משמרות כהונה חלק ג קסא

פריך מש"ד וג"ע ואין צריך לדברי רש"י והתוספות דהכא אלא מש"ד וג"ע לק' דהא דבגדי כהונה מכפרין בעבד תשובה דוקא: דף י"ז ע"ב גמ' כיון דאתרבי אתרבי וכו' היינו מתני' דקמ"ל דלא אמרי כיון דאתרבי אבל לקרא דהוא ל"ל דאצט' לאשמועי' דלא אמרי' כיון דאתרבי דא"כ ק' לכתוב ואם ידו משגת ולא ליכת' הוא שהרי לא אצט' אם ידו משגת לשניהם עניים אלא משום דכתיב הוא כדפרי' הא כתיב הוא ולכך הוצרך הגמ' לו' לפי שמצינו בערכין וכו' ולגבי חידושא דמתני' לא הוצרך להכי וסגי ליה בחידושא דלא אמרי' כיון דאתרבי אתרבי וניחא בזה מה שהק' התוס' נימא דאתא קרא דלא אמרי' כיון דאתרבי וכו' מאחד מבני הישיבה והוא נכון

גמ' דבר המכשירו ומאי ניהו אשם עיין להתוספות בזבחים ד"צ ע"ב בד"ה חוץ ע"ש וצ"ל דאף לתי' בתרא שכ' שם מודו דאשם מכשיר יותר מחטאת אלא משום דבחטאת מכפר' נמי לכך עדיפ' להו חטאת מאש'

תוס' בד"ה אבל וכו' אלא ה"פ וכו' עכ"ל וההיא דספינתו בים הטעם דליתי' בערכין משום דבערכין חייב כשגובה השכירות דההיא דאם היה חמר נותן לו חמורו עיקרו בערכין איתמר

דף י"ח ע"א בד"ה ואלו וכו' מאי דרשי רבנן וכו' עכ"ל עיין לקמן דכ"ד ובמציעא דקי"ד

ע"ב גמ' ת"ל עד יום הא' ועשרים וכו' פי' רש"י וביום הא' נ"ל מבערב תאכלו מצות וק' דא"כ מנ"ל הא דדרשי' מניה בפ' כ"ש לקובעו חובה הא אצט' להאי דרשא ואילולי פי' י"ל מדיום שביעי בכלל יום א' נמי בכלל וכצ"ל לקמן במאי דמשני סימני ראשו וכו' כמ"ש הח"ן שם

גמ' אמר ר"נ אמר רב לערכין עיין בפירש"י בנדה דף מ"ח ע"א שנר' דמפ' מעל"ע דערכין היינו ו' דשנת ה' ועשרים בלמטה כמו שנת ס' דכתי' ומעלה ע"ש ולא יכולתי להולמו

תוס' בד"ה וכשביעי' וכו' אבל מעל"ע של שאר שנים וכו' עכ"ל עיין מהר"ם לובלין שם בנדה שכ' שהתוס' מפ' מ"ש בגמ' ובשביעית יעבוד היינו ר"ל עדה"ז יעבוד דבעי' שנה ו' שלימה עיין שם ולישנא נגמ' כאן דקאמר זמנין דבז' יעבוד לא יתכן לפי זה דהא בכולהו זמני כן הוא ומאי זמנין דקאמר וע"ש במהרש"א ז"ל: דף י"ט ע"א גמ' מ"ד כיון דכולהו לא תקלי וכו' הלח"מ בפ"ב מהלכו' ערכין הק' דהא קי"ל סתם נדרים להחמיר ותי' דמיירי שפי' כן אח"כ שכונתו כן הוא ע"ש וק' דא"כ אמאי קתני מתני' אם כסף כסף וכו' דהיינו דפי' בשעת הנדר הא אפי' פי' אח"כ סגי ולקושייתו י"ל דדוקא בסתם נדרים דאי אזלי' לקולא יצאו דבריו לבטלה והו"ל למשתק כמ"ש הרא"ש בפי' בנדרים די"ח ע"ב ע"ש ומה שיש לעמוד בדברי הרא"ש מסוגיא שם ע"ש בחידושי' ועיין בגמ' שם די"ט דמסיק תנאי היא וא"כ י"ל דהכא כמ"ד להקל ולפס' הר"מ הר"מ י"ל כמ"ש הלח"מ

דף ך ע"א תוס' בד"ה לאתוי וכו' וא"ת אמאי נקט וכולי עכ"ל ק"ק דעדיפא מינה הו"ל להקשות כיון דתנן ערך בבדי אמאי תני תו זה הכלל הא מכבד ידעי' שאר טרפיות ת"ל דס"ל להתוס' דניטל הכבד נבילה וכ"נ מדברי רש"י במס' קמא דע"ח ע"ב איברא דמ"ש רש"י שם דהוי נבילה מחיים הוא תימה מגמ' בחולין דל"ב ע"ב אבל יכול להיות נבילה ולא מחיים ומתני' תחילה אשמעי' דבר שעושה נבילה ואחד כך אשמועי' בזה הכלל דבר שעושה טריפה למיסתם כמ"ד טריפה אינה חיה אלא דק"ל להתוס' מ"ש דנקט הגמרא אדכובם טפי משאר טריפות ותי' לאפוקי מד"ש והגמ' משמע ליה דאתיא דלא כר"ש משום דקתני תרי זימני זה הכלל

ע"ב גמ' עלי להביאו קאמר וכו' עיין מה שכתב' בחידוש' במס' נדרים ד"ז ע"א יעש"ב

גמ' ה"נ לדמי והא מדסיפא וכו' לפמ"ש התוס' בד"ה אמר דבאמר דמי שור השור חולין רישא דברייתא דקתני השור קדוש ע"כ באמר יקדש לדמיו כמ"ש בד"ה מיתיבי ולפ"ז ירע המקשן בין אמר יקדש לאמ' לדמי וא"כ מאי דפריך מדסיפא וכו' היינו מדקתני סיפא דמי ורישא ל"ק דמי מוכח דלאו בדמי איירי וכפי"ז ק' מ"ש התוס' בראש ד"ה והא דהומ"ל מסיפא אמתני' וכו' דמאי מק' נימ' דידע שפיר לחלק בין אמר יקדש לדמי' לאמר כשיבו' דמיו אלא דפריך מדסיפא קתני דמי ורישא לא קתני דמי מוכח דלאו בדמי איירי ועוד ק' דממ"ש דהומ"ל מסיפא אמתני' משמע דהמק' ס"ד דסיפא דברייתא באמר דמי שור ואפי"ה א"ח באחריותו ולא קשיא סיפא דבריית' גופא טעמא מאי ולא ק"ל אלא ממתני' וא"כ לפמ"ש התוס' בסה"ד בועי"ל דר"ח ביקדש לדמיו איירי אמאי לא מוקי התרצן סיפא אמר דמי כדס"ד דהמק' ורישא דברייתא בהקדיש לדמיו ומתני' נמי בהקדיש לדמיו וצ"ל דפשיט"ל למק' ולתרצן דלענין אחריות אמר דמי ויקדש לדמיו חד דינא אית להו אלא דס"ל דסיפא דברייתא בכל גוונא איירי אפילו באמר יקדש לדמיו ול"ל האי דאקדיש זכר לדמיו ופריך שפיר מדסיפא כפשטא דהיינו דסיפא קשיא לרישא אי מוקמת רישא בדמי

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה ה"ק וכו' הקדיש לוה וזבין לוה וכו' מיהו כל ומן שלא גבאו וכו' עכ"ל עיין פירוש רש"י בפסחים ד"ל סע"ב דפירש הקדש לוה וזבין לוה לא חל ההקדש כלל ולישנא דגמ' שם אתי מלוה ופריק וכולי משמע כהתוספות

בד"ה ה"ג וכו' ובשלהי פ' הנהנה וכו' עכ"ל לכאורה ק' כיון דההיא דהתוספתא קשיא אההיא דפ' הנהנה אמאי דחו פירש"י דכיון דמההיא דפ' הנהנה משמ' כפירש"י ונ"ל דלא ק"ל ההיא דתוס' אההיא דפ' הנהנה משום דיש לחלק בין היכא דסבור שהיא של חבירו דנתכוון לגוזלה בין היכא דסבור שהיא שלו כמ"ש התוס' בקדושין דנ"ה ע"א ע"ש אלא דמ"מ מההיא דקרדום שמעי' דאי סבור שהיא שלו ולא נתכוון לגוזלה יש בו מועל אחר מועל והכא בבית גופא דמיא לקרדום דלא שייך בבית נתכוון לגוזלה אלא לגבי שכר הוא דשייך נתכוון לגוזלה ולכך דחו פירש"י ומשום די"ל דקרדום הוי ככלי שרת כיון דמביא אחרים לידי קה"ג לכן הביאו ההיא דפ' הנהנה דמדלא קתני מתני' אלא בהמה וכ"ש משמע דקרדום אין בו מועיל אחר מועיל דודאי קרדום לאו כ"ש גופיה ואינו נכלל במאו דקתני כ"ש וע"כ טעמא דתוספתא משום דלא נתכוון לגוזלה ואם כן בבית לא שייך נתכוון לגוזלה אלא גבי שכר וממילא אידחי פירש"י

ע"ב גמ' מיתיבי חטאתו ואשמו וכו' ק"ק דתק"ל ברייתא זו אברייתא דלעיל וע"כ לאוקומי חדא בשעת הפרשה וחדא בשעת כפרה וא"כ מאי פריך