משמרות כהונה חלק ג טז

ובכיפר מיירי ר"י כדפשיט הגמ' שם דפ"ג ע"ש והרמ' בפ"ב מה' פיסולי המוקדשין דין ט"ז דפ' בשלא כיפר משום דסמך אסוגיא אחרת ע"ש בכ"מ וי"מ דהכא מיירי בהכניסם דרך פשפש דלא נפסל כדאיתא בגמ' לקמן דפ"ב ע"ב ע"ש

גמ' מיתיבי קטרת זרה וכו' ק"ק לס"ד תקשה ליה הך ברייתא אברייתא דלעיל הניתנין בפנים וכו' דפריך מינה תנינא דהא קטרת זרה דמיא לדם דהא איכא קטרת של ציבור בפנים ומאי שיאטה להאי קושיא לר"א ויש לישב

תוס' בד"ה לא וכו' דכיון דמהניא הזריקה לענין וכו' עכ"ל מה שהק' הח"ן מן מחשבת הינוח דדם ומברייתא דלעיל ע"ש לק"מ די"ל דלן דמה אם עלה ירד ס"ל ליה לר"י דפלוגתא דתנאי היא בר"פ המזבח מקדש ע"ש ולן דברייתא דשמעתין הוא לן בשרה כדפירש"י אלא אי קשיא ע"ד התוס' מלן דאימורים דס"ל לר"י לקמן דל"ו ע"ב דפסולין במחשבה ובאימורים אם עלה לא ירד לכ"ע דהא ראוי לאישים הוא וק"ק על פירש"י אמאי לא פי' לן דמה דהא ר"ש גופיה ס"ל בר"פ המזבח מקדש דאם עלה לא ירד

דף כ"ח ע"א בד"ה אלא וכו' הו"מ כר"א וכו' עכ"ל פי' דהו"א ס"ל לאו כאליה וכר"א אבל נרבנן אם חישב להקטיר מעור האליה פטור ולכך תני עולא דלא נחלקו בה וכ"כ הצ"ק והגמ' דלא משני כן גם לר"ח י"ל דדוקא לשמואל דמוקי למתני' כר"א הוא דאיכא למטעי דאתיא גם ברייתא כר"א אבל לר"ח דדחיק ומוקי בשל גדי ולא מוקי לה כר"א לא הוה ס"ד למטעי בהכי

ע"ב גמ' ומיעט רחמנא גבי נותר וכו' השתא ממנו אתי לדרשא אחרינא ומ"ש רש"י הילכך ממנו אחוץ לזמנו היינו ר"ל קרא דממנו

תוס' בד"ה מסתברא וכו' תימה גדול דמה סבר' וכו' עכ"ל י"ל בזה דכיון דאינה מבוררת הדרשא והדבר יהיה בספק אי ילפי' מנותר או מטומאת בשר מסתבר טפי למדרש ברת אנותר כדי שתהיה הדרשא מבוררת דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הכל בסמוך לא אמרי' הכי משום סברא דדמי ליה סמכיה ומה שהק' עוד דגם טומאת בשר אסור בכמה י"ל דמ"מ הני נפישן דשוה בשתים דהיינו ז"כ אבל ק' לשי' רש"י. אמאי יסתפק לנו אם נילף מטומאת בשר הא כלל אסור ביד חכמים לחומרא מקשי' וא"כ טפי אית לן ללמוד בכרת להחמיר וי"ל דס"ל לרש"י דמאי דאמרינן לחומרא מקשי' היינו משום דמן הספק יש לנו להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ כאן לענין כרת דעיקר הילפותא לחייבו חטאת אשוגג ואם כן מספיקא לא יביא משום חולין בעזרה מיהו התוס' בריש פ"ק הוכיחו מהגמ' שם דמידה היא ולא משום ספיקא ועיין להרשב"א בחי' שם

בא"ד למילף עון עון הני קראי וכו' עכ"ל ק"ל דבגמ' בפ' כ"צ דפ"ב פריך ונילף עון עון מחטאת דאהרן ולפ"ד הללו מאי פריך הא ג"ש זו נתקבלה מקומות גם התוס' לעיל דכ"ג ע"ב בד"ה הא כ' דילפי' עון עון מרצוי ציץ גם התוס' לעיל ד"י ע"ב בד"ה הרי כ' ג"ש דעון אשם מחטאת ע"ש וצ"ל דודאי נתקבלה תיבות אלא דמלבד דנתקבלה תיבות נתקבל ג"כ דילפי' הני קראי מהדדי ועפי"ז מתישב שפיר מה שהק' התוס' אח"ז טומאת בשר ליהוי בכרת דדבריתם תמוהים דהא כבר כ' דנתקבלה מקומות אכן עפי"ה מתיישב שפיר: בא"ד דמי ליה מקדש וכו' עכ"ל. דכל הנך פירכי דהותר ציץ טהור קרב לא שייכי כאן דהא נותר גמי דמי ליה בהני דהותר ציץ וכו' ולא הוזכדו בדברי התוס' לעיל אלא לשי' רש"י דלאפוקי דלא נילף מטומאה ודלא כהצ"ק

גמ' אותו הזבח הכתוב מדבר אין להקשו' א"כ המקריב למ"ל הא אי הכתוב מדבר בשלישי ממש פשיטא דהכהן אינו נפסל ואמאי אצטריך אותו די"ל דהו"א הכתו' מיירי בין במחשבה בין בשלישי ממש ולהכי אצט' המקריב לאשמועינן דלא מיירי בשלישי ממש אלא במחשבה ועיין להצ"ק

דף כ"ט ע"א פירש"י בד"ה אלא וכו' וש"מ תרתי וכו' עכ"ל זה היפך מה שנראה מדבריו לעיל סוף דף שלפני זה בד"ה אותו וכו' ולפי מ"ש שם בגמ' מתיישב

ע"ב גמ' ה"מ בכור וכו' ק"ק ליכתוב קרא דלא ירצה ולא בעי קרא דבכור ועוד ק' מאי פריך הגמ' מדאחרים נפקא נימא דל"ל לבן עזאי הא דאחרים וי"ל דודאי היקישה לכ"ע אית להו ונ"ל מהאי היקישא דרשות אחרות והגמ' פריך אמאי אצט' לא ירצה אמאי לא דריש בן עזאי היקישא גם להאי מילתא ומשני דאצט' לשאר. קדשים דלא ילפי' מבכור ואה"נ דלא דרשי' היקישא להאי מילתא דלא אצטריך כיון דנ"ל מלא ירצה וברייתא דלא כבן עזאי

גמ' מבע"ל לכדר' ינאי וכו' משמע דאחרים ל"ל הא דר' ינאי וק"ל מאי מקשים התוס' לעיל דכ"ז ע"א בד"ה יצא לר"י דאזיל בתר מחשבה קמייתא למ"ל לא יחשב נימא דר"י דריש לא יחשב לכדאחרים וי"ל דגם אחרים דרשי שלא יערב מחשבות ותרתי ש"מ וקושיית התוס' היא לר"י למ"ל קרא דלעיל ת"ל מלא יחשב

גמ' אבל בעבודה אחת דברי הכל וכו' מה שהק' התוס' לעיל דכ"ז ע"א בד"ה יצא לר"י למ"ל לא יחשב ע"ש לאילפא לק"מ דאפי' לר"י אצט' קרא לעבודה אחת וקושייתם אינה אלא לר"י דאפי' בעבודה אחת פליג ר"י ואף גם זאת ל"ק אלא לשיטתם בשמעתין אבל לשי' רש"י י"ל דב' עבודות היינו ב' עבודות ממש ועבודה אחת דקאמר ר"י היינו ב' סימנים אבל בסי' אחר י"ל דגם לר"י הוי עירוב מחשבות

דף ל ע"א גמ' סיפא בין בעבודה אחת בין בב' עבודות לשי' רש"י קשה דלא הול"ל אלא סיפא בעבודה א' אבל לשי' התוס' ניחא שפיר דאפי' לאילפא ב' עבודות דסיפא ב' סימנים ול"ד לרישא וא"כ לר"י סיפא בין בב' סימנים בין בסי' אחד

פירש"י בד"ה היינו דקתני זה הכלל לאתויי עבודה א' עכ"ל אין הפי' דר"י מייתי בזה הכלל דבר שלא מכר בדברי ת"ק דא"כ מאי פריך הגמ' לעיל בסמוך לר"י רישא בב' עבודות סיפא בעבודה א' נימא דגם לר"י סיפא בב' עבודות אלא דר"י ריבה בזה הכלל אפילו עבודה א' אלא דר"ל דת"ק מיירי בתרוייהו ור"י נקט זה הכלל לאשמעינן דפליג אתרוייהו דלא נטעי לו' דפליג אב' עבודות לחוד אבל לאילפא דלא פליג אלא אחדא לא הול"ל זה הכלל ולר"י דס"ל דר"י פליג אפי' בעבודה ס"ל להגמ' דלא אורחיה דתנא דפליג למיתני זה הכלל לאתויי דבר שלא נזכר בדברי ח"ק אבל קשה לשי' התוס' מאי פריך לאילפא מאי זה הכלל הא גם לאילפא רישא בב' עבודות ממש וסיפא