משמרות כהונה חלק ג קנא

וכל היכא דאיכא למידרש החילוק לענין אחד דוקא דרשי' ולא דרשי' לכולה מילתא מיהו אכתי לחייא ב"ר פטור בזה ק' ואין לו' דחייא ב"ר ה"ל כמ"ד וי"ו להוסיף דא"כ מאי פריך הגמ' מבריית' לחייא ב"ר כיון דפלוגתא דתנאי היא אי וי"ו להוסיף או לחלק ע"כ נר' דדרשי' וי"ו לחלק הכא למאי דאמרינן לעיל הזרוע לאחד והקיבה לאחד וקמ"ל קרא דיכול לחלק המתנות לשני בני אדם ואחר דגלי לן קרא דיכול לחלק המצוה לב' גם בלחיים אמרינן פן וכן בדתורא מחלקי לב' כדאי' לעיל כל היכא דאיכא שיעוד נתינה ולמ"ד וי"ו להוסיף נ"ל הא מסברא ולמ"ד וי"ו לחלק ס"ל כיון דאין הסברא פשוטה כ"כ אצט' קרא שפיר ועיין להתוס' בשבועות דכ"ב סע"ב ע"ש

עו"ש אמר ר"ח הא אטעיתיה וכו' דקדק מהרש"א ז"ל אמאי לא מייתי מברייתא דלעיל ד"ט נכסי כהן ע"ש ובודאי לשי' רש"י ז"ל דתרומת מעשר וחלה ודמאי חדא חשיב להו ההוא תנא וכן כל הנך דדמי ע"ש לק"מ דההו' תנא אפי' הנך דתרי שמי נינהו כל היכ' דדמו בחדא חשיב להו כ"ש מתנות ולכך לא מייתי אלא מהאי ברייתא דחשיב כל חדא באפי נפשה וגם לשי' התוספו' דגרסי ז' נכסי כהן ולא חשיב אלא מידי דאסור לזרים ע"ש לק"מ דהא מ"מ חשיב מתנות דחולין וקדשים בחדא דהשבעה לדעתם הם התרומה ותרומת מעשר וחלה ודמאי וביכורים ומתנות וקרן וחומש בחדא חשיב להו וס"ל דקרן וחומש של תרומה הוא דאסיר לזרים ודבר אכילה וכן ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' דכ' כדברי התוספו' וחשיב קרן וחומש של תרומה אלא דהרב ז"ל חשיב קרן וחומש בתרתי ולא חשיב מתנות ותוס' חשבי להו כחדא חשיב מתנות ודלא כמהרש"ל ז"ל שם ע"ש וכיון שכן דחשיב מתנות חולין וקדשים בחדא כ"ש מתנות גופייהו ולכך לא מייתי אלא מברייתא זו דחשיב למתנות דחולין וקדשים בתרתי

עו"ש עורות קדשים במה שהק' התוס' דאינו יכול להפשיט וכו' עיין בשבת דקי"ו ע"ב בפלוגת' דריב"ב ורבנן בהפשטת הפסח ע"ש

דף קל"ד ע"א גמ' חוץ שיורא ע"מ לאו שיורא כ' התוס' הטעם דלא בטיל המקח דהוי מעמש"ב והפר"ח במ"ח בתשו' הוכיח מכאן במקדש האשה ע"מ שאם תפול קמי יבם תחלוץ ולא תתייבם דהוי מתנה עמש"ב אע"ג דביד היבם לחלוץ ע"ש והריטב"א ז"ל בחי' כ' הטעם משום דלא הוי תנאי גמור כשאמר ע"מ שהמתנות שלי אבל אם הקנה ע"מ שתתן לי המתנות הוי תנאי ויבטל המקח ע"ש הרי דבכה"ג לא הוי מתנה עמש"ב והרא"ש זל הגם דבסוגיין כתב הטעם דמתנה עמש"ב ע"ש בבתרא דס"ג גבי בן לוי שמכר שדה ואמר ע"מ שהמעשר שלי כ' טעם אחר נר' דלא פסיקא כ"כ דהוי מתנה עמש"ב ובמ"א כתבתי בזה באורך

והנה הר"מ ז"ל בפ"ט מה' ביכורים גבי מתנות פ' דע"מ הוי תנאה ובפ"ו מה' מעשר פ' דבן לוי ושם בגמ' אוקמוה דס"ל דע"מ שיורא דאל"ה הוי מתנה עמש"ב ע"ש והמה תרתי דסתרן וראיתי להש"ך בסי' ס"א שתי' דגבי מעשר בחזקת בעליה אבל במתנות שמסר הפרה ביד ישראל לא הוי שיורא ע"ש ודבריו ז"ל לא יכונו לפי גי' הספרים בדברי הרמב"ם גבי מתנות דמוקי לה בשותף ע"ש ואז לא שייך למימר מסרה ליד ישראל שהרי אכתי שותף הוא ונר' דלכך נתחכם הרמב"ם ז"ל שכ' ד"ז בשותף לאשמעינן אף דלא מסרה לידו ע"מ שיורא הוא אך מרן בכ"מ שם כ' דיש ספרים דגורסין מכר במקום שותף וראיתי לה' פר"ח שתי' דגבי מעשר אי הוי תנאה בטלו דבריו דהו ל דבר שלא בא לעולם ולכך הוי שיורא אכל גבי מתנות דבר שבא לעולם הוא אלא משום דהוי מתנה עמש"ב ע"ש ודבריו דחוקים והיותר נ"ל בסגנון אחר במ"ש הריטב"א ז"ל בחי' עוד דבע"מ שהמתנות שלו הוי תנאי גמור ככל התנאים דעלמא אלא דהכא קנסו חכמים דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות ע"ש וא"כ י"ל דגבי מעשר דאי תנאה הוי בטלו דבריו דדבר שלא לעולם הוא הוי שיורא אבל במתנות הוי תנאי ככל התנאים דעלמא אלא משום קנסא הוא דנותנן לכהן שירצה אך כ"ז ליתא דודאי אדם מתנה בדבר שלא בא לעולם וגבי מעש" אי הוי תנאה צריך לקיים התנאי אלא דהגמ' שם ס"ל דמדלא נקט בברייתא אם נתקיים התנאי המכר קיים נר' דס"ל דהוי שיור וע"ז פריך והא אין אדם משייר דבר שלבל"ע ומשני דמשייר מקום וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם וכן הבינו כל הראשונים אלא שכ' מטעם דהוי מתנה עמש"ב וכן ראיתי להמח"א בה' דבר שלבל"ע סי' ה' שתמה כן ע"ד הפר"ח ע"ש שהאריך בע"ז והנה דעת רש"י ז"ל דתנאי זה לא מהני דאין בו כח להתנות ולאו משום מתנה עמש"ב וכ"נ דעת התוס' בתי' קמא ול"ק מה שהק' הכנה"ג בהגה"ט אות נ"ד ונראה דגם לתי' בתרא ס"ל כן ן אלא דהוצרכו למעמש"ב שלא לבטל המקח אך מדברי הרא"ש נראה דהוי תנאי גמור ולית ביה אלא גריעותא דמעמש"ב ונ"מ בישראל שמכר פרה לישראל והתנה ע"מ שהמתנות שלי שרוצה ליתנם הוא ולהיות ת"ה שלו דהשתא לאו מתנה עמש"ב דכן הוא הדין דט"ה של המוכר כמ"ש הפריש' ועיין להכנה"ג שם אות נ"ו עיין שם

עו"ש גמ' הדין עם הטבח נר' מדברי רש"י בכולה שמעתא דמוקי לה בשעדיין הם בעין וס"ל דהיכא דהם בעין הדין עם הב' דוקא מקום דאיתנהו למתנות ורב כר"ח ור"א ל"ל דר"ח ומאי דלא ניחא ליה לפ' הדין עם הטבח דוקא כמ"ש התוספות משום דכיון דלמסקנא צ"ל אף עם הטבח כמו שכתבו התוספות וכדאי' בגמ' בהגוזל ולא קאמר בגמ' אימא אף עם הטבח מוכח דגם בס"ד הדין אף עם הטבח וזה כונת רש"י ז"ל במה שהביא ההיא דהגזול ובגמרא שם מעיקרא קאמר דמ"ד הדין עם הב' אית ליה דר"ח ובלפני יאוש והדין אף עם ה"ב ורב ס"ל דדין עם הא' דוקא הרי דמוכח דבראשון פשיט"ל לחיובא והרבותא הוא ל"ב ולפי זה ע"כ במתנות דקאמר רב הדין עם הטבח בדוקא הוא דאי עם שניהם הו"ל למנקט אף עם ה"ב וכן ר"א ל"ל דס"ל דוקא עם הב' ולהכי אביי פריך להו לדידכו דאית לכו הרבותא להב' הרי פליגי בלפני יאוש דרב עם הטבח דוק' ול"ל דר"ח ור"א א"ל דר"ח ומשני דאף עם הב' והתם הרבותא עם הא' דמ"ד מתנות כהונה אין נגזלות וכו' ואביי גופיה מוקי לה דפליגי בדר"ח ורב אף עם הטבח קאמר והרבותא להא' וכסוגיין וניחא שפיר מה שהקשו התוס' שם על רש"י מסוגיא דהתם ועיין מהרש"א בדברי רש"י ז"ל בסוגיין מיהו רש"י ז"ל בדברי אביי שם דמוקי לה בדר"ח פליגי כ' ורב ל"ל דר"ח וי"ל

עו"ש פרה בחזקת פטורה וכו' לכאורה ק' דיוקא אדיוקא ונר' דמ"ש פרה בחזקת פטור לרווחא דמילתא ולעולם בס' שקול דליכא חזקה לא לפטור ולא לחיוב פטור דהמע"ה ושאני פאה דאיכא חזקת חיובא שהרי מאי דגלי קרא דצדיק משלך הוא בפאה דאיכא