משמרות כהונה חלק ג קמט

מאי דפריך הגמ' מההיא דבעה"ב העובר היינו לל"ק דטעמא משום דכתיב זה אבל לל"ב לא פריך מידי והר"מ פ' בה' ביכורים טעמא דממון שאין לו תובעין והשתא לל"ב י"ל דמאי דאמרי רבנן עני היה באותה שעה היינו לפוטרו מן הדין דעשיר חייב מפני שאין להם ט"ה וממון שיש לו תובעין הוא אבל ממדת חסידות חייב אפי' עני וכמ"ש הר"מ בפיה"מ ומ"ש בחיבורו בההיא דבעה"ב העובר וכו' א"ח לשלם היינו מדינא אבל לצאת י"ש חייב וכדדייק מרן בכ"מ בה' ביכורים וניחא הכל שפיר ועיין להפר"ח בנימוקיו להר"מ בפ"א מה' מת"ע ע"ש והטור בי"ד סי' רנ"ג בההיא דבעה"ב העובר כ' א"צ לשלם משמע א"ח לצאת י"ש ובסי' ס"א פ' כלישנא דאין לו תובעין ע"ש נר' דס"ל כדעת התוס' דאף בדבר שאין בו ט"ה א"ח ליתנו לעני הבא א' וי"ל

דף קל"א ע"א תוס' בד"ה שאני וכו' אבל באכלו אפשר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בקמא דק"א שהוכיחו מגמ' בפ' א"נ בתחב לו חבירו דבנהנה גופו חייב ועיין להמח"א בה' נזקי ממון סי' ב' שעמד בזה ועיין להרב בש"מ כתובות דל"ד ע"ב אהא דכסבורים שהיא של אביהם ואכלוה משלמין דמי בשר בזול כמ"ש משם הרא"ה לחלק בין פת ויין לבשר ועיין עוד מ"ש שם בשם הריטב"א ודוק

ט' נכסי כהן עיין בפירש"י ז"ל ולפ"ד צ"ל דמתנות של חולין וקדשים בתרתי חשיב להו להשלים מנין הט' וק' דמתנות של קדשים מאי נינהו חזה ושוק והיכי ס"ד להוציאן בדיינים ותק"ל אברייתא דלעיל דממעט מקרא דזה דחזה ושוק אין מוציאין וצ"ל דהמק' זה ס"ל דברייתא דלעיל כדמשני הגמ' באתי לידיה וטעמא דחזה ושוק משום דשל כל בית אב היא כמ"ש רש"י ז"ל ואפ' לעיל קאמר אין מוציאין ליתנם לכהן דאתו לידיה. ומ"מ מוציאין מידו ליתנם לבית אב ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"ל ז"ל לעיל אמאי לא כ' רש"י דה"ט דחזה ושוק משום דלא שכיחא כדכ' בס"ד ע"ש ועפי"ה ניחא דאי למסקנא נמי מה"ט א"כ אין מוציאין אפי' למיהב להו לבית אב ותיקשי למאי דפריך ממתני' זו דט' נכסי כהן מברייתא דלעיל ובגופא דשמעתא י"ל מאי פריך נוקמה באתו ליד כהן וס"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו ולכך הוו נכסי כהן להוציאן בדיינים וצ"ל דפריך מבכורים וקרן וחומש דל"ש אתו לידיה בטבלייהו והנה השע"ה בפ"ט מה' מעשר הק' לדעת הטור דת"מ של דמאי מוכרה לכהנים ולא בחנם היכי ס"ד דגמרא למי' להוציאן בדיינים הא קתני דמאי בהדייהו ודמאי א"מ בדיינים דאפי' לכתחילה אינו נותנו בחנם ע"ש ונ"ל דדמאי איירי בתקפו כהן דא"מ מידו וחזר ובאו ליד ישר' ואשמועי' דהוו נכסי כהן משעה שבאו לידו אף דס' הוא אבל בשאר מתנות אין לאוקמה בכך דאם כן פשיטא כיון בודאי נינהו ולצדדים קתני איברא דבהא מילתא גופה ספוקי מספקא ליה אי בדמאי תפשו הכהן אי מוציאין מידו דהנה בס' בכורו' משמע מסוגייא דפ"ק דמציעא ד"ז דתקפו כהן מוציאין מידו והר"מ פ' דא"מ מידו ויש לצדד דאפי' לדעת הר"מ ז"ל בדמאי דהוא רק ס' דרבנן מוציאין וכה"ג כ' התוס' בפ' הספינה דפ"א ע"ב ע"ש. אי אפשר דאפילו למאי דמשמע מסוגייא דמציעא דס' בכורות מוציאין היינו בס' אם מחוייב או לא אבל בדמאי דודאי מחוייב אלא דס' אי הופרש ממנו או לא בהא וכיוצא בזה אפשר דמוציאין ובמ"א יתבאר ד"ז והנה מאי דפשיטא ליה דאי הדמאי תפשו כהן א"מ מידו אם חזר ישראל ותפשו מיד הכהן שלא אבדה תפיסת הכהן וכבר הוו נכסי כהן עתה ראיתי לה' כנה"ג בסי' ס"א בהגה"ט אות מ"ז שכ' בשם דמש"א דלדעת הר"מ דאם נטל כהן מתנות מלוי דא"מ מידו אם חזר הלוי וחטפן מיד כהן א"מ מידו ע"ש ויש לדון כדבר

מספק"ל אי אקרו עם וכו' התוס' בפ"ק דמציעא ד"ז רע"ב הק' בהא דאמרי' תקפו כהן א"מ מידו אמאי והא איכא ט"ה לבעלים ותי' דיהיב ליה ט"ה וסיימו ומפ' הזרוע בההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא פריצותא היא ולא החזיר אין ראיה דהתם בשאכלן ע"ש נר' מדבריהם שרצונם להביא ראיה מדלא החזיר ואמאי והא איכא ט"ה אלא ע"כ ביהיב ליה טובת הנאה סגי וע"ז דחו דאיירי בשאכלן ואע"ג דאף אי לא איקרו עם מ"מ אין נוטלין דלא אקרי כהן וכמ"ש הש"ך בסי' ס"א והוי כישראל גמור לענין זה מ"מ מעיקרא רצו להוכיח דאפי' בישראל שחטף המתנות יכול לו' לו טול ט"ה ויפטר ועיין להפר"ח שם ע"ש וק"ל מדאמרי' בס"פ האיש מקדש דט"ה ממון תנאי היא בגונב טבלו של חבירו דר' ס"ל נותן לו דמי טבלו דקסבר ט"ה ממון ור' ס"ל דמי חולין לבד דט"ה אינה ממון ע"ש והשתא דראה לי אמאי נותן לו דמי טבלו בנותן לו דמי חולין שבו ודמי ט"ה סגי לפ"ד התוס' דאפילו בישראל החוטף המתנות אינו נותן לו אלא ט"ה אלא ע"כ דאינו יכול לו' כן וצריך להחזיר לו כל המתנות וכ"נ מדברי התוס' בשמעתין בד"ה יש שכ' כ"ד שיש בו ט"ה אפי' בא עני ולקחו מוציאין מידו משמע מוציאין כל המתנות מידו וכ"נ מדברי מהרש"א ז"ל שהבין כן בדבריהם שכ' דמ"ש בס"ד דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ראייתם דפריך מלקט אבל ממתנות אין ראיה משום דאיכא ט"ה ע"ש ואי איתא דאפילו בדאיכא ט"ה אינו פורע אלא הט"ה גם ממתנות יש ראיה מדאינו חייב ליתן לכהן והכהן יפרע לו ט"ה אלא ע"כ מחמת ט"ה יש לו זכייה בכוליה

כתבו התוס' בפ' הספינה דפ"א ע"ב לחד תי' דדמאי שאין מוציאין מיד בעלים מעשר א' משום דהוי ס' דרבנן ואינו מחוייב לקיים מצות נתינה ע"ש משמע מדבריהם דבס' דאורייתא מחוייב לקיים מצות נתינה וק"ל משמעתין דמספק"ל בלוים אמאי אינו מחוייב לקיים מצות נתינה כיון דהוי ס' דאורייתא והנה הב"ח בסימן ס"א כתב דמ"ש הר"מ דאם תפס הכהן מן הלוי א"מ מידו משום כיון דהס' הוא משום דפלוגתא דתנאי אם איקרו עם ומספק"ל הלכתא כמאן יכול למי' קים ליה כההוא תנא וכן הלוי א"מ להחזיר דיכול לו' קי"ל ע"ש אשר מבואר מדבריו דס' זו חלוק הוא משאר ס' דעלמ' מטעם קי"ל ול"ק מ"ש עליו הש"ך שם ע"ש ולפ"ד הב"ח ניחא שפיר מה שאינו מחויב הלוי לקיים מצות נתינה מס' לפ"ד התוס' דפ' הספינה ובהכי ניחא לי מה שהק' התוס' לקמן בד"ה ת"ש דילמא התנא גופיה מספק"ל ע"ש דאפי' אי מספק"ל לתנא מ"מ מחוייב לקיים מצות נתינה דהו"ל כשאר ס' דעלמא כיון דליכא פלוגתא מקדמת דנא אבל רב כיון דכבר נחלקו התנאים ומספק"ל במאן הלכתא שפיר יכול למי' קי"ל אבל הרשב"א בת"ה והביאו הש"ך שם חילק באופן אחר דדוקא בס' בכורות דס' אי הוי בכור או לא הוא דתפס הכהן מוציאין מידו אבל בס' דלוים דחל חיוב המתנות על הפרה בודאי אלא דהס' הוא אי פטור מכח