משמרות כהונה חלק ג קנד

דלעיל דטעמא דר"א דיליף מרישיה דקרא ולא יליף נתינה נתינ' מנ"ל ר"ז בראשי' הגז אפי' לר"א ותנא דתוס' כמאן

עו"ש אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו וכו' ק"ל דבגמרא בבכורות דנ"ג ע"ב איתא אי מה מעשר דגן ממין על שא"מ לא אף מע"ב ממין על שא"מ לא אמר קרא וצאן ופירש"י דמשמע כל צאן אחד ע"ש וה"נ אמאי לא משני אמר קרא צאנך דמשמע כל צאן אחד ואפי' ממין על שא"מ ועיין בגמ' שם דנ"ד ע"ב ע"ש ולענין מן החדש על הישן איתא התם דאין מתעשרין מזה ע"ז ע"ש והר"מ בחיבורו כ' ויראה לי דבדיעבד קדוש ע"ש ולפ"ז הו"מ לשנויי הגמ' הכא בראשית הגז הני ברייתות דמחדש על הישן דפליגי אי ילפי' צאן צאן ממעשר בהמה כדאי' לקמן דאיכא מאן דיליף צאן צאן ראשית הגז ממעשר בהמה ועמ"ש בדבור שלפני זה ע"ש וכן הני ברייתות דפליגי במין על שא"מ מצי לאוקומי פלוגתייהו בכה"ג

ע"ב גמ' הא אוקימנא למתני' דלא כר"א וכו' ק"ל אף אי משמע ליה דמתני' ע"כ עצה טובה קמ"ל מדכייל להו בהדי זכרים ונקבות א"נ מדלא קתני מכר לו לבנות אבל לא שחופות מ"מ נוקמה כב"ה דס"ל דשחופות ולבנות מין אחד ומאי ק"ל עוד דהוכרח לו' הא אוקימנא וכו' ועוד ק' במאי דקאמר אין והתנן מכר לו וכו' דנר' דס"ד דמתני' כר"א תק"ל רישא דלוקח גז צאנו דע"כ דלא כר"א כדאוקימנא לעיל ע"כ נר' לי דיש להגיה בגמ' וצ"ל דהא אוקי' מתני' דלא כר"א והיא גופה קאמר הגמ' להוכיח עוד דע"כ עצה טובה קמ"ל ץ דהא אוקימנא מתני' דלא כר"א

דף קל"ז ע"א גמ' אלא מעתה נוצה של עזים לחייב וכו' לכאורה מאי פריך הא שפיר ילפינן מג"ש דגיזה גיזה מגז כבשים יתחמם למעט דעזים כיון דגלי קרא דלו ולא לשקו דלא ילפי' מבכור וצ"ל דאף דלא ילפי' מבכור לשור ילפי' שפיר עזים מהתם דפי' צאן אפי' דעזים מג"ש דגיזה גיזה ולהכי פריך לחייב בעזים מג"ש מבכור ובמסקנא דקאמר כבשים שצמרן קשין פטורין מראשית הגז דכתיב גז כבשים ולא ילפי' מבכור לחיובא משום דא"כ לישתוק קרא מניה ואנא ידעי' דחייבין אלא ע"כ דהילפותא היא מגז כבשים אבל דעזים אצט' קרא דלא נימא דלאו גיזה היא כדמשני וכל זה אי הג"ש היא ג"ש גמורה וכ"נ מסקנת התוס' דלא כמהרש"א ז"ל שם אלא דג"ש גמורה היא אלא דלא ילפי' דברי תורה מדברי קבלה דבר חדש ועיין בסנהדרין דף נ"ד בג"ש דקדש קדש ובריש מגילה בג"ש דפרזי פרזי ולהריטב"א ז"ל בחי' שם ע"ש ואכתי קשה בשמעתין למסקנא דגמ' תתן לו למ"ל הא למעט דשור ילפינן מלעמוד לשרת ואין לומר כיון דאיכא ג"ש לא ילפי' מלעמוד לשרת אלא ילפותא דלקמן בס"פ ולא קאמר בגמ' דילפי' גם הא מילתא אלא אחר דסתר ג"ש הא ליתא דהג"ש אכתי קיימא בחד צד כמו שנתבאר והרב הלכות יו"ט דז"ן כתב בשם הגו"ה שהק' כן וע"ש במה שתי' ע"ש ונ"ל ליישב דהנה לעיל בר"פ דריש רבא למעט מקדיש גיזה עצמה מראשית הגז מדכתיב גז צאנך חתן לו מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גם פדייה ע"ש ויש להבין מנ"ל דצריך פדיה קודם נתינה כי ה כי דנימא יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה נימא דיתן לכהן הגיזה כמות שהיא והכהן יפדה דהשתא קרי' ביה שפיר גז צאנך תתן לו שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה וצ"ל דנ"ל מלו דבעי' דבר הראוי לכהן בשעת פדייה והגמ' מעיקרא קאמר דנ"ל גם למעט שקו דכי הדדי נינהו ולמסקנא אתא למעט מקדיש גיזה וע"ש בתוס' שכ' דגם בר פדא ס"ל דרשא דרבא ועמ"ש שם וראיתי להר"ן ז"ל בהלכות במתני' שהביא דרשא דרבא וסיים דכיון דהקדש היא לאו דידיה היא דליתיב ליה ע"ש נראה מדבריו דמתקן לחודא נ"ל דכיון דלאו דידיה לא קרי' ביה ונתן אך אין נראה כן מדברי התוס' בבכורות די"ד סע"א שכ' מאי דקדושת דמים מדחה ממתנות משום דכתיב אשר לעם ואי איתא הול"ל דבכור ומתנות מחד טעמא דלא קרי' ביה נתינה ומ"מ לפ"ד הר"ן הדק"ל למסקנא למ"ל לו' ועמ"ש לקמן דקל"ח ע"א ונראה במ"ש הר"מ בפ"י מה' בכורים דין ח' דאם אבר ראשית הגז חייב באחריותו עד שיגיעו ליד כהן וכתב מרן בכ"מ משום דכתיב נתינה עד שיתן לו ע"ש והוא תימה דבמתנות דזרוע וכו' כתיב נמי נתינה ולא מחייב באחריותן ע"כ דנ"ל מדכתיב לו עד שיגיעו לידו וא"ש למסקנא דשמעתין ועיין להמש"ל שם ולה' מוצל מאש קצבי סי' ג' ע"ש ואכתי קשה בשמעתין דמשני אפירכא דנוצה של עזים משום דלאו גיזה היא ולא ס"ד דרשא דלעמוד לשרת דאתא להא מילתא תק"ל ברייתא דבסמוך דשוטף חייב ודעזים פטור כיון דשוטף חייב אף דלאו גיזה היא אמאי דעזים פטור ודוחק לומר דלא שמיע ליה ההיא ברייתא וצ"ל דס"ד דשוטף עדיף מתולש וחשיב גיזה טפי מתולש ומאי דפריך מאן שמעת ליה האי סברא ר"י אף דבתולש אפילו רבנן מודו לפום סברא דהשתא מ"מ נקט ר"י דהוא אמרה להא מילתא בהדיא ובהכי ניחא. מה שהק' ה' הלכות יום טוב דז"ן ע"ד התוס' שם בבכורות מסוגיין ע"ש ודע דמאי דפריך נילף גיזה גיזה מבכור אינו אלא למ"ד בתר למד אזלי' אבל למ"ד בתר מלמד השתא בכור קדשים הוא המלמד וכיון דבכור גופיה נ"ל מוי"ו מוסיף ע"ע ראשון כמ"ש רש"י שם בבכורות הוי היקש ודבר הלמד בהקש א"ח ומלמד בג"ש ואפ' דהכא שאני דגילוי מילתא בעלמא הוא כמ"ש התוס' ועיין בזבחים ד"ן ובמ"ש לעיל דקי"ז ע"א ע"ש

ע"ב רי"א שש חמש לכהן וכו' כתב הפרישה בסימן של"ג דה"ט דבעי' שש משו' שיריה ניכרין דכתי' ראשית כמי חלה דבעי' שיריה ניכרין משום ראשית ע"ש ולא ראה דברי התוס' לעיל שכ' דטעמא דחלה לאו משום ראשית אלא משום דכתיב מראשית במ"ם גם נתבאר בגמ' לעיל דלרבנן דר"א דקי"ל כוותייהו לא בעי' שיריה ניכרין בראשית הגז ע"ש ולבן לא בעי' נמי מניין על מינו ומחדש על הישן ועיין למרן בב"י בסי' של"ג גבי שחופות ולבנות עיין שם

עו"ש ותסברא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בסי' יל"ד דנוקמה מנה ופרס במנה של מ' דהוי ס' ומאי דקאמר בס' היינו לענין החיוב שלא להתחיי' בראשי' הגז אלא כי איכא ס' מנין אבל בשיעור הפרשה לא איירי ואה"נ דהוי בה' סלעים ורש"י בסמוך כתב תרי לישני בפי' בס' דקאמר ר"י בסמוך ע"ש ונרא' דמ"ל כיון דרב ושמואל אמרי תרוייהו הא מילתא וכי היכי דשמואל משתעי גם בשיעור הפרשה כדס"ל לשמואל בסמוך גם לרב כן הוא והנה התוס' רי"ד בספ"ב דקדושין הק' במאי דאמר שמואל חטה א פוטרת הכרי הא כתיב נתינה ומ"ש מראשית הגז דבעינן שיעור מדאוריית' ותירץ דגם תרומ' בעי שיעור להפרשה אלא אלא דאם לא הרים אלא חטה א' יצא מידי טבל וכו' ובטל מצות הפרשה ע"ש והמש"ל בפ"ו מה' מ"ע דין ז' תמה עליו דאם כן מאי פריך בסוגיין