משמרות כהונה חלק ג קמז

טומאה איירי אינו חבור והנה לעיל דקכ"ב ע"א בתוס' בד"ה אי כתבתי לדחות דברי מהרש"א ז"ל והשגתי עליו מדברי התוס' הללו ע"ש ומן האמור מקום יש לדברי מהרש"א ז"ל דדעתו ז"ל דע"כ לא כ' התוספות דבעי' חבור ממש לקבולי טומאה אבל לטמויי אחריני מטמא בנגיעה. מיהו לפי"ז הי"ל להתוס' לפרש שם בנגיעה בעלמא וכדפירש"י והו"ל לאוקמה להוציא טומאה אלא ע"כ דס"ל דבנגיעה בעלמא אפילו לטמא אחריני לאו חבור הוא וכ"נ גם מדברי התוס' לעיל דקי"ט ע"ב בד"ה שומר ועיין להרב דברי אמת בקונטריס דף צ"ז ע"ג ור' עש"ב

ע"ב תוס' בד"ה ר"י וכו' אתיא דלא כר"י עכ"ל. מה שהקש' מהרש"א ז"ל דמאי מייתי סייעתא לעיל ממתני' אשבת ע"ש ל"ק דהגמ' לא מייתי אלא דמצינו דאין כל הענינים שוים. ועי"ל דמאי דמדמה הגמ' למעורה דר"י וקאמר דר"ש כר"י היינו מעורה דמתני' דלא איירי במעורה כחוט השערה אבל הגמ' מייתי סייעתא מברייתא דקתני כחוט השערה ועוד דמפיק לה מכי יפול עד שיפול לגמרי וההוא דמי לצמקו ומה שהוצרכו התוס' לעיל דל"מ ראיה ממתני' משום דמדיוקא הוא היינו לתירוץ בתרא שכ' כאן אבל ק' מאי מותיב לשמואל מברייתא דיבשו נוקמה כר"י וצ"ל דרישא דנפשח היינו מעורה מקצת וא"כ מרישא שמעי' דלא ס"ל כר"י ולפי"ז שמעי' דמעורה במקצת שרי לענין שאת ולא חשיב מחובר דהא תלושין לכל דבריהם ומ"מ לפ"ד התוס' אלו ה"מ הגמ' בעירובין ד"ק ע"ב בדומיא דכריתות גבי אילן יבש לשנויי הא כר"י הא כרבנן

גמ' א"ר ארכובה וכו'. הר"מ בפ"ב מה' שאה"ט פ' כר' דבעי' בשר גידין ועצמות וכוליא וניב שפתים לא מטמו ע"ש והק' מרן בכ"מ למה השמיט ארכובה ולא כ' דלא מטמא כמו בכוליא ע"ש ונראה דס"ל להר"מ בפי' ריב"א שכ' התוס' דארכובה כ"ע תטמא דדבר כברייתו הוא וא"כ אי הוסר הבשר ובהכי ניחא גם מה שהשיג הראב"ד ז"ל בפ"ה מה' מ"א דין ב' דאמאי כ' הרמב"ם דאם הסיר הבשר לא מטמו והלא אפי' חילקו וכו' ע"ש ואי ס"ל להר"מ כפי' ריב"א טובא אשמועי' לאפוקי מרע"ק ורע"ק גופיה מודה בחלקו רלא מטמו וע"כ דגרע מהסיר הבשר אך יש להבין לפי' ריב"א גם כוליא וניב שפתים אמאי לא מטמו הלא אבר כברייתו הוא והוי כמו ארכובה וצ"ל דכוליא וניב שפתים נמי מטמו לכ"ע ומאי דקאמר א"כ כוליא היינו טעמא דפלוגתייהו וא"ש דגריס נמי דיב"א א"כ ארכובה ומאי דקאמר מאי בינייהו והיינו במאי תליא פלוגתייהו ומפ' דריה"ג יליף מכוליא ורע"ק יליף מארכובה ור' יליף מרוב איברים ודע דלכאו' נר' דלריה"ג גם בשר הפורש מאבר מן החי טמא דהא אחר שנחתך האבר תו לא מעלה ארוכה אם נחתך הבשר ממנו וכ"נ מדברי רש"י בד"ה א"כ שלא הביא אלא מאן דס"ל גידין ועצמות ולפי זה הו"מ הגמ' למי' איכא בין ריה"ג לרע"ק בשר הפורשו מאבר מ"ה ועמ"ש לקמן דקכ"ט ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה כוליא וכו' אבל אין מתרפא כבתחי' וכו' עכ"ל עיין מהר"ם לובלין ז"ל ודבריו מוכרחים בדברי התוס' דאין לו' דגם כוליא וניב שפתים מתרפאים קצת כמו עצם ובשר דא"כ אמאי לא דחו התוס' אאין לו' שכתבו מבשר בפשי' ואמאי הוצרכו לדחוק מכח העצם: דף קכ"ט ע"ב גמ' אמ"ל אמצעיתא צ"ל לאוקמתא זאת דר"ש ס"ל שחיטה עושה ניפול דאל"ה אין בו אלא מצות פרוש לישראל אבל לב"נ שרי והרי יכול להאכילו לעכו"ם ור"מ ס"ל אין שחי' עושה ניפול כמ"ש בגמרא בפרק בהמה המקשה ומאי דנקט ר"ש לא הוכשרו דמשמע הא הוכשרו הכשר מעליא מטמו אגב ר"מ נקט כן וכי מוקי הגמ' בתר הכי מילתא דר"ש אסיפא ואיפליגו ר"מ ור"ש בסיפא באוכל שאתה יכול וכו' מאי דהוכרח ר"י לאוקומי פלוגתייהו לעיל באוחז בקטן ולא מוקי פלוגתייהו בשחי' עושה ניפול ובהאי פליגי בסיפא משום דהא כבר שמעי' מפלוגתא דסיפא וע"כ פלוגתא דאמצעיתא במילי אוחרי מוקמי' לה וס"ל לכ"ע דאין שחי' עושה ניפול ולכך הוכרח ר"י לאוקמה באוחז בקטן וכו' ועיין להתוס' לעיל דע"ג ע"ב בד"ה אי ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל בסוגיין ובמאי דקאמר הגמרא אי כרבה אי כר"י נראה דעיקר הפירכא מדברי ר"י גופיה ומאי דנקט רבה משום דר"י ע"כ דס"ל בהא מילתא דאין בהמה נעשית יד לאבר כרבה ותרווייהו אצטריכו ולכך לא נקט אוקמתות דשאר אמוראי דלעיל

עו"ש ר"ש בעלמא קאי פשטא דשמעת' דלא אפליגו כלל באמ"ה אלא באבר מן המת ומאי דנקט רש"י ז"ל אפילו באבר וכו' כלפי שאמר ר"מ דאבר זה המדולדל טהור מאבר מן המת אמר ר"ש אפילו באבר מן המת דעלמא וקשה דאמאי לא מוקי לה בפשי' דפליגי בתרתי דר"מ אמר דאמ"ה הוי ולא אבר מן המת ואמ"ל ר"ש זה האבר המדולדל טהור לגמרי דמשים אמ"ה לא מטמא דאין מיתה עושה ניפול והוי אבר מן המת ואבר מן המת דעלמא טהור וא"כ אבד זה המדולדל טהור לגמרי וא"ש טפי דפליגי בזה האבר גופיה וניחא אוקמתא זו טפי ממאי דקאמר בסמוך השתא דאתית להכי וכו' וצ"ל כיון דמסקי' לעיל דגבי נבילה ס"ל לר"ש דמתה עושה ניפול גם גבי אדם מת ניחא ליה למי' דשוה לנבילה בהא ואף דמעיקרא מצדד הגמ' בהכי דקאמר אי אין מתה עושה ניפול ולא הוי כנבילה מ"מ במסקנא ניחא ליה להשוותם

פירש"י בד"ה השתא וכו' דת"ק סבר אי כר"א וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דקכ"ח ע"ב דנר' מדברי רש"י דלריה"ג דדריש מי שעושה חליפין בשר הפירש מאבר מ"ה טמא וא"כ י"ל דת"ק ס"ל כר"א דבשר הפורש מאמ"ה טמא וס"ל כריה"ג ויליף הכל מנבילה ול"ד במ"ה לבשר הפורש מאמ"ה אבל ר"א גופיה ע"כ דלא ס"ל כן דאי איתא מאי הקשו לו חביריו מה ראית וכו' הא ילפי' מנבילה אלא דס"ל כרע"ק ורבי לעיל וא"כ כיון שמטמא בבשר הפורש מאמ"ה כ"ש המטמא בבמ"ה ולכך כ' במתני' דס"ל דלא כר"א ונ"ל שזה דעת התלמיד שכ' מהרש"ל ז"ל בדברי התוס' בד"ה כזית ול"ק מה שהק' מהרש"ל ז"ל

תוס' בד"ה כזית וכו' ומה דריש לדרשא אחרינא

וכו' עכ"ל ולפי"ז ר"י יליף משרצים ונבילה ומה שהק' לו חביריו מה ראית לטהר בשניהם הכי מק' אמאי דרשת ליה לדרשא אחרינ' ולא להאי דרשא

דף קל במתני' שהיה בדין וכו' אף על גב דבפיסולי המוקדשין דקדוש' קלה פטירי ממתנות הנ"ל מדכתיב כאיל כמ"ש בגמ' בפ"ק דבכורות ומייתי לה רש"י ז"ל מ"מ בקדשים תמימי' דחייבין בחזה ושוק הוה ס"ד לחייב במתנות מק"ו דחולין