משמרות כהונה חלק ג קסג

דקרא תרי מילי קאמר מ"מ כיון דשמעי' מקרא דלא יגאל עוד דאם לא גאלה אחר א"י ביובל בע"כ שבקי' לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה דחדא מלתא קאמר ולא איירי קרא אלא בגאלה אחר ויתורא דלא יגאל עוד אתא להיכא דלא גאל' אחר דא"י ביובל לו' דאינה חוזרת לו אחר היובל להיות שדה אחוזה אלא שדה מקנה ולא קאי אקרא דלקמיה אלא בגוונא אחריתי איירי ויש לפרש באופן אחר דלאביי האי לא יגאל עוד קאי אאם לא יגאל ואאם לא מכר וה"ק קרא אם לא נגאלה כלל או אם גאלה אחד דדינא שיוצאת ביובל לא יגאל עוד ר"ל אם לא נגאלה ועבר היובל ואח"כ גאלוה הבעלים לא יהיה עוד שדה אחוזה אלא שדה מקנה ואם מכר דהיינו אם גאלה אחר קודם היובל וגאלה ממנו הבעלים כן הדין דלא הוי אלא שדה מקנה ולפי"ז ניחא קושית התוס' בד"ה אילימא די"ל דאביי מ"ל דתנא אתרי גווני דכתיבי לקמיה קאי ונר' דהתוס' מפ' כהדרך הא' שכתבתי ועיין להתיו"ט

תוס' בד"ה אילימא וכו' וי"ל דאין סברא דמיירי קרא וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דין דגאלה אחר וגאלה בעלים ממנו מסברא נפקא ומ"מ הקשו התוס' שפיר נימא דאתא קרא להכי אע"ג דנ"ל מסברא מ"מ היכא דאין הסברא פשוטה כ"כ יתכן דאתא קרא להכי כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ב סע"ב ע"ש

דף כ"ז ע"א גמ' הניחא לשמואל וכו' עיין להר"מ בפ"ד מה' ערכין דין יו"ד שכ' דכהנים מקדישין אפי' בשנת היובל עיין שם ולטעמיה אזיל שפ' כשמואל ולדידיה אתיא מתני' שפיה דכהנים מקדישין אפי' בשנת היובל כדקאמר הגמרא ומרן הכ"מ לא הראה מקורו מכאן ע"ש ואע"ג דהר"מ דפ' כשמואל לאו משום קו' דמכורה כבר דהא כ' כר"י דנכנסין ונותנין אלא משום דפ' כרבנן דמשנת היובל ולא שנת היובל בכלל כמ"ש הלח"מ שם ע"ש מ"מ כהנים מקדישין אפי' בשנת היובל שמא נ"ל משום דרשא והא דלא מוקי הגמ' דמקדישין לעולם אפי' בפחות מב' שנים מקדישין לגירוע אבל ישראל אם מקדיש פחות מב"ש לפני היובל נותן חמשים כדאמרי' לעיל משום דפסיקא ליה להגמ' דגם כהנים נותנין חמשים

תוס' בד"ה ר"י וכו' ונר' דכביצה היינו שו"פ עכ"ל ר"ל משום דבשמעתין י"ל דאע"ג דלא בעי' בחומשו פרוטה מ"מ בעי' כביצה דהוא דבר חשוב לזה הביאו מגמ' דמציעא דסגי בפרוט' וא"כ ק"ל אמאי בעי לזה כ' דכביצה דנקט היינו שו"פ והא דנקט ת"ק איסר. ולא נקט חצי איסר דפרוטה א' משמונה באיסר משום דפעמים הוזל איסר ושוה ששה פרוטות כדאי' בקדושין די"ב ולא מצי למנקט חצי איסר ולכך נקט איסר שיעור שלם

דף כ"ח ע"א מתני' ואם החרים את כולן אינן מוחרמין מלישנא דמתני' משמע דאינם מוחרמין כלל אפילו מקצתן ולא אמרי' אם החרים את כולן מוחרמין מיהא מקצתן ומכאן יש להוכיח ספיקו של ה' קול יעקב הביאו השע"ה בה' נדרים די"ב ע"ב שנסתפק אם היו לפניו ב' בהמות אחת תמימה ואחת בע"מ ואמר הרי אלו עולה מי אמרי' נהי דבע"מ לא קדשה תמימה קדשה א"ד הקדש שלא חל מקצתו לא חל כולו ע"ש ומכאן מוכח היכא דלא חל כולו לא חל מקצתו וה"ה בלא חל מקצתו לא חל כולו וי"ל דהכא שאני דמעטיה קרא כדנ"ל בגמ' ועיקר קרא לא אתי אלא למעט דאינו מוחרם אפילו מקצתו דאי: לכולהו לא אצט' קרא דהא אמר רבא בפ"ק דתמורה כל מילתא דאמ"ד לא תעביד אי עביד לא מהני ואפילו בלאו הבא מכלל עשה כדמוכח מהא דפריך התם מתורם מן הרעה על היפה ע"ש מיהו לאביי דס"ל התם אי עביד מהני ק' מנ"ל דאינו מוחרם אפי' מקצתו אי איתא דהקדש דלא חל כולו חל מקצתו ויש לחלק

תוס' בד"ה דת"ר וכו' וא"ת והא האי קרא בחר' הניתן לכהנים וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דלבדק הבית יכול להחרים כולו דכיון דהאי קרא בחרמי כהנים כתיב מנ"ל דאסור להחרים לב"ה דמחרמי כהנים לא אתי דשאני כהנים דהוי הדיוט לגבי הקדש דלגבוה ממש הוא אבל הר"מ בפ' ו' מה' ערכין דין ב' כ' בהדיא דינא דמתני' בין בחרמי כהנים בין בחרמי ב"ה ע"ש וע"כ דס"ל דקרא איירי בכל החרמי' אבל לא יגאל לא קאי אלא אחרמי כהנים וכ"פ רש"י בפ' השולח אברייתא דדריש מאדם אלו עבדיו וכו' דבחרמי ב"ה מיירי ע"ש וכן איתא בתוספתא בפ"ג דמכילתין ולפי"ז לא ק' קושית התוס'

בד"ה ת"ל וכו' א"נ י"ל וכו' עכ"ל וגם לשמואל דס"ל אם מכרה בשנת היובל אינה מכורה מ"מ יכול למוכרה אחר היובל משא"כ בבתו קטנה ועי"ל דעיקר קושיתם אינה אלא לרב אבל לשמואל דס"ל האומ' לחבירו ע"מ שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמטתו כדאיתא בפ"ק דמכות ד"ג ה"נ יכול למוכרה ע"מ שלא תחזור ביובל: ע"ב מתני' וחכ"א סתם חרמים לכהנים כ"פ הר"מ בפ"ו מה' ערכין ועיין במס' נדרים די"ח ע"ב דתנן ואם סתם אסור דס"ל סתם לב"ה והר"מ בפ"ג מה' נדרים פסקה והוא סותר למ"ש בה' ערכין וכבר עמד בזה הלח"מ בה"נ וכ' ליישב דבההיא כ"ע מודו דסתם לב"ה דאי לכהנים יצאו דבריו לבטלה דמתפיס בדבר המותר הוא ע"ש ונ"ל דיצא לו להר"מ לחלק כן מדפרכי' שם די"ט ע"ב אדקתני סתם חרמים בגליל אסורי' שאין אנשי גליל מכירין את חרמי כהנים הא מכירין שרי אלמא סתמא להקל ורמי לה אדיוקא דרישא ע"ש ומאי פריך נימא לעולם ספיקא להחמיר ובמכירין חרמי כהנים שרי משום דסתם חרמים לכהנים וכן משני בירושלמי שם ע"ש אלא ע"כ דס"ל לגמרין דבההיא כ"ע מודו כמ"ש הלח"מ ודלא כהירושלמי ועיין בחידושי' שם בדח"י עיין שם

דף כ"ט ע"א כל זמן שהם בבית בעלים הרי הן הקדש י"ל במאי דבעי הגמ' בפ"ק דנדרים דף י"ג אי בעיקרו מתפיס או בדהשתא מתפיס אמאי לא פשיט לה ממתני' שם די"ח דקתני אם כחרמי כהנים ואי איתא דבמעיקרא מתפיס אמאי שרי הא עיקרן הקדש כל זמן שהיא בבית הבעלים

גמ' ורב שביק רבנן ועביד כר"י יל"ד הא רי"ש דמפיק עלוי מתקדיש ואל תקדיש ע"כ דדריש לקרא דכל סרס קדש קדשים כר"י דסתם חרמי' לב"ה וא"כ הוו רבים כנגד רבים ומאי פריך וי"ל במ"ש התוס' בתמורה ד' ל"ב דר"ה דאמר קדשי' אין נתפסין לחרמי כהני' דדריש כרבנן ואע"ג דמקדיש לב"ה הקדש עלוי מ"מ חרמי כהנים לא מקדיש ע"ש וא"כ י"ל דרי"ש אייתר ליה כל חרם קדש קדשי' למידרש אפי' חרמי כהני' וסוגיין אליב' דר"ה ודוק' לרבנן דליכא אלא חד קרא הוא דאמר ר"מ דחרמי כהנים אין נתפסין והגמ' שם דפריך על ר"ה ממתני' ולא מוקי להו כרי"ש משום דס"ל להגמ' שם דרי"ש כרבי יהודה: