משמרות כהונה חלק ג טו

מזרק וכו' עכ"ל אבל בלא ההיא דאצבעו לא ק"ל לקנח בשפת מזרק כדבשמעתין משום די"ל דהתם שאני דצריך לשרוף כוליה דם ולכך הוכיחו מדמקנח אצבעו במזרק ולא שריף ליה ותירצו דשאני אצבעו דלא אפשר

ע"ב גמ' את"ל אויר וכו' בכה"ג דהבעיין גופיה לא אמר את"ל אלא דמבעי' ליה בתרוייהו אלא דהגמרא מפ"ל דאת"ל קאמר לא אמרינן את"ל פשיטותא וכמ"ש הר"מ במ"א ודלא כהצ"ק ע"ש

גמ' ק"ק מנ"ל אמ"ר תניא וכו' משמ' דאכתי צריך להך דרשא דפר ויל"ד אמאי אצט' נילף מק"ו מקדשים קלים וי"ל דאצט' לאשמועי' דפר וק"ק כי הדדי נינהו אפי' להנך דרשות דלעיל וכמ"ש התוס' בד"ה ק"ק כיון דגלי הכא וכו'

גמ' ז"א שעות פוסלות בקדשים צ"ע אמאי אצטריך קרא דכבש בן שנתו לאשמועי' דלא מנינן לשנות עולם הא מהכא נפקא דשעות פוסלות ובשנות עולם לא משכחת לה פיסול דשעות

פירש"י בד"ה תרגומא וכו' הואיל וגלי בק"ק גלי עכ"ל הא דמשמע ליה דהאי דינא איתיה בקדשים קלים לפי המסקנא היינו משום דממתני' דלעיל דדם שנשפך משמע דאפי' הך דינא דלא נ"ל אלא מקרא דפר איתיה בק"ק וה"ה הכא אבל אין לו' דמ"ל הכי מדפריך לקמן והאמר ר"ז וכו' די"ל דסמיך אמאי דמוקי סיפא בקדשי קדשים וידע לה המקשה להך שקלא וטריא דאיתמרו אסיפא ויש מק' לפ"ז דהאי דינא איתיה גם בקדשים קלים ודוקא בשחיטה וקבלה דכתיב בקרא דפר א"כ הגמ' לעיל דף יו"ד ע"א דקאמר ואורך השתא מיהא בשלמים קיימין אכתי ניפרוך מה לשחיטה וקבלה שכן פסיל בהו מום משא"כ זריקה ואכתי זריקה מנ"ל דלק"מ דהאי דינא דהכא ליתיה אלא בשחוטה וקבלה אבל בהולכה ליתיה דהא קרא כתיב ולקח אבל דינא דשלא לשמה דלעיל איתיה גם בהולכה דהא מקרא דהמקריב את דם השלמים ואפקה רחמנא בלשון הולכה לומר לך דהולכה לא תפקה מכלל קבלה כדאיתא לעיל ד"ד ע"א וא"כ שפיר יליף לעיל זריקה משחי' וקבלה דליכא למיפרך שכן פסול בהו מומא דהולכה תוכיח אבל הך פירכא דצפון דפריך התם לא שייכא בהולכה

ודע דמהכא מוכח דשחי' סימנים לא הוי מום דהא

בעי' בשעת קבלה תמים ונ"מ דחצי קנה פגום כשר בקדשים וכ"נ מדברי התוס' בחולין דף כ"ז ע"ב וכמ"ש במ"א

דף כ"ו ע"א תוס' בד"ה ש"מ וכו' דהא קי"ל בכריתות וכו' עכ"ל אפי' לגירסתנו בדברי רש"י דל"ג נ"מ וכו' שייכא קושייתם דמלשון ש"מ וכו' משמע דליפשוט מהכא ולאו לשון קושיא הוא כמו שנראה מדברי התוס' בשבת דקכ"ב במאי דאמרי' ש"מ קטן אוכל נבילות וכו' וע"ש בחי' הרשב"א ודלא כהצ"ק

בא"ד דסופה לצאת וכו' עכ"ל ק"ק מאי פריך ש"מ בשר ק"ק וכו' נימא דשמנונית היוצאת עם הדם דאין סופה לצאת שאני והוי כדם האיברים וי"ל

פירש"י בד"ה פירכסה לאחר שחי' וכו' והאי וחזרה ל"ד וכו' עכ"ל מ"ש הח"ן דרש"י מפ"ל דמיירי אחר הקבלה מדפריך בסמוך ש"מ בשר ק"ק וכו' ליתא דא"כ הגמרא גופיה מנ"ל נימא קודם הקבלה ומשום דיצא הדם נפסל אלא ע"כ דמשמע ליה מדקתני פסולה אגופא דבהמה קאמר דנפסלה כיוצא ואפילו עבר וזרק הדם פסולה ועוד מדכ' רש"י לאחר שחי' משמע דקודם הקבלה מיירי ע"כ נר' דרש"י מפ"ל קודם הקבלה מדקתני חזרה וכפי' התוס' אלא דהוק"ל אברייתא גופה אמאי נקיע ליה בכה"ג כיון דעיקר החידוש הוא דאינו נפסל ביוצא לא הול"ל אלא פירכסה ויצתה אחר זריקה ומתרץ דאגב סיפא נקטו לה ככה"ג

בד"ה א"כ וכו' אמאי פלגת וכו' עכ"ל כיון לתרץ אמאי נקט בתחלה סופא דמילתא איפכא הול"ל מ"ש קדשי קדשים וכו' קדשים קלים נמי וכו' ולזה כ' דכוונת הגמ' להקשות אמאי פלגת וכו'

ע"ב תוס' בד"ה ואי וכו' וי"ל כיון דאית ליה רואין וכו' עכ"ל ר"ל כיון דא"ל רואין לכתחילה לא יכוין ליתן לשם מצוה כדי שיתיר בשר לאכילה וכיון דלא יכוין לשם כפרת התחתון שפיר קתני יחזור ויתן למטה ועיין להח"ן

בד"ה אמר וכו' דנפסל בביאתו בהיכל וכו' עכ"ל נראה דס"ל כדעת הר"מ בפ"ב מה' פיסולי המוקדשין דין ט"ז ע"ש בכ"מ ולח"מ ול"ק מ"ש הח"ן

בא"ד ומיהו מצינו למי' וכו' עכ"ל עיין להתוס' לקמן דכ"ט ע"א בד"ה למקום שכ"כ בשם י"מ ודחוהו ע"ש

בד"ה הב"ע וכו' וי"ל דהאי פסול היינו טמא וכו' עכ"ל דוקא בהאי בבא דלא קתני וכולן וכו' אבל בההיא דמייתי כסמוך דתני וכולן וכו' משמע דקאי אכולהו פסולין ולהכי מוכיח הגמר' מינה שפיר דהוי דחוי דאע"ג דמיירי במקומן מ"מ שאר פסולין אין לחלק בהם אלא דוקא בטמא הוא דאיכא לפלוגי בין במקומו לשלא במקומו משום דמרצה בק"צ ול"ק מ"ש הח"ן

פירש"י בד"ה לאלתר וכו' וא"נ זריקה פסולה וכו' עכ"ל ק' דבגמ' מוקמי' לה כר"י ולקמן דל"ו פריך וליפלוג נמי ר"י בניתנין למעלה שנתנן למטה ומשני קס' ר"י שלא במקומו כמקומו הרי דלר"י אי זריקה פסולה משום דלאו במקומו חישב נמי פסול ונ"ל דמ"ש רש"י א"נ זריקה פסולה היינו שאין מתרת בשר אבל מ"מ בעלים נתכפרו דכמקומו דמי ונחית רש"י לאשמועי' דלהאי מילתא לא הוי מחשבה כמעשה וכיון למ"ש התוס' בסד"ה יצא ע"ש

דף כ"ז ע"א תוס' בד"ה יצא וכו' ותימ' כיון דמחשבה וכו' כמו בסיפא וכו' עכ"ל קושייתם לפי תי' הב' אבל לתי' ראשון ל"ד לסיפא כלל דבסיפא בהך עבודה גופה אבל ברישא מה שאסור באכילה הוא משום מחשבה דעבודה ראשונה אבל קשה אמאי לא הקשו גם לתירוץ ראשון ומכח קרא דלא יחשב ואמאי נקטו קושי' מסיפא דל"ק אלא לתי' בתרא ואין לו' דר"י ל"ל ההיא דרשא דלא יחשב דא"כ מאי מק' קודם זה לר"י דאזיל בתר מחשבה שקדמה וכו' ויש ליישב ודוק ומ"מ אופן קושייתם דנקטו אינו אלא לתי' בתרא ודבריהם מקושרים והכל דיבור אחד ועיין להצ"ק וסח"ן

גמ' תנן חישב וכו' הא דלא פריך מגופא דמשנתנו דקתני פסול ואין בו כרת משום דאיכא לאוקמה בחישב חוץ למקומו ואע"ג דא"כ אין בו כרת משנה יתירה הא גם לר"י קשיא כדפריך בתר הכי ורש"י שפי' דר"ל מוקי לה בחוץ לזמנו הוא לפי המסקנא

ע"ב גמ' בחוץ שנתנן בפנים וכו' בהכניסם שוגג מיירי וכר"י דמכשיר שוגג לקמן דפ"ב