משמרות כהונה חלק ג קנז

כרת דקטן לאו בר עונשין דהשתא ליכא קרא לרבויי ולא הוה ס"ד למי' כיון דאתרבי וכו' ויש ליישב

ע"ב רש"י בד"ה שלא וכו' ולא לאחרים לאות וכו' הקושי' מבואר' דלקמן דפריך ראש נמי כתיב ושמת המצנפת ק' דיניח על המצנפת ואי פשיט"ל דקפדי אחציצה ביד נמי נימא הכי ולא היה צריך לדרשא דלך לאות וכו' ונ"ל דבראש דוקא קפדי אחציצה אבל ביד הוק"ל לרש"י כיון דכתוב לאות לכתחילה יניח על בגדיו שיהא נראה לאות לזה מתרץ דאדרבא כתיב לך לאות ולא לאחרים לאות

תוס' בד"ה לאתויי עבד וכו' למאן דתני עבדים עכ"ל אבל למאן דלא תני עבדים הכל דרישא לאתויי עבדים והכל דסיפא לאתויי מטה הרע לנוה היפה משא"כ למאן דתני עבדים כיון דהכל דרישא לאתויי מנוה היפה וכו' ל"ל דסיפא לאתויי מנוה הרע וכו' דמרישא שמעי' ולדידיה הוא דהוצרך לו' לאתויי עבד שברח וגבי ירושלים דמוקמי' תרווייהו לאתויי מנוה לנוה אגב רישא הוא כמ"ש התוס' בסמוך

בד"ה הני וכו' סמיך אהא דילפי' ט"ו ט"ו וכו' עכ"ל ר"ל דבכלאים כיון דאיכא לאקושי להאי גיסא ולהאי גיסא מוקמינן כל חד אדוכתיה בכלאים מחייב משום השוה הכתוב וכו' ובציצית מפטרי משום הקישא לתפי' אבל בחמץ כיון דפשיט"ל דבמצה פטירי מג"ש ודאי דילפי' חמץ ממצה בכל שישנו כיון דליכא למילפי אפכא מכח הג"ש דט"ו ט"ו ובמסקנא נרבי לחמץ מכל הדר גמרינן מצה לחיובא כיון דהוה ס"ד דפטירי גם מחמץ ורבי קרא מכל כיון דאתרבי אתרבי גם למצה כמ"ש בס"ד

בד"ה מוכרין וכו' וי"ל קצת גירסא וכו' וס"ד שבתי ערי חומה וכו' עכ"ל משמעו' פשט דבריהם כך הוא דאחר שדחו פירש"י במוכרין וע"כ אגב גואלין קתני לה באו לפ' מהו גואלין דבבתי ערי חומה קאמר שגואלין אפילו אחר שנה והוק"ל להגירסא דגרסי הכא מתני' דמוכרין וגואלין מה ענין זה ליובל ולזה באו ליישב דבכלל גואלין לעולם דאפי' עבר עליו היובל צריך דס"ד דכיון דגואלין אפי' אחר שנה הוי כבתי החצרים וליפקו ביובל קמ"ל דלא ליפקו ביובל אבל בישראל פשיטא דלא ליפקו ביובל כיון דאין גואלין אחר שנה וכתיב לצמיתות אך מקרא מלא דבר הכתוב בפ' בהר ואשר יגאל מן הלויים ויצא ביובל ופירש"י בחומש ואשר יקנה וכו' וע"ש בדבר אחר שהביא והוא בת"כ ומהתימה על הר"מ בפי"ג מה' שמיטה ויובל שלא כ' חילוק זה שבין ישראל לכהנים בבתי ערי חומה לענין יובל

דף ד' ע"א גמ' כל דאיתיה בשקלים וכו' ק"ק כיון דתני נשים במתני' מינה שמעינן דלא מקשי' ערכין לשקלים דהא נשים ליתנהו בשקלים כדתנן בשקלים ואמאי תני כהנים ולויים וישראל וכן ק' לקמן בקשה דפדיון הבן ואי משום דמרבי' מנפשות גם כהנים איכא לרבויי מנפשות וי"ל דסד"א דיש לנו לקיים ההקישא בדבר אחד ולא מרבי' ליה מנפשות כדי לקיים דרשת ההקש ולזה הוצרך התנא למנקט כולהו לאשמעי' דלא דרשי' ההקש כלל אך ק' לפ"ז אמאי לא תני פחות מבן ך' דליתיה בשקלים ואי משום דקתני הכל לרבויי אפי' מופלא הסמוך לאיש הוה טעי' דלא מרבה אלא פחות מבן ך' ומנ"ל מופלא סמוך לאיש וי"ל כיון דתני חש"ו אין מעריכין שמעי' מינה דין דפחות מבן. ך' ועיין להשע"ה בה' שקלים

רש"י בד"ה אינו חוטא וכו' אע"ג דלכתחי' אל מחייב וכו' עכ"ל עיין בירושלמי בשקלים אמתני' הלזו דבן בוכרי דמבואר שם דטעמא דבן בוכרי דלא מחייב לכתחי' משום דכ' כליל כס' הכהני' ואינו חוטא משום דמסר ע"ש לה' קה"ע ומה שהוצרך רש"י לפ' טעמא דבן בוכרי ל"מ משום דכתיב זה הוא לס"ד הגמרא כאן דלא ס"ד מילתא דמסר ופריך חולין בעזרה הוא וע"כ דטעמא דבן בוכרי משום דכתיב זה

ע"ב תוס' בד"ה והא פרה וכו' וכ"ש כשמקדיש הגוף דפשטא קדושה בכולה עכ"ל באו ליישב אמאי לא ס"ד הגמ' דבק"מ איירי משום הקוש' דפשטא קדושה בכולה

גמ' הא בק"מ הא בקב"ה עיין להשע"ה ה' ערכין שהק' אשמעתין מגמ' בפ' ראשי' הגז ע"ש ולק"מ דנידון בכבודו פי' נחייב ליתן דמי כולו המקדיש וחיוב' עליה רמיא ולאו דקדש גוף הבהמה מה שאין כן בק"מ דפשטא קדושה בכולה וקדש כל גוף הבהמה וכמו שמבואר כ"ז מלשון הרמב"ם שם בה' ערכין

דף ה' ע"א רש"י בד"ה והאמר וכו' ה"נ כי אמר ראש פרה לרמי עולה וכו' עכ"ל אף על גב דפרה לא חזיא לעולה דנקבה היא מ"מ קדיש קדושת הגוף לענין שלא תפדה אלא במוק' ומאי דנקט איל זכר לעולה היינו ליקרב איהו גופיה וכמ"ש בגמ' בתמורה די"ט ע"ב ע"ש

גמ' רמ"א נותן דמיה וכו' נסתפק הרב בה"ז בהעריך טומטום לר"מ אי אמרינן יודע שאין ערך לטומטום ולשם דמים נתכוון כיון דלא נ"ל מהזכר ולא טומטום כיון דדרשא ולא בהדיא אפשר דטעי' ע"ש ויש מי שמוכיח מדאמרי' לקמן ד"כ בערך ידי דנותן דמיה לר"מ אע"ג דנ"ל אלא מדרשא מיהו לפי' קמא שכ' התו' לעיל ד"ד ע"א בד"ה ערך דמאי דאצט' למעט איברים היינו דלא נימא אדם יודע וכו' ע"ש משמע דלמעט אבר מערכין לא אצט' קרא אין מזה ראיה

ע"ב ולר"מ למאי אצטריך מכאן הוכיחו התוספות בסנהדרין דט"ו דרב לדברי ר"מ קאמר ולא דס"ל הלכה כר"מ דאי הלכה כר"מ ס"ל מאי פריך נימא דבא לפחות הלכה ע"ש וק' דאי לפ' הלכה נתכוון הי"ל לפ' בפחות מבן חדש דחידוש הוא אף די"ל טועה ואי רב לא ס"ל כר"מ אלא בכלי דלא טעי א"כ מנ"ל דרבנן לא מודו לר"מ בכלי מטעם טעי אלא ע"כ דאין סברא לחלק ביניהם לפום קושטא דמילת' עיין לקמן ד"ך ע"א. הבה"ז תמה על מ"ש הר"מ כרבנן איך פ' עצמו דנותן דמיו דמוקמי לה בגיטין דט"ל כר"מ וה' צ"ק כ' עפי"ד התוס' בכתובות ר"פ המדיר דר"מ לא אמר בתיקוני ולא במוסיף ואף דהתוספות ס"ל דהני דהכא תקוני הוא ולא מוסיף הר"מ לא ס"ל כן אלא דהכא מוסיף הוא דהזכיר ערך אבל המקדיש תקוני הוא ואף ע"ג דרבנן פליגי אף בתקוני כי היכי דא"ש מימרא דרב המקדיש עברו ר"פ השולח וע"כ דרב קי"ל דרבנן פליגי אף בתקוני מ"מ הר"מ מסתבר ליה לפ' בתיקוני כר"מ והגמרא כאן דלא מוקי מימר' דהמקדי' בהמת חבירו כרבנן מטעם תיקוני משום דאליבא דרב קאי ולרב ע"כ דקי"ל דפליגי רבנן בתיקוני מההיא דהשולח כדכתי' ועפי"ד הצ"ק ניחא מאי דאיכא למידק בגמ' אמאי איצט' למי' כמאן כר"מ במקדי' בהמת חבירו כיון דכבר אמר גבי בלי כמאן כר"מ ידעינן שפיר דרבנן ס"ל אדם מוציא דבריו ולפ"ד הצ"ק ניחא שפי' דהו"א במקדיש כרבנן משום דתקוני הוא גם ניחא מאי