משמרות כהונה חלק ג קנה

ותסבר' וכו' נימא מאי דקאמר בס' הוא בדיעבד ובטל מצות הפרשה עיין שם ועפי"ה ניחא כיון דרב ושמואל תרוייהו אמרו חדא מילתא ומה שהקשה ממאי דמוקי ראשית הגז בסוגיין לענין אם היה לו גיזין הרבה ע"ש י"ל דהיינו לרב אבל לר"י ודאי דאתיא כפשטא ולא מצינו דפליג ר"י בחטה אחת דפוטרת הכרי ובהכי ניחא גם מה שהקשה מהירוש' ע"ש דהירוש' אזיל בשי' רב ושמואל ולא ס"ל כר"י ואין להק' ע"ד התוס' רי"ד מאי פריך ממתני' דאלו דברים נימא דמאי דקאמר בס' לענין מצות הפרשה די"ל דפעמים אפי' א' מס' לית ביה שיעור נתינה ולא מקיים מצות נתינה והנה מבואר מדברי התוספות רי"ד דבראשית הגז בעי שיעור מדאוריית' וטעמ' משום דכתי' נתינה ובגמ' לקמן דקל"ח מבואר בגמ' הטעם מדכתיב לשרת ע"ש והרמב' ז"ל בה' בכורים כ' דכל הני שיעורי מדרבנן אבל מדאורייתא בכ"ש סגי ע"ש ועיין להש"ך סס"י של"ג והפרישה שם כ' הטעם דלא תיקנו שיעור בראשית הגז כמו שתיקנו בתרומה משום דמדאורייתא יש לה שיעור דכתיב תתן לא ראו לתקן שיעור ע"ש

עו"ש אתנח לן חדא פירש"י א' מדבריך יכולין ליישב ומדלא פי' כפשוטה אתנח לן מאי דהוה ק"ל מקודם דר"י אדר"י דלעיל אמר בששה ובעובדא דאיסי אמר בס' מוכח דל"ג בעובדא דאיסי אלא בששה ומזה מוכח דגי' רש"ל דגרים בדברי רש"י דאמרת עיקר ולא כמ"ש מהרש"א ז"ל דגרסינן דאתמר

דף קל"ח ע"א גמ' גזז ומכר ראשונה וכו' מפירש"י נר' דמפ' מכר הצאן וכ"נ מהגמ' דקאמר בעי' צאנך וליכא גם מדפריך ממתני' דלוקח גז צאנו של נכרי נראה כן אך הר"מ בפ"י מה' בכורים כ' גזז ומכר הגיזה ע"ש ועיין למרן בכ"מ שם ונר' דהר"מ מפ' דפלוגתייהו בתרווייהו במכר הגיזה או מכר הצאן דגם בגיזה בעי' שתהא שלו כמו הצאן והגמ' דקאמר בעי' צאנך אמכר הצאן קאי וממילא גם הגז בעינן שלו ופריך שפיר גם אמכר הגיזה דכי הדדי נינהו ועיין לעיל דקל"ז ע"א שהבאתי מ"ש הר"ן דלאו דידיה דיהיב ליה וסבור הייתי דכוונתו כיון דלאו דידיה לא קרינן היה ונתן ע"ש עתה נ"ל עיקר בכוונתו כיון דלאו דידיה לא מחייב דגם הגיזה בעי' דליהוי דידיה כמ"ש לדעת הר"מ ז"ל ומעתה גם התוספתא בבכורות שהבאתי לעיל סבר לה כמ"ש הר"ן ז"ל ומתנות נ"ל מאשר לעם וראשית הגז מגז צאנך דגם הגיזה בעינן דליהוי דידיה כאמור ולעולם אף דהקדש הוא שייכא ביה נתינה ועיין לה' מח"א ה' זכייה מהפקר סי' ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה יצא וכו' ונר' דפשטיה דקרא וכו' עכ"ל והגמ' גופיה דלא משני כן באמת דלא אמרה תורה שלח לתקלה י"ל דניחא ליה לשנויי הכי כי היכי דנ"מ בהרג הנפש ולא נגמר דינו ועיין בהר"ן בחי' מ"ש בקושית הגמ' דפריך במוקדשין אמאי לא וכו' ע"ש אלא דלפי"ז גם מ"ש אמאי ל"ק מתקח לך ל"ק דמשור שלא נגמר דינו לא נפיק מתקח לך

ודע דמפשט דברי התוס' שכ' דפשטיה דקרא וכו' במידי שיכול לשלחו משתעי נראה דמעיקרא התורה לא צוותה בענין זה וליכא מצוה כלל בכה"ג ולפי"ז ניחא מה שהק' הר"ן בחי' בסמוך גבי ובעי לקיומי ביה ובערת דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ע"ש

כתב הר"מ בפי"ג מה' מה"ש א"נ במוקדשין מקרא דתקח לך ושור שלא נגמר דינו משלח תשלח וכו' ע"ש נראה דדעתו ז"ל דמאי דקאמר הגמ' מוקדשין משלח ה"ה דהומ"ל מתקח לך אלא דנקט כן משום דנ"מ לשור שהרג הנפש ע"ד מ"ש בדעת התוס' ולכך נקט כל חדא מקרא דיליה וס"ל דאפי' לק"מ דמדרבנן הוא דאין נהנין לא קרי' ביה תקח לך מדאורייתא ע"ד מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בפ' כסוי הדם ע"ש במה שכתבתי בזה ודלא כס' התוס' בשמעתין ועיין לה' מהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב סוף אות זכייה ע"ש ועיין להלח"מ שם

דף קל"ט שור זה עלי עולה פירש"י אע"ג דקאמר עלי להביאו קאמר ולכאורה הוא נגד גמ' דערכין דכ"א דמוקי לה דאמר לדמי ע"ש מיהו כבר הוכיחו התוס' שם דסוגיין פליגא ע"ש

דף ק"מ גמ' דבר הלמד מעניינו וכו' צ"ל דה"ק בעניינא דשחי' כתיב מה ההיתר דכל צפור טהורה תאכלו היינו ע"י שחי' תאכלו אף האיסור דדייקינן מניה מכלל דאיכא אסורות היינו דע"י שחי' הוא שנאסרות וטריפה בלא שחי' אסורה דאל"ה ק' טריפה נמי שמה שחי' למ"ד שחי' שא"ר שמה שחי' ועוד י"ל במ"ש התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי דנבילה לא נפקא מכלל טריפה ואם כן לאו כל הטרפות הוו לאחר שחי' דאיכא טרפות דאתיא מכח נבילה דלא הוי שחי' לכ"ע. מיהו כבר כתבתי בר"פ א"ט דהר"מ חולק עליהם בזה ע"ש והנה בפ' האיש מקדש דז"ן פליגי ר"י ור"ל צפורי מצורע מאימתי נאסרין ואותביה ר"י לר"ל דס' משעת לקיחה מדתניא וזה אשר ל"ת לרבות השחוטה ואי אמרת מחיים אסורה לאחר שחי' מבעיא ומשני מ"ד מידי דהוה אקדשים דע"י שחיטה משתרו ע"ש ויש להבין אכתי למ"ל קרא כיון דאיכא עשה דכל צפור טהורה תאכלו כדאסיקנא בשמעתין לשחוטה דמצורע נימא אהדריה קרא לאיסוריה דגלי לן קרא דשחי' לא שריא לה והוי כקודם שחי' דאיכא לאו וכדאמרינן במס' בכורות דט"ו גבי גוזז בפיסולי המוקדשין ע"ש בתוס' ועיין להתוס' לעיל דצ"ט ע"א ולהתוס' בביצה די"ב ע"א ולהפר"ח בסי' י"ג גבי שחי' נכרי נבילה ובמ"ש שם ע"ש ולפי מה ששיערנו בכוונת הגמ' דקאמר דבר הלמד מעניינו ניחא שפיר דאי אמרי' אהדריה קרא לאיסוריה ואיסורו כמו מחיים א"כ שחי' לא אהניא ליה לא לאיסור ולא להיתר וא"כ מעיקרא לא מוקמי' ליה לעשה אלא בטריפה וע"כ לא מוקמינן ליה בשחוטה דמצורע אלא אי אמרי' דאיסורא דמחיים כבר חלף הלך לו ועל ידי שחי' הוא שנאסרין מכאן ולהבא ולא אמרינן בכה"ג אהדריה וקרא דזה אשר לא תאכלו ע"כ נמי דשחי' היא הגורם וה"ט דלא מוקמינן הלאו בטריפה או בשאר דברים דאסורין בעשה אלא משום דגם הלאו בעניינא דקדשים וזה נר' לי כוונת רש"י ז"ל בד"ה והא שכתב ועלה כתיב וכו' דלכאורה אך למותר דבעשה קיימינן והלאו מאן דכר שמיה ועפי"ה ניחא ועמ"ש בסי' ס"א

עו"ש מדתנא דבי רי"ש נפקא וכו' עיין פירש"י בפ' הא"מ דנ"ז שכ' טריפה מחיות והוא נגד סוגיין מיהו שם אכתי לא ס"ד הא דתנא דרי"ש עד דמשני תנאי היא ורש"י פי' כן לס"ד דגמ'

תוס' בד"ה למעוטי וכו' וצ"ע בבהמת עיר הנדחת וכו' עכ"ל לכתחי' ודאי לא משום הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו דיעבד דוקא כמ"ש הכנה"ג בסי' כ"ח ועיין לה' המניה בס' מש"ל בפ"ה מה' אישות ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל גם מ"ש מהרש"א כתותי מיכתת שיעוריה אינו ענין לכאן דבהמה עיר הנידחת אין דינה בשריפה אלא בהריגה כדאיתא בס"פ