משמרות כהונה חלק ג קסה

מסכת כריתות

דף ב' ע"א רש"י בד"ה ולהכי תנינהו ברישא וכולי עד כאן לשונו והא דלא תני הבא על הזכור ובהמה תחילה ואח"כ נסקלין דעריות ואח"כ שאר עריות דהשתא תני חמורות ברישא ולא פסיק תנא בעריו' דנשי משום דניחא ליה לתנא למיתני תחיל' עריו' דנשי דאורחייהו בהכי מיהו ק' דבגמ' לקמן ד"ג מוקמי' למתני' כרע"ק ודחיק לתי' קמא דמתני' רי"ש ובמגדף ס"ל כרע"ק והשתא הא ע"כ דלא כרע"ק מכל וכל דהא רבי עקי' ס"ל שריפה חמורה מסקילה דבפ' ד' מיתו' דנ"א ס"ל דארוסה בת כהן דיצתא לשריפה בין ארוסה בין נשואה וא"כ ע"כ שריפה חמורה כדאמרי' התם לר"ש ע"ש ואי מתני' רע"ק בכולה מילתא הו"ל למיתני אשה ובתה תחילה דבשריפה וצ"ע

בד"ה פסח ומילה וכו' דאין קרבן אלא על לאו וכולי וכגון לאוין דעריות דמפורשין הן עד כאן לשונם לאפוקי שאר כריתות דאף על גב דקיי"ל לא ענש אלא א"כ הזהיר מכל מקום אינו מפורש בהן לאו אבל מאי דילפי' מג"ש או משום ילפותא הוי כמפורש בהן לאו כדבסמו' בדברי רש"י והנה מהרש"ל ז"ל בסנהרין דנ"ט ע"ב בד"ה והרי פו"ר כ' דפסח ומילה כיון דקי"ל לא ענש חלא א"כ הזהיר והו"ל כאלו כתוב בהן לאו והו"ל כמו שוא"ת ולכך פריך שפיר במילה אמאי לא חשיב לה בהדי ז' מצות ע"ש וצ"ל דלא חשיב שוא"ת אלא לענין למחשביה בהדי ז' מצות אבל לאתויי קרבן לא חשיב שוא"ת דאל"ה מאי קאמר במכות ר"פ הלוקין דטעמא דפסח ומילה מייתי קרבן משום דהוי קום עשה והא כיון דלא ענש אלא א"כ הזהיר הו"ל שוא"ת וה"ט דלא חשיב שוא"ת דכיון דילפי' מע"א בעי' שוא"ת כמו ע"א והנה התוס' בזבחים דק"ו דחו דברי רש"י דטעמ' משום לאו אלא דטעמא משום שוא"ת ואח"כ כ' דמהגמ' שם גבי מותיר ומגמ' בעירובין נראה דטעמא משום לאו וכשי' רש"י ע"ש ונראה דמהא לא איריא די"ל כיון דכתיב לאו מפורש הו"ל כמו שוא"ת ולכך קאמר הגמרא שם ובעירובין הא איכא לאו ואמאי קתני פסח ומילה פטור מקרבן ודוגמא לדברי מהרש"ל שכתבתי ואף שכתבתי דלא נאמרו דברי מהרש"ל לענין קרבן מ"מ היכא דאיכא לאו מפורש י"ל כן ועיין להתוס' ביומא דפ"ה בד"ה חוץ מ"ש דפלוגתא דתנאי היא אי בעי' לאו לענין קרבן ע"ש ברם משנתינו אוקי לה כרע"ק ובשבת דס"ט מבואר דרע"ק מע"א או ממגדף יליף והיכא דילפי' מע"א כבר כ' התוס' שם. דלא בעי' לאו כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכמו כן כי ילפי' ממגדף כיון דלא כתיב בההוא ענינא וכן מתבאר מגמ' דמכות הנ"ל דרע"ק לא בעי לאו וע"ש בתוס' ביומא ומ"ש שם ביומא דרבנן מוקמי לקר' בע"א כר"ש ורע"ק בסנהדרין דס"ד ע"ש אזלי' בשי' רש"י שם בסנהדרין אבל התוס' שם הוכיחו דרע"ק דריש הכרת תכרת כרבי ע"ש ולשי' ק' קושית התוס' ביומא ועיין למהר"ם בחי' שם ובגמ' דמכות הנז' ולקמן ד"ג במאי דאמרי' פסח ומילה למאי קתני להו וכו' ועיין להבה"ז לקמן ד"ג גבי אף אנן נמי תנינא המפטם וכו' עיין שם

בד"ה טמא וכו' ואזהרתיה לא יאכל עד אשר יטהר עכ"ל היינו למאן דמוקי ליה בפ' הערל דף ע"ד ע"ב בזב בעל ג' ראיות ועיין להתוס' דע"ה ע"א ובפ"ק דשבועוה דף ו' ע"ב ובמכות די"ד ע"ב עיין שם ומ"ש עוד רש"י לאו דהבא אל המקדש מדכתי' ולא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבא ממה שלא כ' א"נ מואל המקדש לא תבא כדכ' גבי מולך נראה דתרווייהו צריכי לזב ויולדת דכה"ג עביד צריכותא הגמ' שם בפ' הערל ועיין להתוס' במכות דט"ו ע"א בד"ה תנינא

בד"ה על לא הודע וכו' כסבור זבוח וקיטור וכו' עכ"ל אין להקשות מגמ' דהוריות ד"ד ע"א דקאמר השתחואה הא כתיבא דהתם לענין ב"ד דלא מחייבי על הוראתן כיון דמידי דכתיבא היא ולא הוי הוראה אבל מבעיא דר"י שם בחרישה דקאמר שם דהשתחואה הוי עקירת כל הגוף קשה דלפי הצד ההוא לא יתכן לו' כדברי רש"י וי"ל דמ"ל שפיר דידע לקרא דלא תשתחוה אלא דלא ידע דהוא בכרת וכמו כן צ"ל גבי שם בן שתי אותיות וכישוף כדברי רש"י בסמוך ועיין להב"ש ולה' ח"ן ע"ש ועיין בפ' כלל גדול ד"פ

במאי דלא חשיב מתני' מקלל אביו ואמו עיין להחזו"ן ע"ש דמקלל לית בהו לאו עיין בסנהדרין דס"ו ע"א ומ"ש דלית ביה כרת והוכיח מדברי התוס' דכתובות עיין בת"כ פ' ויקרא פ"ט ולה' ק"א שם ולהר"מ במנין המצות לאוין שנ"ב ובירוש' בפ' ד' מיתות ולהרא"ם בפ' משפטים

ע"ב גמ' מנינא וכו' הקשה הב"ש מנ"ל דמנינא לחייב על כל א' נימא לאפוקי מד"ר דאמר מפר ברית ומגלה פנים וכו' בכרת קמ"ל דליכא כרת אלא בהנך דחשיב ע"ש ולק"מ דע"כ לית ליה הכי דהאיכא הביא זכור ובהמה עליו דלכ"ע בכרת ולא חשיב להו וע"כ דשיירא בכריתות ולזה הוכרח לו' דמנינא לחייב על כל א' ברם אכתי ק' אמאי לא קאמר דמנינא לאפוקי מולך היינו ע"א כדאי' בפ' ד' מיתות דס"ד פלוגתא דתנאי ולמ"ד מולך היינו ע"א ליכא למיחשבינהו למולך וע"א בתרתי כדאי' התם ואי לאו מנינא הו"א סמי מולך כדבסמוך קמ"ל מנינא וצ"ל כיון דקושטא הוא דחייב על כל א' וא' כדנ"ל בסמוך מקראי ניחא ליה לשנויי הכי טפי ולקמן דפריך אימא עבד כולהו לא מחייב וכי' לא פריך אלא לר"י ולפום ההוא פירכא מתניתין לאפוקי דלא ניסמיה מולך ע"ש בתי' הב"ש לקושיתו ועפי"ז ניחא נמי מאי דק"ל במאי דאמרינן מנינא דגבי שבת לחייב על כל א' וא' אמאי לא קאמר מנינא לאפוקי מדר"י דאמר רושם. אב מלאכה לבד מכותב לפמ"ש הר"מ בפי' המשנה בפ' הבונה דף ק"ג דפלוגתא דר"י ורבנן שם בהכי ונ"מ דאי כתב ד' אותיות ואא"כ ב' אותיות והכל בהעלם א' אי חייב שתים ע"ש ואין לו' דנפקותא זו ליכא אלא למסקנא דחייב על כל א' ברם אי אינו חייב אלא א' ליכא נפקותא דהא איכא נ"מ טובא לענין התראה וכיוצא ועפי"ה ניחא מיהו בלא"ה י"ל דלאפוקי מדר' יוסי שמעי' לה מסיפא דקתני חסר א' כי היכי דשמעי' לאפוקי מדרבי יהודה דאמר שובט ומדקדק אב בפ"ע כדאיתא בפ' כלל גדול דע"ה ע"ב חסר א' לאפוקי מדר' יהודה וכו' ע"ש ומה"ט נמי לא קאמר מנינא לאפוקי מדר' יהודה דהוה חשבי' שובט ומדקדק במתני' וכה"ג אמרי' בסמוך משום דהא שמעי' לה מדקתני חסר אחת אך אכתי ק' על פ' הר"מ בפי"ה אמאי לא קאמר הגמ' שם מנינא לאפוקי מדרבי יוסי דאית ליה רושם אב מלאכה והא עדיפא מדר' יהודה דמייתי לה מברייתא והנה התוספות בד"ה חסר הק' ממנינא דרישא שמעי' לה ואיכא למי' דתנא ושייר דהא. קתני אלא ותי' דממנינא דרישא לא שמעי' לה די"ל דלא חשיב להו משום דאין מבוררין כ"כ ע"ש ואי קושייתם ממנינא דרישא היינו מדקתני ארבעים הא בלא"ה ליכא