משמרות כהונה חלק ג קנ

הבעלים מוציאין מיד הכהן ע"ש וראיתי להשע"ה בפ"ט מה' מעשר שתמה ע"ד התוספות דפ' הספינה מגר שנתגייר דתנן אם ס' פטור וממתני' דיבמות דנתערב וולדה וכו' דא"מ מידן ואמאי והא מחוייב לקיים מצות נתינה ותי' דהתם שאני דגברא גופיה לאו בר חיובא משא"כ בההיא דבכורים דגברא בר חיובא ומצווה על הנתינה אלא דמספק"ל בהני פירות דפטורין ע"ש ולפי מה שנתבאר אדרבא איפכא מסתברא ועוד קשה מההיא דפ"ק דמציעא דס' בכורות דהוא דמי לס' דביכורים ומסקי' דאפי' תקפו כהן מוציאין מידו ואף למאי דס"ד מעיקרא דא"מ מידו מ"מ מוכח בהדיא דאינו מחוייב ליתנם מס' ולפ"ד התוס' דפ' הספינה מחוייב לקיים מצות נתינה לכ"נ עיקר דמ"ש התוס' מחוייב לקיים מצות נתינה לאו חיוב גמור כשאר מ"ע דכופין אותו לקיים המצוה כדאי' בכתובות דפ"ו דכיון דס' הוא אין כופין אותו להוציא מידו אלא דמ"מ יש לו לקיים המצוה מס' ולכך בבכורים פריך מה יעשה לקיים המצוה דניחא ליה בכך ועיין ברשב"ם ז"ל שם אבל בדמאי יכול לקנות הדמאי לכתחי' ואין עליו שום חיוב מצוה לקיים מצות נתינה כיון דס' דרבנן הוא והנה הפר"ח בס' מים חיים בתשו' סי' ד' עלה ונסתפק בנותן מתנות כהונה לכהן קטן אי מקיים מצות נתינה ופשיט לה דמקיים מצות נתינה מגמ' דיבמות גבי עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ע"ש ואין להביא ראיה לזה ממ"ש התוס' בפסחים דפ"ט בד"ה האי שהק' נייתי כהן קטן ע"ש דמשמע דיכול ליתן מת"כ לכהן קטן הא ודאי ליתא דודאי כהן קטן מותר לאוכלן אלא דס' הרב ז"ל הוא אי מקיים מצות נתינה והתם בלא"ה אין עליו לקיים מצות נתינה דס' שלמים הוא ובדבר שהוא ס' אי חל על הכפרה מצוה זו אינו עליו לקיים ואפי' תקפו כהן מוציאין מידו כמו שנתבאר ואף לפמ"ש דמ"מ לכתחי' עליו לקיים המצוה מכל מקום התם אי אפשר בלאו הכי ול"ד האי לכתחי' למאי דקאמר הגמרא שם בסוף הסוגיא ה"מ דיעבד וכו' עיין שם

ע"ב תוס' בד"ה כגון וכו' דמספק"ל כרב

עכ"ל ואע"ג דכ' בסמוך דהתנא גופיה לא מספק"ל היינו דהתנא לאו אורחיה לאשתעויי בדין הס' ולכך ל"ל דמאי דקתני אין מוציאין משום דמספק"ל אבל הכא קאמר כגון זרוע אבל זרוע לא נקט דינו משום דס' הוא ולעולם התנא גופיה פעמים דמסתפק בדבר וכ"מ בכ"מ דהתניא גופיה ספוקי מספקא ליה ועיין להרב יד מלאכי ואין צריך צריך למה שכתב מהרש"א ז"ל ע"ש

דף קל"ב כהן ולא כהנת עמ"ש בחי' במסכת שבועו' ד"ג ע"א בתוס' בד"ה על ע"ש

גמ' אם שה לרבות את הכוי עיין בהר"ן ז"ל בהלכות שהק' עמ"ש רש"י דריבויא דשה מרבה צבי הבא על התיישה לחייב בכולהו מתנות דא"כ ניפשוט מינה דחוששין דאי אין חוששין למ"ל קרא ע"ש ולפמ"ש רי"ו הביאו מרן בב"י בסי' ס"א דריבויא דשה מרבה צבי הבא על התיישה ותייש הבא על הצביה ע"ש ניחא דאי אין חוששין אתי קרא לתייש הבא על הצבייה אך מדברי הטור שם נראה דריבויא לא אתי אלא לצבי הבא על התיישה דבלאו קרא מחייב בחצי מתנות ואתי קרא לחייב בכולהו מתנות אבל תייש הבא על הצבייה פטור ע"ש וע"ש במרן בב"י שכ' דכ"כ הר"ן בשם רש"י ע"ש ונראה דאפי' לשי' זו י"ל קושי' הר"ן ז"ל דאי חוששין אתי קרא שפיר לחייב צבי הבא על התיישה בכולהו מתנו' ואי אין חוששין בע"כ דמוקמינן לקרא בתייש הבא על הצביה ושבקיה לקרא וכו' ומיהו כיון דמספק"ל אי חוששין אין להוציא מידי אלא צבי הבא על התייש' דבכולהו המע"ה ועמש"ל דע"ט: תוס' בד"ה אמאי וכו' גבי ב' רחלות וכו' עכ"ל הי"ל להביא רישא דהתם בילדה ב' זכרים דעלה הוא דמפ' הגמ' ואמר מ"ט דר"מ ע"ש בגמ' אלא משום דאיכא טעמא אחרינא לר"מ וניידי מההוא טעמא מכח סיפא דמתני' כמו שמבואר שם בגמ' ומ"מ דבריהם תמוהים במה שהביאו מהתוס' שם בסיפא דב' רחלות איתא בהדיא דר"מ מחייב וע"ש להרב הלכות יו"ט ונ"ל דהתוס' אגב אורחייהו באו ליישב מה שיל"ד שם בגמ' דקאמר מ"ט דר"מ אמאי לא קאמר מ"ט דרע"ק דנר' דסיומא דמילתא דרע"ק היא ולזה כ' דמאי דקתני וחייב במתנות לאו סיומא דמילתא דרע"ק אלא סתמא ור"מ היא כדאי' בתוס' וראיתי במקובצת שם שנדפסה בס' מזבח כפרה בשם הרגמ"ה שדקדק כן אמאי ל"ק מ"ט דרע"ק ותי' משום דרע"ק דאמר ידעה עד שיסתאב וכיון שנסתאב דין הוא דחייב במתנות אבל ר"מ בלא נסתאב איירי לכך בעי' מ"ט דר"מ ע"ש והם דברים תמוהים דאי לא נסתאב איך ישחטנו אי בעזרה ס' חולין בעזרה וכדפריך בפ' הספינה דכ"א גבי ביכורים לר"מ ואי בחוץ ס' שחוטי חוץ ואי מקדיש להו ומתנה פטור ממתני' מכח הקדשתו דלא אפש' לאתנויי בבכור כדאי' בפ' איזהו מקומן ותו מאי דמשמע מדבריו דבכור שנסתאב דין חולין יש וחייב במתנות ל"מ כן בשמעתין

בא"ד ואפילו לר"מ וכו' במ"ש מהרש"א ז"ל עיין בהר"ן בהלכות ולמרן בב"י בסי' ס"א

ע"ב פירש"י בד"ה ולא וכו' קס"ד וכו' עכ"ל פי' מ"ש רבא ולא מאת הכהנים היינו לס"ד אי לא כתיב מאת זובחי והיינו משום דכהנים לא אקרו עה אבל השתא דכתי' מאת זובחי ליתא לדרשא דולא הכהנים דלצרכו לא בעי קרא דהשתא בשל אחרים הוא זוכה של עצמו לכ"ש ומ"ש קס"ד קאי אדרשא ר"ל האי דרשא לס"ד קודם דכתיב זובחי אבל השתא דכתי' וכו' ועיין ברש"י בחומש וצ"ע

דף קל"ג ע"ב גמ' א"ה כהן נמי דיתיב אמשחתא וכו' נראה דאיירי שלקחוה לעצמן ואחר השחי' נמלכו למוכרה להכי פטורה משום שותפות הכהן דבשעת השחי' שהוא זמן חלות החיוב היתה פטורה אבל אם מתחי' אדעתא למוכרה אפילו כהן לבדו חייב היכא דקבע משחתא כדאיתא לעיל

כתב מרן בכ"מ בפ"ט דהר"מ פ' כתרי לישני וסבר דל"פ ע"ש והוא תימה דלל"ק ביתיב אכספתא בכהן צריך שירשום והר"מ לא פ' כן וע"כ דס"ל דלל"ב א"צ שירשום ופ' כלישנא בתרא

עו"ש בראש פטור מן הלחיים וכו' יש לחקור למ"ד לעיל בר"פ אוא"ב וי"ו לחלק הכא דכתי' הזרוע והלחיי' והקיבה מנ"ל דמחוייב בכולן נימא הזרוע או הלחיים או הקיבה ולפמ"ש לעיל דפ"ו בשם הריטב"א הביאו הרב במקובצת דדוקא במניעה אכל בעשה ה"מ דוי"ו להוסיף ניחא שפיר אבל מדברי התוס' שם נראה דלא ס"ל כן ונ"ל לדעתם דהכא גבי מתנות שאני דאיכא למדרש וי"ו לחלק לענין זה אי שותף בראש אף דלא יתן הלחיים יתן השאר וקרא ה"ק פעמים שאינו נותן אלא הזרוע ופעמים הקיבה ופעמים הלחיים לבד