משמרות כהונה חלק ג קסו

למימר תנא ושייר כל היכא דתני מנינא ואמאי הוצרכו למ"ש מדקתני אלא הא בלא"ה מנינא עדיפא מאלו כדמוכח מדברי רש"י בסמוך וכן הוא בכמה דוכתי וע"כ דכוונתם מדחשיב להו לכולהו אבות ושייריה לשובט ומדקדק ולאו מדקתני ארבעים קאמרי דההוא מבע"ל שיהא מיותר כדי לאשמועי' שחייב כל א' וא' וא"כ ניחא דלא קאמר לאפוקי מדר' יוסי דהא שמעי' לה ממנינא דרישא וכקושית התוס' מיהו ק' היכי שמעי' לה מדחשיב לכולהו אבות ושיירא נימא דהוה חשבינן לה בהדייהו וכדבסמוך גבי אבות נזיקין וא"כ ע"כ דמ"ש ממנינא שמעי' לה היינו מדקתני ארבעים דאף דאתי לחייב על כל א' וא' מ"מ שמעי' נמי לאפוקי וא"כ ק' הא ל"ל תנא ושייר כל היכא דתני מנינא וי"ל דלא אמרי' כל היכא דתני מנינא לא אמרי' תנא ושייר אלא היכא דאתי המנין להא מילתא גופה אבל היכא דאתא בלא"ה לאשמועי' מילתא אחריתי כי הכא דאתא לחייב על כל א' וא' אמרי' תנא ושייר אפי' דתני מנינא ובהכי י"ל מה שהק' התוס' במס' סוטה דט"ז בד"ה תנא ושייר ע"ש די"ל דבההיא דקדושין לא אתא המנין אלא להא מילתא גופה דהא הנהו דקחשיב להו לית בהו פלוגתא אכל בההיא דסוטה דבהנהו דחשיב איכא פלוגתא דההיא דנזיר בתער פלוגתא דתנאי כמ"ש מדברי התוס' בנזיר דט"ל ע"ב ע"ש א"כ י"ל דהמנין אתא דלא נימא סמי ולאו דלא נימא חנא ושייר דלא אמרי' כן אלא היכא דלא אתי אלא להא מילתא גופא דלא נימא תנא ושייר ואי קשיא הא דאמרי' בפ' הלוקין אמתני' דיש חורש תלם א' ולחשוב זורע ביו"ט ומשני תנא ושייר ופריך תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר ומאי פריך הא התם המנין אתא דלא נימא סמי דבהנהו דחשיב איכא בהו פלוגתא דתנאי כמתבאר מדברי התו' ורש"י שם במתני' ע"ש וי"ל במ"ש התוס' שם בפ' הלוקין דכ"ב בד"ה מתקיף ע"ש ובהכי ניחא דלא תיקשה על תי' התוס' בסוטה מההיא דמכות ודע דבמכות שם דקאמר תנא ושייר יל"ד מאי שייר דהאי שייר וע"כ שייר הנהו דפריך מנייהו ואף דלא איירי בהו כמ"ש התוס' מ"מ לגבי מאי שייר דהאי שייר א"ש ומכאן ק' עמ"ש התוס' בנזיר דט"ל בד"ה ולילקי ע"ש שכ' דשכר האדומי לאו שיורא ואכתי מאי פריך מאי שייר דהאי שייר וי"ל

גמ' ומני ר"י בר יאודה היא עיין להר"מ בפ"ו מה' נזירו' דין ט"ו ובדברי מר"ן בכ"מ ומתבאר משם דבטמא שנזר כ"ע ל"פ וע"ש להכ"מ בדין יו"ד שדבריו תמוהים ועיין שם בדין ז'

ובמאי דקאמר הגמרא בה' מביאין קרבן א' וכולי

מנינא למ"ל ק"ל אמאי לא קאמר לאפוקי זב בעל ג' ראיות שראה בליל ח' כדלקמן ד"ח ע"ש בגמ' וי"ל דהתם למ"ד לילה מחוסר זמן והכא בעי לשנויי גם למ"ד לילה לאו מחוסר זמן ובהכי ניחא נמי דלא משני הכא דאתי גם כר' ובשנטמא בליל ח' ועיין בנזיר רי"ח

וממאי דמתבאר משמעתין דאורחיה למתני מנינא כי היכי דלא נימא סמי ניחא שפיר מ"ש הרע"ב ז"ל ברפ"א ממס' תרומות וע"ש להתיו"ט

גמ' בשלמא פטור וכו' דכתיב מכל וכו' נר' מפשטא דשמעתא דהא דאצט' מכל משום דהו"א דאינו חייב עד שיעשה כולן משום דחד כרת כתיב אכולהו וק' דהיכי ס"ד דבעי' כולהו הא לח משכחת כולהו בחד גברא דהא כתיב בהדייהו האשה הנרבעת אבל הביא הבהמה עליו מקראי אחריני נ"ל כדאיתא בפ"ד מיתות דנ"ד ע"ש וי"ל דבלא"ה משני שפיר מדכתיב מכל וליכא לאקשויי לישתוק מכל דלאו יתורא הוא דכיון קושטא הוא דחייב כי עביד חדא בע"כ לכתו' מכל ובהכי ניחא נמי למסקנא דנ"ל לאחותו למ"ל מכל ועפי"ה ניח' מיהו בזה בלא"ה י"ל דאי לאו מכל הו"א אחותו אתא לו' דלא בעי' עד דעביד לכולהו ולכך כתיב מכל כי היכי דאייתר אחותו לחייב על כל אחר ואחד וגבי שבת נמי נ"ל דלא בעינן דעביד כולהו מדנהרג המקושש וא"ש לפ"ז מאי דקאמר הגמ' בשלמא פטור וכו' דלכאורה שפת יתר הוא דלא הול"ל אלא מנ"ל דחייב על כל א' וא' ועפי"ה מדוקדק שפיר אך למסקנא דנ"ל מואל אשה ק' דע"כ עיקר קרא דואל אשה לחייב על ה' נשיו נדות דבנדה משתעי קרא אלא דנ"ל מינ' נמי שאר עריות מהיקישא ועיין לקמן ד"ט ע"א ובפרק אמרו לי והשתא ק' דלמ"ל מכל כיון דע"כ ילפי' מואל אשה לחייב על כל אחד וצ"ל דלאו יתורא הוא כדכתי'

והנה במאי דאמרי' דנ"ל מואל אשה הק' הב"ש שאר עריות מנ"ל הא לא ילפי' מנדה דאיכ' למיפרך מה לנדה שכן מטמאה את בועלה ע"ש ולק"מ דמהיקש' דר"י נ"ל ואין לו' זכור ובהמה מנ"ל דלא נ"ל מהיקישא משום דאפסקינהו במולך כדכ' התוס' ביבמות ד' דהא מצי למלפינהו במה מצינו ותו ליכא למפרך מה לנדה שכן מטמאה וכו' דשאר עריות יוכיחו אך דילפי' להו מנדה ודוקא בקדשים הוא דלא ילפי' להו בכהג"ג כמו שמתבאר מדברי מהרש"א ז"ל בשבועות ד"ט ע"ב ע"ש בחידושינו

שם לדונו בכרת ולא במלקות מפירש"י ז"ל נראה דשאר כריתות מדבר שהיה בכלל ויל"ד דהול"ל מהיקישא כי היכי דנ"ל גם אשת איש דאי מדבר שהיה בכלל הו"א מה אחותו מיוחדת שאין בה מיתת ב"ד יצתה א"א דחמיר' דבחנק וי"ל דבלא"ה חייבי מיתות אין בהם מלקות כדאיתא בר"פ הלוקין ע"ש ולא מבע"ל למילף מאחותו אלא שאר חייבי כריתות והנה התוספות הק' לישתוק מהיקישא ולכתוב כרת בא"א דקיל או באשת אח ע"ש ותמהני דאי כ' א"א הו"א מה א"א שיש בה מיתת כ"ד ואי כתב אשת אח הו"א מה אשת אח אין לה היתר בחיי אוסרה יצתה א"א ומנ"ל א"א ולכך אצטריך היקישא ודע דשאר חייבי כריתות דלאו עריות נמי כמי יוה"כ וכיוצא אית ליה לר"י אין לוקין עליהם כמתבאר מגמ' בס"פ הלוקין וע"כ דנ"ל מאחותו וזה לא א"ש אלא לפמ"ש התוס' בר"פ הלוקין דחייבי כריתות בכלל היא היינו בכלל הלאו אבל לדברי רש"י לא אתי שפיר וע"ש בתוס' ועפי"ז י"ל עמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה לדונו ע"ש דהא שלמים נמי נ"ל מאחותו כדנ"ל שאר חייבי כריתות דלאו עריות וי"ל. ובמה שהק' התוס' בד"ה שאין ע"ש י"ל דאשת אח נמי יצתה בפ' קדושים אלא דאצט' לדרשא אחרינא כדאי' בגמ' דיבמות שהביא רש"י ז"ל ולא דרשי' ההוא דרשא אלא דנ"ל מהיקישא ולכך נקט שפיר א"א ובמ"ש בדבור אחותו תימה דנקט הני וכו' כוונתם על הקרא גופיה אמאי נקט אחותו דהשת' דנקט אחותו ע"כ הדרשא לאחות שהיא אחות אביו דבאיסורא הוא והו"ל למינקט אשת אחיו או בת בתו דמ"ל בהתירא

ע"ב גמ' ור"י סבר עונשין מן הדין ק"ל שהרי בילקוט פ' חקת איתא מניין לעשו' כל המאהילין כאהל היה ר' יצחק אומר מהמצורע הקל עשה בו שאר המאהילין כאהל המת החמור דין הוא שיעשה כל המאהילין כאהל אל האהל זה שבא מקצתו וכל אשר באהל זה שבא כולו והלא דין הוא אם הבא מקצתו טמא