משמרות כהונה חלק ג קמו

חרס מציל על הטומאה שבתוכו ובאמת הוא דבר זר ולפמ"ש בדעת התוס' דביש חלל אפי' ר"י מודה ניחא דבכלי חרס ביש חלל איירי אבל לדעת רש"י דביש חלל לכ"ע ל"ל רצוצה ובאין חלל פליגי ור"י ל"ל אפילו באין חלל ק' וי"ל דבכלי אפי' ר"י מודה דאמרי' טמונה והגמ' שם דקאמר דאמר מר טומאה בוקעת מייתי אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ומייתי מכ"ש וכ"נ מדברי רש"י ז"ל דהגמ' מייתי לה מכ"ש

גמ' ודקאמרת כולו טמא מכנגד השקוף וכו' בזה

המחלוקת לא פ' הרמב"ם כלום והתי"ט בפ"ח דאהלות כ' דל"ג הר"מ כל סוגיא זו ועיין למרן בב"י בא"ח סי' נ"ה פלוגתא דרבוותא בזה לענין צירוף מנין ע"ש והיא פלוגתא דתנאי הכא ועיין בש"ע שם דין י"ג: תוס' בד"ה אם וכו' היכי קאמר ר"י וכו' עכ"ל עיין מהרש"א ז"ל. ולפ"ד הי"ל להתוס' בתי' למי' ואיירי ר"י בטומאה בחוץ כיון דס"ד דאיירי בטומאה בפנים וזו היא עיקר קושייתם ולכן נ"ל דכל דברי התוס' האלה בהמשכה קאי אבל לענין דהוי הטומאה כגלויה אם הטומאה לפנים לא איירי דבזה למ"ד דאית ליה טומאה רצוצה בוקעת טמא אבל למאן דאית ליה טומאה רצוצה אינה בוקעת אף דמכוסה בדבר טמא או דבר המקבל טומאה הוי רצוצה ואינה בוקעת וכ"נ להכריע זה מדברי התוספות לעיל בד"ה קסבר ע"ש ואי איתא דאף למאן דאית ליה טומאה רצוצה אינה בוקעת אם רצוצה בדבר המקבל טומאה לאו רצוצה מאי ק"ל הרי קולית דמת דבר טמא הוא דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ודבר טמא ודבר המקבל טומאה כי הדדי נינהו דתרווייהו אין חוצצין וכדתנן בפ"ח דאהלות בהמה וחיה שמתו אין חוצצין משום דדבר טמא אינו חוצץ וא"כ אף לר"י אינה חוצצת כיון דרצוצה בדבר המקבל טומאה אלא ע"כ אף דרצונה בדבר טמא ס"ל לר"י דאינה בוקעת ובהכי ניחא מה שנתקשו בדיבור זה מהרש"א ומהר"ם לובלין ז"ל שם ע"ש ומדברי רש"י ז"ל בד"ה הנוגע כנגד הנקב שכ' דחבלים אין מקבלין טומאה וכו' ע"ש און להוכיח כלום די"ל דהוצרך לזה לרבא דס"ל דאיירי בלמעלה מטפח ולאו ברצוצה

בא"ד וי"ל כיון דאית ליה לר"מ חוקקין וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דבמיעוט דבעי' ביטול דוקא לר"מ דחוקקין ועיין בתוס' שם בבתרא ובמהרש"א ז"ל ועיין למרן בב"י ביו"ד סי' שע"א ע"ש ועיין מ"ש שם

בד"ה מאן וכו' דהא למעלה וכו' נקטו כן לפום תי' קמא שכ' בד"ה אמר דמשמעות אהל למעל' מטפח דאל"ה: לאביי הול"ל דמוקים לה למטה מטפח ולדעת רש"י ז"ל נראה ליישב דר"ח דמוקים לה לעיל בטומאה רצוצה מכח קושי' א"כ קשיא רישא נראה דס"ל לר"ח קושטא הוא דמהך מתני' שמעי' דתרי שמי נינהו ולהכי בעי מאן תנא דפליג אר' יוסי דלר"ח נמי מודה דר"י חד שמא ס"ל דליכא לאוקמה להא דר"י ברצוצה דר"י לית ליה טומאה טמונה ועמ"ש לעיל

דף קכ"ז פירש"י בד"ה במקומן וכו' אם חישב עליהן להאכילם לעכו"ם עכ"ל אע"ג דאמ"ה אסור לב"נ מ"מ י"ל דישחט ויאכיל לעכו"ם א"נ י"ל דחישב עליו לחותכו לחתיכות ולהאכילו לב"נ דבטלה ממנו תורת אמ"ה אבל לישר' אסור משום בשר מ"ה וב"נ לא הוזהרו על בשר מ"ה לר"י דנ"ל מובשר בשדה כדאי' לעיל בפ' גיד הנשה ע"ש ומה"ט נמי בעי הכשר דלא הוי סופו לטמא טומא' חמורה דיכול לחותכו לחתיכות והיינו דלא מייתי הגמ' לעיל בפ' השוחט דאין שחי' עושה ניפול אלא מסיפא דמתני' ורש"י בסמוך שכ' טעמא דבעי הכשר דאין שחי' עושה ניפול היינו בתר דשמעי' מסיפא דמתניתין דאין שחי' עושה ניפול נקט טעמא רויחא ועמ"ש לעיל ועיין להתי"ט ולרש"י לקמן דקכ"ח ע"א בד"ה בהכשר

ע"ב גמ' והתולש מהן בשבת וכו' כ' התוס' בשבת דק"ן ע"ב בד"ה במחובר דיבש מותר לתולשו דלכך נקט צמקו אבל יבשו לא וק' דבברייתא דאילן שנפשח קתני יבשו ומוקמי' לה לענין שבת וי"ל דלשון יבשו יפול על הן ועוקציהן ועל הן ולא עוקציהן אבל צמקו לא ושמואל דק במילתיה לאשמועי' דוקא הן' ולא עוקציהן ותנא דברייתא לא נחית לאשמועינן זה ולא חש למטעי ומ"ש עוד התוספות להוכיח מסוגיין דהן ועוקציהן בתלושין לענין שבת ונקטו לענין ט"א יש להגיה דבריהם וכצ"ל פשיט"ל דהן ועוקציהן מטמאין ט"א והיינו מדפריך פשיטא משמע דאף לענין שבת וכפירש"י וע"ש עוד שהוכיחו מהא דפ"ב דערובין ע"ש נר' מדבריהם דלא מפ' כפירש"י שם בעירובין דלפירש"י אף אית בהו פירות לית בהו איסור דאורייתא אלא דגזרי' אטו לח ולפ"ד התוס' הי"ל להגמרא שם לשנויי דאיירי ביבשו הן ועוקציהן והנה הר"מ בפ"ב מה' ט"א כ' יבש האילן מטמא ט"א והשיג הראב"ד דלא הוזכר בגמ' זה ואפשר דגמר לה מבכורים ע"ש וה' בני יעקב בנימוקיו להר"מ שם הביא ראיה לדעת הראב"ד מגמ' דעירובין דפריך מפירות דנראה דיש לו דין מחובר אם יבש האילן ע"ש ולפי פירש"י ז"ל אין מקום לראיה זו ועיין להבנ"י שם בדקכ"ה ע"ג ע"ש והר"מ בפ"ח מה' שבות כ' תאנים שיבשו ואילן שיבשו פירותיהן בו הוו כמחוברין ע"ש והוא תימה דתאנים שיבשו ואילן שיבשו פירותיו בו הכל א' והוא שפת יתר וראיתי בנימוקי מהר"י קורקוס ז"ל להרמב"ם ז"ל נדפסו בסוף ס' חיים שאל ח"ב סימן ג' שנרגש מזה והגיה אילן שיבש ופירותיו בו והשתא א"ש דנקט תרי גווני דנקט בה' ט"א והוא ע"ד מה שהגיה המש"ל כדברי הראב"ד וכ' מהרי"ק שם דההיא דעירובין באין לו פירות איירי ע"ש וק"ל ע"ד הראב"ד שכתב דמבכורים יליף לה דנימא דהתם איירי באין בו פירות

תוס' בד"ה מסייע וכו' ומקרא ממעט ליה וכו' עכ"ל דברים אלו אין להם שייכות לתירוצם

דף קכ"ח גמ' תניא ר' אומר אחד ט"י ואחד שאר טומאות וכו' מכאן מוכח דאפי' בשאר טומאות בעי' חיבור ממש אבל בנגיעה לבד מונין בו ראשון ושני ומכאן י"ל על רש"י לעיל דקי"ח ע"ב דס"ל בנגיעה בעלמא הוו חבור וכשנטמא זה לא נטמא זה וי"ל על התוס' שלא הקשו עליו מזה גם י"ל עמ"ש התוס' שם שכתבו דאיירי באוחז בקטן ואין גדול עולה דהוי חבור ודוקא לענין יד ע"ש דא"כ אמאי אינו כמוהו לר"מ ועיין מ"ש לעיל שם ונראה ליישב לדעת התוס' במ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' ט"א דלקבל טומאה אפי' גוש לא מהני אבל לטמויי אחריני כיון שהוא גוש מטמא אחריני והראב"ד ז"ל שם חולק בזה דלקבל טומא' בגוש מהני ולטמויי אחריני א"צ גוש אלא כל שהן נוגעין הוו חבור וי"ל דהתוס' ס"ל כדעת הר"מ ונאמר דאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הוי כגוש ולכך שם מוקמו לה התוס' לענין להוציא טומאה אבל הכא דלקבולי