משמרות כהונה חלק ג קנח

דק' אמא' איצט' מימרא דכלי ממקדי' בהמ' חבירו שמעי' לה ועפי"ה ניחא דהו"א במקדיש דוקא משום תקוני אבל בכלי דמוסיף לא וטעמא דר"מ בבן חדש משום גזירה ולעולם ס"ל מוציא דבריו לבטלה באוסופי

רש"י בד"ה איש משמע כל דהו עכ"ל ק' דבפ"ק דחולין די"ג ע"ב לא מרבי' גוים דנודרין אלא מאיש איש וכן בסנהדרין דנ"ו לברכת ה' אמרי' דר"מ מרבה מאיש איש ורבנן דברה תורה כלשון ב"א ע"ש וי"ל דהתם משום דחד איש אצט' לגופה או לשום דרשא ולכך לא מרבי' גוים אלא מאיש יתירא אבל היכא דמתיר אע"ג דלא כתיב אלא חד' איש מרבי' גוים דאיש משמע כל דהו

תוס' בד"ה יכול וא"ת הא ממעטי' וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דע"כ התם מבני ישראל הוא דממעטי' ליה דאי מאיש אם כן מאי פריך בנזיר דס"ב איש דכתיב גבי ערכין למ"ל הא אצטריך לתמורה ומאי פריך הניחא למ"ד מופלג דאורייתא וכו' נימא דמ"ד דרבנן מוקי ליה לתמורה ולא דריש לדרשא דפ' ב"ש שהביאו התוס' ונ"ל דכונתם כיון דאיכא רבויי ומיעוטי בערכין דהיינו בני יש' ואיש אמאי ממעטינן נכרי מתמורה משום דבנ"י קאי אכולא ענינא אדרבא נימא איש קאי אכולא ענינא ושיעור דבריהם דמהתם ממעטי' אע"ג דכתיב איש וע"כ איש לאו ריבוייא הוא הפך ברייתא הלזו

בד"ה אלא וכו' ואמאן תרמייה וכו' עכ"ל לא היו צריכי לכל זה די"ל דהגמרא פריך אברייתא גופה דמועלין מקרא דלא לכם ולנו אלא משום לישנא דהגמרא אלא מעתה לא ימעלו נראה דרוצה להוכיח לר"י גופיה

בא"ד ושמא טוב לפרש וכו' עכ"ל וכן יש להוכיח דאי איתא דלר"מ אינו קדוש כלל וקרא דלא לכם ולנו דאין מקבלין מהם הוא מטעמא דאינו קדוש קשיא מקרא דואגרת אל אסף וכו' דמייתי הגמ' לקמן דקבלו ממנו משינוייא דגמ' דלקמן דמלכותא לא הדרי לא יכון בזה לפי מה שפי' בו רש"י והתוספות שם אלא דלמסקנא גם לר"מ קדוש

דף ו' ע"ב גמ' רבא אמר וכו' ור"י סבר בכתוב' בשטר וכו' עיין להריטב"א בחי' בקדושין די"ג ע"ב שהק' בגמ' שם אפי' בכתובה בשטר כיון דס"ל שעבודא לאו דאורייתא אפי' בשטר לא גבי מיורשין במלוה אלא משום נעילת דלת ובהקדש לא שייך נעילת דלת ותי' דלא יהיה כח הקדש גרע מכח הדיוט וכיון דבהדיוט גבי גם בהקדש גבי אף דליכא נעילת דלת ע"ש וק' כאן בניזקין מאי איכא למילף וצ"ל דס"ל לרבא דגם ניזקין לא גרע מב"ח כיון דבעלמא עדיף מב"ח לענין עידית ולפ"ז אפשר דרב יוסף פליג בהא וס"ל דדוקא הקרש הוא דלא גרע ולכך לא נחלקו אלא בנזק ולא בערכין והקדש ונדר משום דהנהו גבי לכ"ע משום מלוה הכתובה בתורה ולרבה אה"נ דפליגי בכולהו והגמ' דקאמר בנודר ומעריך לא פליגי אזיל אליבא דרב יוסף וניחא קושית התוס' בד"ה כי פליגי

דף ז' ע"א רש"י בד"ה חייבין וכו' וקשיא למאן דמוקי וכו' עכ"ל לשונו מגומגם דכ"ע מוקי לה דפליגי באם היזק וי"ל דמאן דמתני אברייתא ע"כ דהא דלא תני ליה אמתני' משום דס"ל דלא פליגי רבנן אר' יוסי ולכך כ' למאן דמוקי וכו' דהיינו לל"ק ועדיין קצת גמגום ולפי מה שכתבתי לעיל דרב יוסף היא דמוקי דלא פליגי אלא בהיזק אבל לרב' פליגי בכולהו א"ש דתחילה ב' אלמא מלוה הכתובה בתודה וכו' ור"ל וקשה לרבה ואח"כ כ' וקשיא נמי למאן דמוקי וכו' דהיינו לרב יוסף ומפרש הקושיא לכולהו כמ"ש התוס' אך מ"ש רש"י קשיא סתמא אסתמא ק' דא"כ קשיא סתמא דמתניתין אסתמא דברייתא דלעיל דחבלה ולא יתורץ בשינויי' דגמ' דאי עמד בדין מ"ט דרשב"א

תוס' בד"ה אמר וכו' אלא משום דפרכינן וכו' עכ"ל נראה דזה הכריחו לרש"י שם לפרש דקושי' הגמ' היא לרב ושמואל ולא פי' הקושיא גם לרבה ועוד י"ל דלרבה לא ק"ל די"ל דש"ה דהוי מלוה הכתובה בתורה אבל רב ושמואל ס"ל דלאו ככתובה בשטר כדאי' בפ"ק דקדושין די"ג ע"ב ע"ש ומזה קשה עמ"ש הרמ"ה שם ה"ה דהו"מ לשנויי ש"ה דהוי מלוה הכתובה בתורה וככתובה בשטר ע"ש

רש"י בד"ה ומקרעין וכו' דזמנין דמיקרי וכו' עכ"ל נר' דדוק' בישבה על המשבר הוא דזמנין דהיא מתה ברישא אבל בלא ישבה הוא מיית ברישא לעולם ולכך כי פריך מההוא דפרכס לא משני דזמנין דמקרי וכו' ולא ניחא ליה למימר בישבה לעולם היא מתה ברישא דא"כ מתני' דנוחל ומנחיל אמאי לא קתני רבותא ישבה על המשבר נוחל ומנחיל וגם אי היו פלגא ופלגא קשיא אמאי לא קתני יחלוקו יורשי האם עם יורשי הבן ולכך הוצרך רש"י לפרש דרובא הוא מית בריש' וזמנין הוא דמקרי ומתה היא ברישא כנ"ל בדעת רש"י ז"ל ועיין לתוס' בנדה דמ"ד אבל ק' מאי פריך הגמרא תנינא נימא דאתא לאשמועי' דלא אזלינן בתר רובא ואף שכ' הרשב"א בתשו' ח"א סי' ת"א דס"ס ורובא כי הדדי נינהו אכתי ק' נימא דמתני' כל ספק לחודיה קתני ולאו כולהו ספיקי יחד ואצט' למתני כולהו ספיקי כדמצריך להו הגמ' ביומא דפ"ה ע"א ע"ש וי"ל דהגמ' סמיך אמילתא דשמואל גופיה שם ביומא דפ"ד דאמר אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וכבר שמעי' הא מילתא דרובא ממימרא דשמואל דהתם ולכך פריך שפיר אבל ק' לשינוייא דהגמ' אכתי אמאי אצטריך מימרא דשמואל דהתם הא ממימרא דהכא שמעי' לה במכ"ש לפירש"י והנה הטור א"ח סי' שצ"ט כ' דאפילו בכמה ספיקות מחללין את השבת וכ' מרן בב"י פשוט במתני' דיומא ע"ש וק' דא"כ שמואל דאמר אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב מאי קמ"ל מתני' היא כיון דס"ס ורובא כי הדדי נינהו וכ"ש מתני' דאיכא ג' ספיקות ע"כ נראה דהטור למד ד"ז ממימרא דשמואל אבל מתני' י"ל כל ספק לחודיה ועיין להלח"מ בפ"ב מה"ש ולה' יד אהרן שם בסי' שכ"ט ע"ש

כתבו התוס' שם בנדה דעובר אף דשרי להורגו מחללין עליו את השבת כדין גוסס דההורג את הגוסס פטור ומחללין את השבת ע"ש והא דפריך הכא תנינא י"ל משום דהא מילתא דשרי להורגו ומחללין שמעי' לה מרין גוסס אבל ק"ל ע"ד הגמרא בסנהדרין דע"ב ע"ב גבי בא במחתרת דאם יש לו דמים הוא דמפקחין עליו את הגל אבל אם אין לו דמים אין מפקחין דכיון דשרי להורגו אין מפקחין ע"ש בפי' רש"י וה"נ בעובר כיון דשרי להורגו אין מפקחין ושאני גוסס דאף דהורגו פטור היינו ממיתה אבל איסורא דאורייתא איכא ועיין להתוס' בחולין דל"ג ע"א שכ' בפשי' דעובר אסור להורגו ע"ש וכן מסיק הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה ולא זכר דברי התוס' הללו ע"ש: