משמרות כהונה חלק ג קסז

זה שבא כולו לא יהיה טמא הלא אם אמרת בן ענשת מן הדין לכך נאמר כל אשר באהל וכל הבא אל האהל ללמדך שאין עונשין מן הדין ע"כ הרי דר"י ס"ל אין עונשין מן הדין וי"ל דדברי ר"י אינם אלא עד אל האהל ומשם ואילך לאו מדברי ר"י אלא סתמא דברייתא

דף ג' ע"א אלא רישא רי"ש ובמגדף ס"ל כרע"ק עיין מ"ש ה' בה"ז דלאוקמתא זו מגדף דמתני' מזמר ומשורר ע"ש וניחא לפ"ד מ"ש רש"י במתני' מגדף איכא מ"ד מברך ואיכא למ"ד משורר ול"ק מה שהק' הח"ן שם ע"ש

שם הא אמר אביי וכו' ולר' אבהו ע"כ דלא ס"ל כאוקמתא זו ועיין להרב מש"ל בפ' י"ח מהל' מעה"ק דין ד'

שם לסיימנהו בכריתות וכו' כ' התו' תימה ליחשוב הביא זכור עליו והביא בהמה עליו ע"כ וי"ל דלאוקמתא זו נימא שם זכור קתני והנה התו' בסנהדרין דנ"ד בר"ה הבא על אביו הק' אמאי לא תני לה בל"ו כריתות ואח"כ כ' דבירוש' פריך לה ומשני שם זכור קתני וכ' בס' חמרא וחיי דכוונתם דבגמ' דילן לאוקמתא דר"י ע"כ דלא ס"ל שם זכור קתני דהא תני הבא על הזכור והביא זכור עליו בתרתי ע"ש והוא תנא דמסייע לן במ"ש בתי' התוס' הנז' מיהו ודאי דרב המרחק בין הנושאין

רש"י בד"ה דאמר וכו' ואי קשיא וכו' עיין בירוש' בפ' ד"מ אמתני' דהבא על הזכור ועיין בת"כ בפ' אחרי מות ע"ש

גמ' אלא לרבא דאמר פטור מא"ל לפמ"ש התוס' בסנהדרין דס"א דרבא מודה בסתם ע"א הו"ל לשנויי בסתם ע"א דהשת' א"ש בשגגת ע"א וזדון עבודו' כדאוקמה ר"י משא"כ לאוקמת' דאומר מותר ע"ש בתו'

ע"ב דילמא ב' מיתות ומאי היא אוב וידעוני כ' התוס' דנ"ל מומתו ומדמיהן בם ע"ש ועיין בפ' ד' מיתות דנ"ג ע"א

שם מאן תנא כריתות רע"ק פי' במגדף רע"ק אבל מתני' רי"ש אלא דבמגדף ס"ל כרע"ק כדאוקמ' גופיה ר"י לעיל ולפי"ז י"ל עמ"ש התוס' במס' ר"ה ד"ו ד"ה תשמור ע"ש ועיין להתוס' ביומא דפ"א בד"ה השמר דלפי"ה דבריהם מכוונים שפיר ועיין למהר"ם ב"ח שם והנה התוס' בעירובין דף צ"ו כתבו דוקא גבי הנחת תפילין הוי לאו ע"ש ועיין להר"מ בפ"ד מה' תפילין שכ' המניח תפילין בלילה עובר בלאו ועיין לה' כנה"ג בהגהותיו לה' בית הבחיר' בפ"ח ולהרא"ם בפ' תצא בפ' מוצא שפתיך תשמור ולה' ברכי יוסף בא"ח סימן למ"ד הר"מ בפ"ו מה' ע"א פ' דידעוני חייב חטאת ועיין למרן בכ"מ ובלח' משנה שם ע"ש וה' לשון למודים בה' ע"א ד"מ כתב דפליגי ר"י ור"ל בהכי דר"י ס"ל ידעוני אית ביה מעשה ור"ל ס"ל דלית ביה מעשה ע"ש ומלבד דהם דברים תמוהים עוד בא' דהר"מ בה' שגגות כ' ידעוני במעשה מוכח דאיכא ידעוני בלא מעשה אף דפסק כר"י והבה"ז כ' דהר"מ פסק כר"ל מכח סוגיא דלקמן ד"ז ע"א דאזלא אליבא דר"ל דקאמר רבנן שמעו לרע"ק דלא תני ידעוני וכו' ול"ק מה שהק' ע"ד החזו"ן ע"ש והח"ן כ' דלרבנן דהלכתא כוותייהו מודה ר"י דס"ל מיתות מחלקות ע"ש וליתא דבגמרא בסנהדרין דנ"ד איתא חלוקי דינין בבא על הזכור ועל הבהמה וכולהו לא אזדו אלא אי אין מיתות מחלקות והר"מ בפ"ד ובפ"ה מה' שגגות פסקם ע"ש

דף ד' ע"א גמ' וחכ"א אינו חייב אלא א' אפי' למ"ש התוספות רי"ד בקדושין דע"ז דבבהמה נמי אמרי' גופין מחולקין ה"ד בחיים אבל שחוטין לא ולפמ"ש התוס' בסנהדרין דנ"ד ע"ב דלא ילפי' מאשה ומשפחה לחייב על כל א' בגופין מוחלקין בלאו חכי א"ש

שם הו"א אפי' חלב חיה הומ"ל הו"א אפי' חלב אדם אלא משוש דהומ"ל חלב בהמה ולהכי קאמר דמ"מ לא שמעי' למעט חלב חיה דחיה בכלל בהמה וא"ש לפ"ז דלא קאמר חיה ועוף כדאמר בסמוך דעוף אפילו אי כתיב חלב בהמה הוה ממעטי' ליה ועפי"ה ניחא מאי דק' בסמוך הו"א לילף שור שור משבת אי איתא דג"ש דשור שור גם לזה נתקבלה לישתוק קרא מניה וליכתוב חלב סתמא ואנא ידענא דכולהו במשמע ועפי"ה ניחא דע"כ למכתב בהמה למעט אדם והו"א ממעטינן נמי עוף ולהכי אצט' למכתב שור למילף משבת אפילו עוף

שם והכא בהא קמפלגי וכו' ואבע"א וכז' עיין בס' אור החיים עה"ת למהר"ח בן עטר בפ' כל אוכל חלב שכל דבריו הפך סוגיין ע"ש

שם ע"ז למ"ל ש"מ לחלק עמ"ש הח"ן ולק"מ דהשת' לכ"ע ילפי' דבר הלמד מענינו וא"כ אף דלא ילפי' משור וכבש משום דאיכא למיפרך מ"מ מדבר הלמד מענינו כיון דהא דכתיב שור וכשב מבע"ל לדבר השוה בג' ועיין להב"ש ועפי"ז ניחא מה שהק' התוס' לקמן ד"ה אמאי לא אמרי' עז דמייתר הוא דמחייב חדא וכדאי' התם גבי קלי ע"ש די"ל דהכא הוי בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל אבל התם גבי קלי אע"ג דהוה אתי מלחם וכרמל מ"מ לאו כלל הוא ול"ד לדבר שהיה בכלל ולכך פריך אימא קלי דמייתר הוא דמחייב חדא והנה הר"מ בפי"ח מה' סנהדרין דין ג' כ' דמעונן ומנחש יצאו ללמד על הכל ובס' מנין המצות ביאר יותר דמשום דכתיב מעונן ומנחש באמצע כמו שמעונן ומנחש יצאו לחלק כך שלפניהם ולאחריהם כמ"ש בלחם וקלי ע"ש בשורש הנז' והוא מדמשני הגמ' לקמן קלי מדכתיב קלי באמצע ע"ש וק' למ"ל האי טעמא ת"ל דהוי מעונן ומנחש דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל וצ"ל משום דאיכ' למימר דהוו ב' כתובי' וכדאמרי' בשבת ד"ע גבי בחריש ובקציר ע"ש ברש"י והתוספות ועיין לה' דברי אמת בקו' דמ"ז ע"א מה שהק' להר"מ מגמ' בשבת ע"ש בדמ"ח ע"ג וכנר' דאשתמיט ליה שינוייא דגמ' גבי קלי והוא מבואר בדברי הר"מ להדיא ואדרבא משום דהוו ב' כתובים הוא דהוצרך הר"מ לטע' דכתי' באמצע וכמו שכתבתי

והנה מבואר מסוגיין דלכ"ע לאו שבכללות אין לוקין על כל א' ומ"מ אחת מיהא לוקה ועיין בפלוגתא דאביי ורבא בפסחים דמ"א ועיין להב"ש ונ"ל דרבא מוקי לה לפלוגתא דרי"ש ורבנן בלאו שבכללות כדס"ד מעיקרא ואיהו דאמר כרי"ש ושביק רבנן משום דברייתא דתמורה ד"ז כרי"ש ע"ש בגמ' ועיין להרשב"א בתשו' סי' קמ"א ועיין למרן בכ"מ בפ"א מה' איסורי מזבח ולה' יד מלאכי בפרט הלז ועיין להתוס' בסנהדרין דס"ג ע"א בד"ה וכו' ע"ש

רש"י בד"ה תרי קראי וכו' חלב חולין נ"ל לר"י וכו' עכ"ל הא ודאי דמאי דמרבי' בפ' א"ע מכי כל היינו לכרת דקרא בכרת כתיב אלא דר"ל דילפי' הא נמי בדבר הלמד מענינו דכיון דקרא דבתריה מיירי בין בחולין בין בקדשים גם קרא דלקמיה