משמרות כהונה חלק ג קסח

דהיינו כל חלב שור מיירי בחולין ובקדשים וכמ"ש בריש הדיבור אבל ק' אמאי הוצרך לזה ללמר להא מילתא לאו מכרת הא בקרא דסמיך ליה כתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וע"כ בחולין מיירי דהא כתיב ביה יעשה לכל מלאכה ובקדשי' אסור בהנאה וא"כ קרא דכל חלב שור מיירי נמי בחולין בדבר הלמד מענינו מקרא דסמיך ליה והא מילפותא דקאמר הש"ס דהכא סמיך ליה טפי ואי קשיא בגמ' גופה אמאי כל חלב שור לרבנן לחולין ת"ל מקרא דיעשה לכל מלאכה דכתיב ביה ואכול לא תאכלוהו הא ל"ק דההוא קרא דאכול לא תאכלוהו אצט' לכדרשי' בחולין דף ק"ג התורה אמרה יבא איסור נבילה וחייל על איסור חלב ואכל לא תאכלוהו משום נבילה הוא ובדברי רש"י שם בחולין שכ' בחלב כשירה כבר הוזהרו בקרא דכל חלב וכל דם ע"ש איכא למידק דהא ההוא בקדשים כתיב והכא בחולין מיירי והול"ל דכבר כתיב כל חלב שור וראיתי למהר"ח אבן עטר זלה"ה בספרו אור החיים בפ' צו בקרא דכי כל חלב הביא הדרשא דדרשי' מכל לחולין והקשה הא כבר ידעי' חולין מקרא דיעשה לכל מלאכה ואכיל לא תאכלוהו ותי' דההוא ללאו ואצטריך ריבוייא דכל לכרת ע"ש והוא תימה דאכתי קשיא בגמ' כאן אמאי אצט' כל חלב שור לחולין וע"כ דההוא קרא דיעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו אצט' לכדרשי' בחולין התורה אמרה וכו' כדכתי' וי"ל דכוונתו אקרא דכל חלב שור אלא דאצט' להביא קרא דיעשה לכל מלאכ' ללמוד מניה בדבר הלמד מענינו דקרא קמא דכל חלב שור בחולין מיירי דלא תימא אשר יקריב ממנה כתיב בהאי פרשתא ומ"מ דברי רש"י ז"ל בשמעתין קשיין כדאקשי'

ע"ב גמ' וזר לא יאכל קדש התוס' במנחו' דע"ד הק' דהאי קרא בתרומה מוקמי' ליה דכתיב תושב כהן וכו' ע"ש אבל רש"י במכות די"ח כ' דהאי קרא בתרומה משום דכתיב איש איש מזרע אהרן וכו' ע"ש ולפ"ז ניחא קושית התוספות דלמ"ד בזב בעל ג' ראיות משתעי ע"כ קרא דאיש איש הוא בקדשים כמבואר בפ' הערל ע"ש ולדידיה קרא דלא יאכל קדש נמי בקדשים משתעי עוד הק' התוס' אמאי לא חשיב וחלב נבילה וכו' ותי' דלאו בענינא דקדשים כתיב ע"ש יהוא תימה כיון דקרא דחלב שור וכשב וכו' אמרי' דבענינא דקדשים כתי' כ"ש קרא דוחלב נבילה דכך הוא סדר המקרא חלב שור וכו' וחלב נביל' וכו' ואח"כ קרא דכרת דמשתעי בקדשי' וצ"ל דכוונתם דקרא דחלב נבילה ע"כ בחולין מדכתיב יעשה לכל מלאכה ובקדשים אסורי' בהנאה ועיין לה' אור החיים למהר"ח ן' עטר זלה"ה שם בקרא דכי אוכל חלב דכרת וע"ש והנה השע"ה הוכיח משמעתין דאין לוקין על הנאה מדלא חשיב נמי מלקות דהנאה ע"ש ולפי מ"ש התוס' שם במנחות דגרסי' וזר לא יאכל כי קדש הם ודלא חשיב לאו דמעילה משום דאיהיה בשאר דברים נמי ע"ש ליכא לאוכוחי מדי דבקרא דכי קדש הם כתיב אכילה ור"י ס"ל דלא תאכלו ולא יאכל איסור אכילה משמע ולא איסור הנאה דהא ס"ל דברים ככתבן כמבואר בר"פ כ"ש ועיין להמש"ל ריש ה' מעילה

שם כל חלב וכל דם מה חלב וכו' מק' נימא דקרא אתא לו' דמצטרפין זע"ז מדכתיב לא תאכל כל תועבה ול"ק דמלבד דרב המרחק ביניהם עוד בה דבת"כ מפיק צירוף מקרא אחרינא ועוד דבירושלמי בנזיר בפ"ו פריך נימא דהאי קרא דכל חלב וכל דם אתא לו' דאינו חייב אלא אחת ומשני אי כתיב כל דם הני' השתא דכתי' וכל דם חלק ע"ש ה"נ י"ל מה"ט לא אתי קרא לצירופ' מיהו נר' דתי' הירושלמי לא יתכן אלא למ"ד וי"ו לחלק אבל למ"ד וי"ו להוסיף אה"נ יכול להיות דקרא אתא לו' דאינו חייב אלא אחת וא"כ מאי פריך ורבנן הקישא למאי אתא נימא דאתא דאינו חייב אלא אחת וס"ל וי"ו להוסיף ועיין להריטב"א בחי' בקדושין דע"ז ע"ב ולהשע"ה בה' איסורי ביאה דף קכ"ה עמוד ג' ועיין להרב פני משה שם בירוש' דנזיר הלז

שם אי מההוא הוא לטו' וכו' הקשו התוס' נימא היקישא ולשתוק מקרא דטו' ע"ש וי"ל דאיכא חומרא באכילה דח"ש אסור מן התורה משא"כ בטו'

שם אחד לחולין ואחד וכו' עיין להרא"ם בפ' אחרי מות ובפ' ראה שהק' אתרי קראי דחד לעונש וחד לאזהרה תרתי למ"ל והוא תימה

שם אחד לדם כיסוי כ' התוס' משום דאינו נשפך כמים ועיין להתוס' בפ"ק דפסחים דט"ז ע"ב בד"ה דם ע"ש: שם ה' לאוין בדם וכו' עיין פירש"י ועיין להתוס' בבכורות דט"ו ע"א בד"ה ר"ק ע"ש

דף ה' ע"א לכתוב לא תאכל לאכלם וכו' עיין בגמ' דמכות די"ח ולהתוס' בפ' כ"ש דכ"ד ע"א ולמהרש"א ז"ל שם ע"ש

מה שהק' התוס' ליכתוב דגן ויצהר ל"ק דדגן ויצהר נתרבו אצל מנחות דדגן היינו לחם וכמו שנתרבה לחלה נתרבה נמי למנחות כדאיתא בסמוך גבי קלי ומה שהק' לכתוב דגן ותירוש ל"ק דא"כ יצהר דכתי' לבסוף הוא דמיתר וא"כ נימא יצהר דמיתר הוא דמחייב חדא וכדפריך לקמן גבי קלי

שם אתיא הנה הנה עיין ב"ש מ"ש לתרץ קושית התו' בסנהדרין דע"ו ועיין להפני משה בירושל' במס' יבמות פי"א מ"ש לתי' לקושי' ועיין בתמורה ד"ט ע"ש

שם דתניא ואמר באוב וידעוני דמיהן עיין בגמ' בפ' ד' מיתו' רף נ"ג ע"א דמבע"ל בגמרא במאי ילפי' נסקלין מאוב וידעוני אי בדמיהן אי במות יומתו ולא הזכירו בגמ' ברייתא זו ע"ש

שם לבם הוא דאסור הא למוסרן וכו' רש"י בחומש מפיק לה מלהריח עיין שם ולפ"ז לא מיעט אלא מכרת אבל לפום שמעתין מעטיה גם מלאו ועיין להרב כנה"ג בנימוקיו להר"מ ריש ה' כלי המקדש שכתב בשם רלב"ג דהמפטם למסור לציבור חייב ותמה עליו מסוגיין ותי' דלא מעטיה בגמ' אלא מכרת אבל לאו מחייב ע"ש ודבריו לא יכונו אלא לדרשא דלהריח בה ועיין להתוספות בנזיר דמ"ז ע"א בד"ה וכן ע"ש ומגמ' לקמן ד"ו דמוקי למתניתין דהמקדיש נכסיו בקטורת נר' דלמוסרה לציבור פטור ומותר עיין שם

שם א"כ נימא קרא וכו' עיין אור החיים למהר"ח אכן עטר זלה"ה בפ' שמן המשחה שכל אשר בתוכו ית'מה: ע"ב מלכי ישראל אין מושחין עיין פירש"י והתוספו' עיין להכ"מ בפ"א מה' מלכים דין ו' ע"ש

שם ומי קשיש וכו' הלשון מגומגם דמקרא מלא דקשיש שהרי יהואחז בן כ"ג במלכו ומלך ג' ויהויקים בן כ"ה במלכו וכדפירש"י וי"ל דיכול להיות שלא מלך שום מלך עד עבור שתים ושלש שנים משמת יהואחז ועמדו בלא מלך כל אותן השנים ואחר כך מלך יהויקים: