משמרות כהונה חלק ג קמח

אף בקדושה חמורה הן ולפי"ז התוס' שכ' בלאו ק"ו הו"א דבר הלמד מענינו הומ"ל בלאו ק"ו הוה ילפינן מפיסולי המוקדשין מק"ו

גמ' ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק הא דלא אמרינן תרי ק"ו דסתרי אהדרי כל חד תיקום אדוכתיה וא"צ לא אותם ולא זה עיין להתוס' לעיל דכ"ה ע"ב גבי עגלה ערופה

עו"ש והא בעי' תנופה וכו' בספרי פ' ראה תניא

דצבי למעטם מבכורה ומתנות ואיל למעטו' מחזה ושוק ותמה ה' הלכות יו"ט דקכ"ט ע"ד דאמאי אצט' קרא הא בעי תנופה וכדפריך הגמרא בשמעתין עש"ב. ונ"ל דמאי דפריך הגמ' אי בפנים הא הוו חולין בעזרה אינו שלא למ"ד חש"ב דאורייתא אבל למ"ד לאו דאורייתא לא פריך מידי דפלוגתא היא ועיין בקדושין דנ"ז ובפ' כ"ש דף כ"ב ע"ש ברש"י והתוספות ואם כן י"ל דברייתא דספרי כמ"ד חולין ש"ב לאו דאורייתא ולעביד תנופה בפנים ועפי"ז ניחא שפיר דמעיקרא פריך ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק וכו' ואח"כ פריך טעמא דכתב רחמנא וסתראי נינהו וא"צ לדחוק דתרי מק' הוו אלא דמעיקרא פריך למ"ד תש"ב לאו דאורייתא והשתא פריך למ"ד דאוריית' והשתא תרי טעמי דיהיב ר"ח במזיק בהא תליא דטעמא דזה הוא למ"ד דאורייתא וטעמא דממון שאין לו תובעין למ"ד לאו דאוריי' ועמ"ש בנימוקי שם בספרי עוד על קושי' היו"ט: ע"ב ואבע"א משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין ומ"מ אם עדיין הם בעין כופין אותו ליתנם למי שירצה לקיים המצוה אבל אם אינם בעין המצוה אזלא לא וכפיית הממון ליכא דממון שאין לו תובעין וכ"ז מבואר בדברי רש"י ז"ל לקמן דקל"א בד"ה ואם באנפרות ע"ש ולל"ק דמשום דכתיב זה נראה לכאורה דס"ל דממון שיש לו תובעין הוא ואם עדיין בעין מחוייב ליתנם לכהן הבא ראשון לתובעם והיינו מאי דאיכא בינייהו אם הם בעין לל"ק מחוייב ליתנם לתובע ראשון ולל"ב אינו מחוייב אלא שכופין אותו ליתנם למי שירצה לקיים המצוה ולפי"ז י"ל עמ"ש הרא"ש ז"ל ונקטי' כל"ב לחומרא ע"ש דנהי דלענין לצאת ידי שמים ל"ב לחומרא כמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל מ"מ בהא מילתא כשהן בעין ל"ק לחומרא והול"ל נקטי' בתרי לישני לחומרא ע"כ נראה לי דודאי גם ל"ק מודה דהוי ממון שאין לו תובעין דכן הוא שי' הגמ' בכ"מ אלא דהכא קאמר דפטור משום דכתיב זה למיפטר אפי' לצאת ידי שמים ולפי"ז לכ"ע אינו מחוייב ליתנם להתובע ראשון

עו"ש הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם יל"ד דנוקמה לצאת י"ש ודוחק לו' דפריך לל"ק ונר' דלישנא דפטור וחייב ל"מ אלא להוציאן בדיינים שהרי לל"ב קאמר ר"ח פטור ומורה דחייב לצאת י"ש וע"כ לישנא דפטור הוא אדיני אדם וכן הא דפריך מאנסו בית המלך משום דקתני ל' חייב ובהכי ניחא מאי דק' מאי פריך מתרומה הא ע"כ ר"ח מודה בתרומה דאם אכלן חייב דהא כתיב כי יאכל קדש דהיינו תרומה דחייב קרן וחומש ואפי' בתרומה שלא באת לידי כהן איירי כמ"ש המש"ל בר"פ יו"ד מה' תרומות ע"ש ועפי"ה ניחא דקרא רמי עליה חיובא לצאת י"ש ומ"מ אינו מוציא בדיינים דהא ממון שאין לו תובעין הוא ולכך פריך מברייתא דקתני חייב והר"מ בפ"א מה' מעשר פ' לברייתא זו דאם אכל טבל פטור ולא כ' דאפילו באת לידי כהן בטבליה כדמוקי הגמ' כי היכי דתידוק מינה הא משעת הרמה וכו' ונר' דמפ"ל כפי' התוס' דהא משעת תרמה ל"ד ור"ל משעה שבאת ליד כהן

כתב הרמב"ם בפ"ט מה' בכורים המזיק מת"כ או שאכלן אי שמכרן אינו חייב לשלם ע"ש נר' דס"ל דהא דמוקי הגמ' לההיא דמי שאנסו משו' דמשתרסג ליה היינו דעי"כ חייב לקיים המצוה וכמ"ש רש"י ומ"מ אינו כופין להוציאו בדינים ובלצאת י"ש שחייב אפי' במזיק כמ"ש הכ"מ לדעתי ז"ל ע"ש ומאי דקאמר פטור היינו לענין להוציאו בדיינים ומתני' הק' דרמיא עליה חיובא כשאר חיוב מעשרות דלא תימא כיון שאנסו פטור הוא והוי כמו שאינו בעין קמ"ל ומ"מ קשה דאפי' בעין נמי אין מוציאין בדיינים ואם נאמר דהד"מ ס"ל דקושי' מברייתא דמי שאנסו היא לל"ק דפטור מדי"ש אבל לל"ב דמחוייב לצאת י"ש א"ש ל' חייב דקתני וא"כ לל"ב אפי' אי משתרשי ליה ל"ל בה מ"מ קשת דשם סמוך לר"ז כתב דינא דטבח דנותנם לכהן ומנכה מן הדמים ואמאי נותנם הטבח אפי' חייב בדי"ש היינו המוכר אכל הטבח אינו חייב דהא לא משני הגמ' אקושיא דטבח משום דמשתרשי ליה כדמשני אברייתא דמי שאנסו היינו ודאי משום דטעמא דמשתרשי ליה לא יחייב הטבת וגם חיוב דדי"ש כן הוא וא"כ ע"כ מאי דמשני הגמ' ש"ה דאיתנהו בעתייסו היינו לחייב חיוב גמור כמו דאיתנהו בעין ולא לענין י"ש ועיין למהרי"ק ז"ל שם ונ"ל במאי דק' מאי פריך מטבח הא כיון דלא פרע לו תדמים כדקתני ומנכה לו מן הדמים א"כ אכתי מדאורייתא ברשות המוכר קאי לדידן דקי"ל כר"י דד"ת מעות קונות כדאי' בפ' הזהב דמ"ו א"כ כיון דמדאורייתא ברשות המוכר ודאי חייב לקיים המצוה והוי כמו שהן עדיין ברשות המוכר ותקנתא דרבנן אינה מפקעת כח המצות ועיין להמש"ל בהלכות תרומות פ' וצ"ל דהגמרא מק' אליבא דר"ל דמשיכה מפורשת מ"ה אבל לר"י דד"ת מעות קונות לעולם מכירה הוא כמי שאכלן וכדס"ד מעיקרא וההיא דטבח משום דעדיין ברשות מוכר וא"ש דפ' הר"מ דמכירה הוי באכיל' למאי דקי"ל כר"י

והנה עמ"ש הר"מ ז"ל המזיק מת"כ א"ח לשלם כ' מרן בכ"מ מדכתב א"ח לשלם משמע דמחוייב לצאת י"ש ע"ש וק' שהרי בפ"ט מס' מתנות עניים כ' לההיא דבע"הב העובר ממקום למקום דלעיל וכ' א"ח לשלם שהרי עני הוא וע"כ היינו דא"ח לצאת י"ש קאמר דאי חיוב בדין קאמר בלאו טעמא דעני פטור מדין מזיק מת"כ כדפריך הגמ' לעיל וע"כ א"ח לצאת י"ש קאמר ומפ' בגמ' לעיל כפיר"ת שכ' התוס' בד"ה תנא ועוד ועוד ק' עמ"ש הר"מ בפי' המשנה בפ"ה דפאה אמתני' דבע"הב העובר וכו' א"ח לשלם אלא ממדת חסידות והיינו לרבנן דלר"א חייב לשלם כדקאמר הגמ' לעיל וכן הרדב"ז בנימוקיו להר"מ שם בה' מת"ע הביא ל' הר"מ דפיה"מ להלכה ע"ש והוא תימה דמסקי' בגמ' בשמעתין דלרבנן פטור אף ממדת חסידות ונר' ליישב כל זה במ"ש התוס' לקמן דקל"א בד"ה יש וכו' דאפי' בדבר שאין בו ט"ה לבעלים אינו מחוייב ליתנו לעני הנמצא א' מדקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין וכו' ע"ש וראייתם מדפריך הגמ' מההיא דבע"הב העובר וכו' ואי איתא מאי פריך שאני מת"כ שיש בהם ט"ה לבעלים והו"ל ממון שאין לו תובעין משא"כ בלקט וכו' ומעשר ב' דקתני לאו היינו המתחלק בתוך הבית וכ"כ מהרש"א שם ע"ש והשת' י"ל דהר"מ לטעמיה דבפ"א מה' מת"ע כ' בדבר שאין בו ט"ה לבעלים מחוייב ליתנו לעני הבא א' ע"ש וע"כ