משמרות כהונה חלק ג קנו

חלק ע"ש ומ"ש התוס' לשריפה ל"ד אלא להריגה וע"ש בגמ' בפ' חלק

ע"ב גמ' אבל בקורא נקבה ד"ה חייב הרמב"ם בפי"ג מה"ש לא כתב דין דקורא נקבה חייב וכ' מרן בכ"מ דס"ל מאי דקאמר דילמא בקורא ל"ד אלא הא מני ר"א וכו' ע"ש והוא הפך מימרא זו דר"א וכב' המח"א בהגהותיו להר"מ תמה כן ע"ש והלח"מ כתב בדעת הר"מ דגריס איכא דאמרי וס"ל דפליגי לישני בהאי ע"ש ולפום הלישנא דפטור לרבנן ע"כ מתני' דעוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור דדייקי' מינה הא ב' מינין טהורין חייב ר"א היא כי היכי דלא נפשוט הבעיא וכמ"ש מרן בכ"מ והרא"ש ז"ל בשמעתין כ"כ בדעת הרי"ף ז"ל ודחהו ע"ש

עו"ש והתנן בזמן שכנפיה וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל עוד דלמ"ד חייב ברובדי אילן פשיט"ל דברייתא איירי במן הצד אלא דלמ"ד פטור על כורחיך הא דתני מעופפת ולא רובדי אילן משום דמעופפת אצטריכא ליה אע"ג דנגעה וע"כ היינו דנגעה עלייהו דאי מין הצד הא רובדי אילן איירי בנגעו מן הצד מדקאמר אף על גביהן דנגעה עלייהו כדדייקי התוס' וליתני רובדי אילן ולכך פריך שפיר והתנן וכו' ומשני במן הצד והשתא חדית ליה דרובדי אילן לא נגעה כלל ולא הוצרך לבאר זה כיון דהוא נמשך מהתירוץ דמתרץ דמעופפת נגעה מן הצד ועפי"ז ניחא גם מה שדקדקו התוספות

דף קמ"א ע"א דגדול השלום והיינו למ"ד ק"ו לימי ספירו אבל למ"ד שרי הדרא קושי' הגמרא לדוכתה וי"ל לפ"ד ריב"א שהביאו התוס' י"ל דקרא גלי דליכא עשה כלל בכה"ג וממילא עבר על עשה ול"ת ואי לאו קרא הו"א לא לקי והגמ' ה"ה דהומ"ל הכי ועיין להתוס' בפ' אלו מציאות ד"ל ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש

ע"ב זיל טרוף הקן עמ"ש בי"ד סימן רצ"ב עיין שם באורך: דף קמ"ב מתני' ק"ו למצות חמורו' ק' דא"כ למ"ל קרא בכבוד אב ואם וצדקה להזכיר מתן שכרן הא אתיא בק"ו משילוח הקן ונ"ל דאתיא כמ"ד וי"ו לחלק ועמ"ש לעיל דפ"ה ע"ב ובפ' הזרוע ע"ש וא"כ בשילוח הקץ הכוונה או זה או זה ומדהוצרך בכבוד א"וא ובהנך להזכיר ש"מ דכוונת התורה בהנך לאוסופי דנוחל שניהם ובזה י"ל קושית הגמר' בקידושין דפריך אמאי לא חשיב במתניתין דאלו דברים שילוח הקן ע"ש ועפי"ה י"ל ועיין למהרש"א ז"ל בח"א בכאן ולה' בכור שור

תם ונשלם מסכת חולין מסכת ערכין דף ב' ע"א גמ' לאתויי יורש ודלא כר"י לפום מאי דאמרי' בסמוך דא"ל לר"י בעלי חוברין ואתיא אפי' לר"י אלא דנקט הכי לשינויא קמא דל"ל לר"י בעלי חוברין ונקט יורש דתני בהדיא

גמ' ורבנן המר ימיר וכו' עיין בתוס' בריש תמור' שהק' כיון דלא ממעט ליה קרא ממילא מתרבי וילפי' תמורה מניה ולמ"ל קרא דהמיר ע"ש מ"ש והבה"ז כאן תי' דסוף הקרש עדיף מתחי' הקדש ולא ילפינן תחי' הקדש מסוף הקדש לרבויי והוכיח כן ממש התוס' בד"ה קרבנו דאי לאו קרבנו הוא ידו למעט חבירו אבל שלוחו סומך וכו' דאי שלוחו סומך כ"ש יורש ולמ"ל קרא דהמיר אלא ע"כ דלא ילפי' תחיל' מסוף לרבויי יעש"ב וטפי הו"ל להוכיח מדרשא גופא דידו למעט שלוחו למ"ל הא ידעי' ליה מדאצטריך קרא דהמר לרבות היורש אלא ע"כ דלא ילפי' כה"ג תחילה מסוף מיהו לפ"ד לא אצטריך דהמר ליורש אלא בתמורה אבל בסמיכה ידעי' לה מדלא ממעט ליה קרא ממילא מתרבי כקושית התוס' ולפ"ז לא היה צריך הגמ' למימר ורבנן המר לרבות היורש וילפי' סוף מתחילה דהא סוף הקדש ילפי' לה מדלא ממעט ליה גם לפ"ד ק' מה שהק' התוס' שם בריש תמורה מ"ש דשאר קרבנו למעט ובחוברין לרבות דתי' התוס' שם דילפי' מתמורה דאין השותפין ממירין לא יתכן לפ"ד הבה"ז מיהו לזה י"ל דאי למעט ילפי' מתנופה כדאי' במנחות והביאו התוס' בשמעתין אך זה לא יתכן אלא לפירש"י בשמעתין דכי ל"ל לר"י ב"ח חד מיהא סמיך ולהא ילפי' לה שפיר מתנופה ולא מסתבר למעט מכל וכל דלא גרע מתנופה ומגמ' גופה דמנחות יש להוכיח קצת כהבה"ז מדאמרינן דהוה ילפי' מתנופה ולא נקט דהוה ילפינן מתמורה והתוס' דתמורה דנקטו סמיכה ה"ה דהומ"ל תנופה כדאי' במנחות וחד מינייהו נקטי ובהכי ניחא שהק' לפירש"י דחד מיהא מבעלי חוברין סומך נימא דאתו קראי לרבות בעלי חוברין דחד סמיך ומ"ל לרבויי דכולהו סמכי די"ל דחד סמיך ילפי' מתנופה

תוס' בד"ה לאתויי וכו' וי"ל דהכא בטריפה איירי וכו' עכ"ל והא דלא קאמר הגמ' הכל נידרין לאתויי מנוול ומוכה שחין בלא טריפה וקמ"ל דמכור לקנס דא"כ תיפשוט בעיא דהתם א"נ י"ל דאי להכי אתי לא איירי אלא בעבדים ומתני' בכולהו איירי אפי' בב"ח

דף ג' ע"א בד"ה אין מעכבין וכו' וי"ל כגון שהגיע לחינוך עכ"ל מבו' מדבריהם דבהגיע לחינוך לכ"ע מצווין להפרישו ולא נחלקו אלא בלא הגיע לחינוך וכ"כ בהדיא בשבת דקכ"ה ע"א בד"ה ש"מ ועמ"ש ע"ד בחי' בפסחים בפ' האשה

בד"ה למעוטי וכו' דס"ד הואיל נתרבה לטומאה וכו' עכ"ל ק"ק לא לכתוב לא איש ולא נפשות וידעי' שפיר דמטמא דהא לא ס"ד למימר דלא מטמא אלא משום דכתיב איש כדקאמר הגמ' וגם ידעי' דל"מ