משמרות כהונה חלק ג קסב

מברייתא הלזו אשמואל ועולא ואפשר שלוה נחית ר"פ דאסר מתניתא אהדדי ל"ק וכו' אמוראי נמי ל"ק ומאי דפריך פשיטא אסוף מלתיה דר"פ דאמר אמוראי ודאי פליגי וכ"נ מדברי התוס' בד"ה מאי מיהו ק' לפ"ז מאי משני מהו דתימה וכו' הא מריש מילתיה דר"פ שמעינן דשמואל דוקא בשעת הפרשה ע"כ צ"ל דהמקשה דפריך אשמואל ועולא מברייתא הלזו לא שמיע ליה ברייתא דלעיל

תוס' בד"ה כך וכו' ואם המלוה רוצה לעכב וכו' עכ"ל כ"מ בירושלמי במס' כתובות פי"א משנה ו' דאם מצאו שומן אין צריך להכריז ע"ש להקה"ע בפי' שם

דף כ"ב ע"א גמ' והא ר"מ שלשים קאמר הכי אמר ר"ח וכו' כצ"ל ונמחק תיבות אמר ליה והש"ס הוא דפריך והא ר"מ לי קאמר ולא רנב"י ומאי דשאל רנב"י כר"מ או כר"י ידע לה להא דר"ח והק' ששים דר"מ דהיינו מפוזרין או ששים דר"י דהוו רצופין

גמ' אי הכי אזדקוקי נמי לא מזדקי' לה וכו' הב"ש בסי' צ"ג סקי"א כ' משם מהרש"ך ז"ל דאם אין להם לשלם או שאינם רוצים לפרוע לה אע"פ שתבעה כתובתה בב"ד לא הפסידה מזונותיה ומבואר שם בתשו' מהרש"ך דמאי דאמרי' תבעה הפסידה מזונותיה היינו תבעה ונפרעה ע"ש וק' לפי"ז מאי פריך הגמרא א"ה אזדקוקי וכו' הא אי לא מזדקי' לה לא הפסידה מזונותיה וי"ל

תוס' בד"ה תנן וכו' שמא יפסידו באריכו' הזמן וכו' עכ"ל לפי"ז לא היו צריכין למ"ש דודאי דמדנחתי ב"ד לשום בדתבע להו מיירי וכנראה דכעין ב' תירוצים

בד"ה ואם וכו' וה"נ משמע קצת דבמתנה קמיירי מדקאמר שדה זו וכו' עכ"ל ר"ל דאי בחוב אע"ג דאמר שדה זו יכולין היתומים לפורעו ממ"א כיון דלשם פירעון קאמר ולא לשם מתנה ואע"ג דאם התנה דבריו קיימין כמ"ש הטור סימן ק"י ה"ד התנה בשעת. הלואה ומ"מ ק' דממ"ש בסמוך בד"ה ואין מעמידין מוכח דשדה סתם לא מיירי אלא בחוב דבמתנה אין צריך להעמיד אפוטרופוס דליכא חשש פירעון ושובר וא"כ איך יתכן דתרי מילי דקאמר שדה זו ושדה סתם חדא בחוב וחדא במתנה וצ"ל דלפמ"ש בד"ה שאח"ז דבמתנה פשיטא והוצרכו להעמידה בחוב והא דנקט תנו משום דמסיים בה שדה זו וכו' ולהכי לא אמר חייב מודה אלא לשון תנו חזרו ממ"ש בדיבור זה דבחוב ומתנה מיירי אלא דבחוב לבד מיירי דדין המתנה פשוט ולא חשו להך דמוכח שכ' בד"ז ודוק

דף כ"ג ע"א גמ' ובה"א הקדש טעות אינו הקדש וכו' פירש"י כגון שור לבן ונמצא שחור ולפי"ז דוקא ע"י פתח אבל בחרטה אין נשאלין וא"כ ק' מ"ט דר"י דא"צ דילמא לא מצא פתח ולכך עשה קנוניא וראיתי להמח"א ה' צדקה סימן ה' שעמד ע"ז וכ' דה"ט דר"י מגו דאי בעי משקר ויעשה פתח שקר ע"ש וק' דאין זה מגו טוב דאי משקר עושה איסור שמוציא מעות הקדש לחולין אבל ע"י קנוניא בדין נוטלם וליכא שום איסור ואפשר כיון דעשה קנוניא עמה ואמ"ל שמה שרוצה לגרשה הוא כדי לעשות קנוניא על ההקדש הוי כמו מסר מודעא על הגט והגט בטל ואז מוציא מעות ההקדש לחולין שלא כדין

תוס' בד"ה אלא וכו' וא"כ נימא ד"ה דלא כר"י וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל הקשה בשמעתין גופה דאמר כי אמר ר"ה בש"מ וכו' וכן הק' לקמן בד"ה בשאלה באוקמתא בתרייתא אלא משום דמהתם אלימא להו טפי לאקשויי דקאמר אבל בברי מודה ולעיקר קושיתם דלקמן י"ל דע"כ בלא בא הקדש ליד גזבר מיירי בשמעתין דאי בא ליד גזבר אין בו שאלה וא"כ לכך נקט ר"ה ש"מ משום דבכל גוונא מיירי אפי' בא ליד הגזבר ושוב הראוני שכ"כ הנ"י: דף כ"ד ע"ב רש"י בד"ה ואנא וכו' התם הוא דכתי' ועד וכו' עכ"ל והא דאצט' ק"ו לשמואל דלא נימא קדוש' ונפדית בדמיה ע"ד שכ' התוס' בד"ה מ"ט בתי' הא' ולפ"ז ליתא למ"ש הבה"ז בדעת הרמב"ם ז"ל דהעיקר כמו שכתב הלחם משנה שם

תוס' בד"ה מ"ט וכו' וא"ת כיון דרב וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושי' הא אי רב אית ליה ק"ו ואפי"ה גלי קרא תק"ל ברייתא דלקמן דכ"ט ע"ב דיליף דאין אדם מוכר בתו נערה מק"ו מכורה כבר וכו' דנימא. מקדיש שדה אחוזה בשנת היובל יוכיח דקדושה כבר יוצאה ואפי"ה מקדיש בשנת היובל אלא ע"כ ליתא להק"ו וי"ל דהך בריתא כרבנן דר' ולר' יליף דאין אדם מוכר בתו נערה מדאצט' קרא לו' מעשה ידיה לאביה וכמ"ש התוס' בכתובות דמ"ז ע"א בד"ה השתא בתי' הא' אבל לפי' התי' הב' שכ' שם לק"מ קושיתם דהכא

בד"ה אי כר' וכו' הומ"ל ההיא רבנן היא וכו' עכ"ל והמק' דפריך מברייתא דמקדישין לפני היובל ולא פריך מהאי מתני' דהכא משום דפשיטא ליה לשנויי ר"י היא וסתמא דתלמודא הוא דפריך אי כר' פונדיון מאי עבידתיה ולאו המק' מיתיבי

דף כ"ה ע"א רש"י בד"ה וליקיש' הנך וכו' עכ"ל משמע דמסלעים לא פריך משום דאין ראויין לזריעה ופחות מעשרה משום דהוו שדרי דארעא והא דפריך אי הכי וכו' לא ס"ד נגאני דארעא אבל שדרי דארעא ידע לה וא"ש א"א בשלמא ועיין התוס' בקדושין

ע"ב גמ' דבת גירעון אין וכו' מק' לחד תי' שכ' התוס' לעיל דכ"ד בד"ה רב ושמואל דלא הזהיר התנא אלא בפחות מב"ש וכו' ואם ימתין עד היובל לא תחזור עוד לידו ע"ש דא"כ תפשוט בעיא הלזו דאפי' ליכא גירעון יוצא ביובל מכח קושי' התוס' שם ונ"ל דהכא לא מבע"ל אלא אי יוצאה לכהנים אבל פשיט"ל דלא תחזור לבעלים וכיון דכבר נתחייב בחמשים אע"ג דעבר היובל א"י עוד בגירעון כיון דכבר נתחייב בחמשים

גמ' בעי ר' זירא וכו' עיין להר"מ בפ"ד מהל' ערכין דין כ"ב ולהמש"ל בפ' ט"ו מהלכות טוען ובמ"ש בחידושי' בבתרא דל"ה ע"א ע"ש

תוס' בד"ה אחוזתו וכו' וא"ת למ"ל אחוזתו וכו'

עכ"ל עיין בסיף מכילתין דמשני ר"ן

סד"א הואיל וכתיב כי אחוז' עולם היא להם קמ"ל היקישא דשדה החרם לשרה אחוזה של ישראל שגאלה כהן עיין שם בפירש"י ותו' ומעתה ניחא קושית התוס' דאי לאו אחוזתו בשדה אחוז' חרמו א"י ביובל מקרא דכי אחוז' עולם ושדה אחוזה איתקש לחרם כפשטיה דהיקישא וע"ד תי' התו': דף כ"ו ע"א גמ' אלא אמר אביי וכו' נראה דלאביי אם לא יגאל ואם מכר פירושו אלא אם מכר כמ"ש התוס' ואע"ג דפשטיה