משמרות כהונה חלק ג קנב

חזקת חיובא וגלי קרא דאזלינן בתר חזקה אף דבממונא לא אזלינן אפי' בתר רובא וא"כ אין ללמוד ממנו אלא היכא דאיכא חזקת חיובא ועיין לעיל דקל"א גבי ההוא ליוואה ועיין להשע"ה בדפט"ו מה' מעשר

עו"ש ד' לחיוב וד' לפטור לכאורה הי"ל לחשוב חלה בהדי פטור נמי לאחר הרמה דאינו מחוייב ליתנה לכהן אלא מוכרה וכקושית התוס' במתנות ונר' דבחלה נותנה בחנם משום דהוי דבר מועט וכמו תרומת מעשר של דמאי דנותנה לכהן בחנם מה"ט כמ"ש התוס' ביומא ד"ט ע"ש ולפי הטעם שכ' רש"י נמי בפ' ע"ע דחיישינן לתקלה ה"נ חיישינן ומכאן ראיה דגמרין ס"ל דלא כירוש' שהביא השע"ה שם ע"ש אך ראיתי להרא"ש ז"ל בשמעתין שכ' בחלה מוכרה לכהן וצ"ל לדעתו דלא חשיב חלה בהדי פטור כיון דחדא מילתא היא לא חשיב לה בהדי חיוב ובהדי פטור ומה"ט ניחא נמי דלא חשיב בכור בהמה טהורה בהדי פטור נמי מיהו ממה שהקשו התוס' ממתנות נראה רלא ס"ל כן ולדעתם צ"ל דחלה נותנה בחנם כמו שכתבתי ובכור בה"ט דלא חשיב ליה נר' דס"ל דתקפו כהן א"מ מידו ולכך לא חשיב לה בהרי פטור ופדיון פטר חמור מוציאין מידו דאיכא חזקת שה שהוא של בעלים ואוקמיה אחזקתיה וצ"ל לפי"ז דמתנות מוציאין מידו דאיכא נמי חזקה מחיים של בעלים

דף קל"ה גמ' והא לאו בני גיזה וכו' הא דלא

מוקמי' בעבר וגזז אין לו' משום דאי להיתיר' לא כחי' קרא כדאי' ביבמות דכבר כ' התוס' שם דדוקא קרא גופיה לא כתיב אבל ריבוייא או מיעוטא אורחא דקרא למכתב אלא י"ל כיון דאסור לגזוז הוי כמו דלאו בני גיזה וקרא כתיב ראשית גז מאי דאורח' למגזז

עו"ש היכא דגזז ליתיב ליה פירש"י ז"ל היכא דעבר אדרבנן ולכאורה ק' כיון דאקרא פריך למ"ל קרא היל"ל בפשי' מ"ד ליגזוז וליתיב ליה ואיסורא דרבנן מאן דכר שמיה ונר' דקאי אההוא דקאמר מנא ה"מ דאמר קרא צאנך דמוכח דדינא דמתני מבע"ל קרא ואמאי והא בתר דרבנן גזרו איסור גיזה ניחא שפיר דאינו נוהג במוקדשי' ולזה קאמר מ"ד היכא דעבר וגזז ובהכי ניחא שפיר מ"ש התוס' בד"ה ליפרוק וכו' אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא וכו' דלא ק"ל אלא אלישנא דגמ' דקאמר ליפרוק וליתיב אבל אקרא לא ק"ל דאיכא למי' אכהן ליפרוק וכדכ' בתר הכי אבל אלישנא דגמ' ק"ל דקאמר ליתיב ליה ולכך אי הוה שייך קנסא הוה ניחא להו שפיר דגמ' דנקט ליתיב אמילתא דרבנן קאי ואקרא א"ש דאכהן קאי ולכך לא ק"ל אלא דלא שייך קנסא ולא ק"ל אפ"ת דשייך קנסא אנן אקרא קאי דשרי לגזוז ובדאורייתא דלא עבר כלום מהיכ"ת דלקנסיה

עו"ש אפ"ה פשטא קדושה בכולה וכו' פירש"י ז"ל אפי"ה דאמר חוץ מגיזתה נר' מדבריו דהשתא א"צ לחוץ מכחש דגיזה אינה מכחשת וגמ' דקאמר כחשי שקלא וטרייא בעלמא היא דא"א דטעמא דקמ' משום דכחשי קב"ה נמי כחשי אבל לקושטא דמילתא דגיזה אינה מכחשת ונראה דהכריחו לזה משום דאי קושטא הוא דמכחשת א"כ אפי' קב"ה אסורין בגיזה מדאורייתא כיון דכחשי והאמת הוא דמדרבנן הוא דאסירי גם לאוקמתא זו וכ"ה באמת לפמ"ש מהרש"א ז"ל בדברי רש"י בד"ה א"ה ע"ש ובהכי ניחא מ"ש מרן בכ"מ בפ"י מה' בכורים על מה שלא הזכיר הר"מ ז"ל אלא חוץ מגיזתה ולא כתב חוץ מגיזה וכחישה ועפי"ה א"ש ומה שדקדק עוד אמאי לא הזכיר אוקמתא דרבא דהילכתא היא ע"ש הוא תימה דלאוקמתא קמייתא דקאמר מ"ד ליפרוק וליתיב ליה ע"כ דלא ס"ל הא דרבא שהרי מחוסר פדייה וכיון דהר"מ הביא אוקמתא קמייתא א"א למפסק כאוקמתא דרבא שו"ר דמ"ש בדעת רש"י ז"ל דלקושטא גיזה אינה מכחשת ליתא דמדבריו בד"ה רבא נר' דמסקנא דבעי' גם חוץ מכחש וע"כ דבריו בד"ה אפ"ה באו שלא בדקדוק

והנה מסוגיין מוכח דקב"ה לא פשטא קדושה בכולה ואלו בערכין ד"ד אמרינן דבקב"ה אמר דמי ראשי נותן דמי כולו וכבר עמד בזה השע"ה בה' ערכין ולק"מ דאף דנותן דמי כולו אינו מוכרח דלענין קדושה לו' פשטא בכולה לאסור לגזוז דדוקא בק"מ הוא דגלי קרא אבל קב"ה לא ומ"מ נותן דמי כולן כדגלי גבי ערכין וה"ט דודאי כל דמיו תלויין בראשו

תוס' בד"ה והא וכו' וי"ל דבשעת וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דנימא בפדה הגיזה ע"ש ל"ק דא"כ לאוקמא בפשי' דאמר חוץ מגיזתה אלא דס"ל דחייב היכא דאמר חוץ מגיזתה וכרבא דס"ל דחייב כדכ' התוס' בד"ה במקדיש

ע"ב גמ' כר' תרומותיכם היינו לר"א אבל לרבנן דרשי דגנך ולא דגן עכו"ם ולא אצטריך תרומותיכם לחייב שותפות ישר' והר"מ אף דפ' כרבנן לא נמנע בפ"ד מה' תרומות לכתוב דרשא דתרומותיכם דכן דרכו לכתוב דרשא הפשוטה אף דא"צ וכה"ג כ' הפר"ח בסי' ס"א גבי מתנות ע"ש

עו"ש כדי עריסותיכם וכו' הא דלא קאמר למעוטי שותפות גוי משום דהא נמי נילף מתרומה בג"ש דראשית ראשית א"נ תרי עריסותיכם כתיבי עיין להתוס' בפ"ק דפסחים דף ה' ע"ב ע"ש

דף קל"ו מ"ט דר"א דכתיב בקרך וצאנך וכו' לכאורה הא אצט' למעט שותפות גוי כדאיתא לעיל וצ"ל דמחד קרא ממעטי' שותפות גוי ושותפות ישראל דחד סברא לתרווייהו וכאבע"א בתרא לעיל והשתא מיהא דאייתי הגמרא האי ברייתא ממילא אידחייא ההיא אוקמתא דלעיל דאצט' תרי קראי למעט תרווייהו דא"כ מ"ט דר"א דפטר מבכורה ועמ"ש לקמן

עו"ש אי מה תרומה בארץ וכו' אף מתנות וכו' מפירש"י נר' דגרסי' ראשית הגז ולא מתנות ופירש"י דפריך אמאי דאמרינן לעיל דיליף ר"א מרישיה דקרא וכ"כ מהרש"ל ז"ל בדעת רש"י ז"ל דההיא דיליף מרישיה דקרא הקש גמור הוא ע"ש והא דלא פירש"י בפשי' דפריך אמאי דאמרינן בהמוך דיליף ר"א בנתינה נתינה לפטור שותפות ממתנות נר' משום דראשיה הגז ותרומה חד נתינה כתיבא אתרווייהו וא"כ אף אי יליף מתנות מראשית הגז בנתינה נתינה מכל מקום בראשית הגז לא פריך מידי ולהכי פי' דקאי אדלעיל ומשני אין דתניא וכו' דר"א פטר ראשית הגז בח"ל וה"ט דילפינן מרישיה דקרא בהיקש אלא דרבא ס"ל כאבע"א בתרא דלא ילפינן מרישא דקרא ולהכי הוצרך לומר דילפי' נתינה נתינה אף דס"ד נתינה אתרווייהו ומעתה לשינוייא קמא ילפי' ראשית הגז מתרומ' בהיקיש' ולשינוייא בתרא ולרבא בנתינה נתינה ומאי דפריך אח"ז אי מה תרומה טובלת וכו' אתרווייהו פריך אשינוייא קמא וארבא וכן כל הני פירכי דלקמן ורש"י דנקט בכל הנך פירכי דלקמן לישנא דהקש סירכא דפירכא קמייתא נקט ולפי"ז דהילפותא דרישא דקרא הקש גמור הוא הגמ' לעיל בשינוייא קמא דקאמר ורבנן לא לכתוב לא ראשית וכו' אכתי לא אסיק אדעתיה הני דרשות דלקמן דאין לך בו אלא מראשיתו