבא נולד ר"א כמ"ש הר"מ בהקדמתו בס' הי"ד ואביי מלך קודם רבא ואיך אביי בא לפשוט בעיא דרב אשי

ע"ב תוס' בד"ה הא לאכול וכו' וא"ת דילמא עולם וכו' עכ"ל י"ל בזה דמ"ש בגמ' הא לאכול ולאכול וכו' היינו ר"ל לאכול אדם ולאכול האש דהיינו דאפיק הקטרה בלשון אכילה דמהני כדלעיל והוו כעין ב' בני אדם וביותר מכדי א"כ ואפשר להעמיס זה בתירוצם

בד"ה ומאי קמ"ל וכו' תימה טובא קמ"ל וכו' עכ"ל מ"ש הצ"ק בזה ליתא דבעיא דב' בני אדם לא מוכחא מרישא מידי גם בלא"ה דברי התוס' לעיל מוכרחים בדברי אביי גופיה ופיה דמרישא ל"מ מידי די"ל בהקטרה מיירי

דף ל"ב ע"ב גמ' מוטב יבא עשת וכו' ק"ק אמאי נקט טבל אפי' אי אפשר לו לטבול מחמת איזה סיבה מותר ליכנס להר הבית דיבא עשה שיש בו כרת ויראה עשה שאין בו כרת דליכא כרת אלא על מחנה שכינה אפי' טמא גמור ועוד ק"ק לפום סברא דהשתא אמאי נקט עולא לוקה חייב כרת הול"ל כדקאמר בסמוך אידי ואידי עשה שיש בו כרת

תוס' בד"ה ור"י וכו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' עכ"ל ק"ק אפי' ל"ת לחוד לא דחי דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדאיתא בפרק דם חטאת דצ"ז ע"ב ע"ש וי"ל דהכא שאני דעשה שיש בו כרת דחי אפי' ל"ת שבמקדש ובמ"א הוכחתי כן מדברי התוס' ר"פ אוא"ב ע"ש ול"ק להו להתוס' אלא מל"ת ועשה ולפמ"ש התוס' לקמן דעשה שיש בו כרת אלים ודחי ל"ת ועשה ניחא קושיית' דהכ' ומ"ש הצ"ק דקושייתם הכא היא היכי אמרינן הואיל והותר לצרעתו הא קריו שאני דאיכא ל"ת ועשה ע"ש ליתא דגם במצורע איכא ל"ת ועשה במחנה שכינה: דף ל"ג ע"א גמ' וא"א ביאה במקצת לא שמה ביאה לעייל ידיה וכו' ק"ל מכאן עמ"ש הר"מ בפ"א מה' ב"מ דאף על גב דביאה במקצת לא שמה ביאה מכין אותו מ"מ וכ' המש"ל שם דס"ל דאפילו למ"ד לא שמה ביאה אסור מדרבנן דלא כדמשמע מדברי התוס' לעיל בד"ה ובטמאים ע"ש דלפ"ז מאי פריך בגמ' לעייל ידיה וליסמוך הא מדרבנן אסור ואפי' לצורך מצוה גזור כדאמרינן בסמוך גזירה שמא ירבה בפשיעות אשר ע"כ נראה דלמ"ד לא שמה ביאה אפילו מדרבנן שרי ומ"ש הר"מ מכין אותו מ"מ היינו משום דמספק"ל שמא הלכה כמ"ד שמה ביאה וכ"נ מדברי הכ"מ שם ודלא כהמש"ל

תוס' בד"ה סמיכת וכו' וקאתי לאשמעי' דטעו סמיכה דאורייתא משום ספיקא וכו עכ"ל נראה דלעולם לא סמיך אלא באקפויי ידא כיון דספיקא ועביד עבודה בקדשים אלא דמ"מ מדאורייתא צריך לסמוך דמדאורייתא מצוה מן המובחר בכל כחו ואי לא אפשר בכל כחו כי עביד מיהא אקפויי ידא הוי מצוה מדאורייתא וכ"נ מדברי התוס' לקמן דע"ו ע"ב דלמ"ד סמיכת אשם ל"ד ניחא להו דנקט הגמ' סמיכה אעפ"י שכ' דהוי באקפויי ידא ולא כ' דבחנם נקט סמיכה אלא אי סמיכת אשם דאורייתא ע"ש ועכ"ל כדכתיב ול"ק מ"ש הח"ן

ע"ב בד"ה לענין וכו' וע"ק אפי' אי לאו גרידא וכו' עכ"ל כ' הצ"ק דאפילו נתרץ קושי' א' דליכא אפי' עולה כדקאמר ר"י ול"פ אברייתא מ"מ הא בעי' בעידנא ע"ש וליתא דבמחנה לויה הוא דקאמר ר"י אפי' עשה אין כו וגם לאו אין בו אבל טמא שמכניס ידיו למחנה שכינה לכ"ע איכא לאו ועשה

בד"ה אזהרה וכו' הילכך צריך קרא בט"י וכו' עכ"ל לפ"ז ר"י דאמר בסמוך טמא שאכל בשר קדש לפני זריקה אינו לוקה דוקא ט"י דטמא ממש קרא דל"ת לאכול בשעריך סתמא כתיב אפי' קודם זריקה כמו קרא דבכל קדש לא תגע לר"ל והוא דבר תימה דר"י טמא סתמא קאמר

בד"ה ת"כ וכו' למאן דמוקי וכו' בזב בעל ג' ראיות וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מאי ת"כ דר"ל דקאמר הא כר"י אתיא ונימא דברייתא מיירי בתרומה וכמ"ד בזב בעל ג"ר דנ"ל אכילה ונגיעה מהאי קרא וי"ל דא"כ הו"ל לתנא לפרש כיון דסתם קדש הוא קדש ממש אי איתא דמוקי לה בתרומה אורחיה דתנא לפרושי

דף ל"ד ע"א בד"ה ואפי' וכו' היינו דליכא מלקות אלא איסורא דאורייתא וכו' עכ"ל ודוקא בעצים ולבונה הוא דליכא מלקות דלא כתיב בהו לאו ולית ליה לר"ש כיון דאיתרבי לקי מלא תוכל ודברי התוס' בדבור הקודם אליבא דרבנן אבל בבשר לפני זריקה נפיק שפיר מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כיון דאפי' עצים ולבונה אסירי אע"ג דלאו אוכלא בשר דעדיף מעצים ולבונה נכלל ככלל הלאו דלא יאכל ועיין להח"ן

דף ל"ה ע"א בד"ה אין וכו' א"נ ס"ל כר"א וכו' עכ"ל עיין להתוס' לקמן דע"ז ע"ב בד"ה בדם ע"ש

בד"ה פיגל וכו' דילמא אצט' לגופיה למעוטי שליא וכו' עכ"ל כ"ה בכל הספרים ור"ל דילמא לשליא ולנותר גופיה ומנ"ל שליל במחשבת נותר כיון די"ל דקרא לשליא אתי ודלא בהח"ן

פירש"י בד"ה לא פיגל הזבח דלאו גופיה וכו' עכ"ל ל"ד דהא אפי' השליל לא נתפגל כמ"ש רש"י גופיה בסמוך בד"ה בשליל דממתני' מוכח דאפי' השליל לא נתפגל גם מ"ש דטעמא משום