משמרות כהונה חלק ג קמד

דהטפח הסמוך הוא טפח פשוט ולא כפול ואף דהוא נמי כדי לאחוז בו כיון דאיכא עוד כדי אחיזה סגי בהכי ועיין בתוס' בפ' המפלת דכ"ו בד"ה ותו וכו' ועיין שם בד"ה שדר"ה

גמ' שמא יאמרו וכו' עיין בשבת די"ז דאביי לית ליה שמא יאמרו ונר' דלא פליג ארבה דהכא דשאני הכא דרואין הטבילה ועיין מהרש"א במ"ש בדברי רש"י כאן ע"ש וכוונתו דנימא דרבה דהכא ס"ל כאביי דהתם ולא כרבא

ע"ב גמ' הא יתר מכדי אחיזה וכו' מלשון זה משמע דכדי אחיזה טמא וכ"נ מפירש"י במתני' ולפי"ז גרסי' שפיר דילמא לא אתי למעבד אלא כדי אחיזה אבל מפירש"י בד"ה ור"י נר' דכדי אחיזה טהור ופחות מכדי אחיזה הוא דטמא ולפ"ז יש לגרוס דילמא לא אתי למעבד כדי אחיזה וכ"נ מדברי התוס' בד"ה דילמא דל"ג אלא ע"ש אך לפי"ז מאי דקאמר הא יתר מכדי אחיזה קשה להולמו ונ"ל דמן הדין כדי אחיזה טהור אלא משום דא"א לצמצם גזרו כדי אחיזה אטו פחות כיון דמשהו הוא דאיכא בינייהו אבל יתר מכדי אחיזה לא גזרו ולכך דייקינן שפיר הא יתר מכדי אחיזה דקושטא הוא דאינו טהור אלא יחד מכדי אחיזה ופריך אי איתא דגזרי' אטו פעם אחרת נגזור יתר מכדי אחיזה אטו פחות ולא מ"ל אטו כדי אחיזה דהוי גזירה לגזירה ולכן רש"י במתני' כ' דיתר הוא דטהור ובד"ה ר"י דקאי על מאי דגזרינן אטו ב' שפיר פחות מכדי אחיזה ובהכי ניחא דברי הר"י מאורליאנש שכ' התוס' בד"ה טהור ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל שם דבאמת כדי אחיזה טמא מדרבנן ובת"כ קאי אקרא ולכך תני למעט כדי אחיזה ועפי"ז י"ל פסקי הר"מ ז"ל דפ' כר"ן ופי' למתניתין דהמפשיט בפ"א מה' שאר אה"ט בסתמא ולא כ' דבטומאה דרבנן דוקא וכבר עמד בזה מהרש"ל ז"ל בסוגיין ועיין להמש"ל בפכ"ג מה' כלים שנדחק הרבה ליישב דבריו ועפי"ה י"ל דהנה התוס' בסוגיין הק' מאי פריך מהמפשיט הלא התם לא חייס עלה ותי' דבעי ליה לטלטל ע"ש והשתא אי בעי ליה לטלטל ע"כ דעביד כדי אחיזה ואי' איתא דכדי אחיזה טהור לא פריך הגמ' מידי וע"כ דס"ל להגמ' דכדי אחיזה טמא משום דא"א לצמצם ולהכי פריך נגזור יותר מכדי אחיזה אטו כדי אחיזה מיהו כל זה משום דס"ל להגמרא בסוגיין דא"א לצמצם אפי' בידי אדם אכל לפום סוגייא דלעיל דכ"ט ע"ב דמוכח דבידי אדם אפשר לצמצם כמ"ש התוס' שם א"כ בכדי אחיזה גופיה טהור וליגזור דילמא פחות הא לא גזרינן כיון דלא חיים וא"כ לפום סוגייא דלעיל וכ"פ הר"מ בה' כלים שם דכדי אחיזה טהור ל"ק קושיית הגמ' בסוגיין וא"צ לאוקומי בטומאה דרבנן:

דף קכ"ד גמ' הא בתנורא בר ט' וכו' פירש"י תרווייהו לקולא והכריח הדבר תחילתו בארבעה ולא יהא סופו חמור מתחילתו וק' דבלא"ה מוכח דכן הוא פי' הגמ' דאי תרווייהו לחומרא למ"ל לאוקומי ברייתא דלעיל בגיסטרא הא בבר ז' איירי וכבר ז' ברובו וצ"ל דכוונת רש"י להגמ' גופא אמאי לא אוקי תרווייהו לחומרא ומ"ש התוס' דאין לפ' לחומרא וכו' ל"ד ומן האמור י"ל מאי דהוצרך הגמרא בקושייתו לאתויי הא דר' ינאי דאי לאו דר"י י"ל דקטן כ"ש דקתני היינו תנור קטן בר ז' דתחילתו כ"ש ורישא בתנור בר ט' ותחילתו ד' היינו משהתחיל ד' אעפ"י שעדיין לא גזרו ועיין בהר"מ בפט"ו מה' כלים דכן מפרש ואם כן י"ל תרווייהו לחומרא דהא תחי' כ"ש וברייתא דלעיל בבר ז' אבל ממילתא דרבי ינאי ל"מ הכי אלא דאיירי בתנור דקטנים ואם כן בר ז' ובר ט' תרווייהו תחי' ב"ד וא"א לאוקמא תרווייהו לחומרא ומהרש"א ז"ל הק' נוקמה בגיסט' ותרווייהו לחומרא ע"ש וי"ל דא"כ אמאי אפליגו תרי זימני ר"מ וחכמים בבר ז' בגיסטרא אלא ע"כ חדא בגיסטרא וחדא בצלקיה ומ"ש התוס' והכא לא בעי לשנויי וכו' היינו ר"ל דבברייתא כולה בבר ט' וברייתא דלעיל בבר ז' ולא בכה"ג דברייתא זו והר"ש בפ"ה ממס' כלים פי' תרווייהו לחומרא ע"ש וקשה דאם כן אמאי מוקי ברייתא קמייתא בגיסטרא הא בבר ז' איירי:

ע"ב תוס' בד"ה אימא וכו' אימא אפכא וכו' עכ"ל נ"ל ליישב קושי' דנר' פשוט דפלוגתייהו דהני תנאי הוא איש אם למקרא או למסורת למ"ד והוא דנשא ס"ל יש אם למקרא ומסורת ודריש תרווייהו ודלא מכחשי אהדדי ולמ"ד אפי' לא נשא לח דריש אלא מקרא ור"א ס"ל בכריתות די"ח ע"א דלא בעי' חתיכה מב' חתיכות ומפורש שם דמאן דלא בעי חמ"ח ס"ל עכ"פ דדרשי' מסורת דהיינו מצוה א' וא"כ ע"כ דס"ל והוא דנשא דדריש מקרא ומסורת כי לא מכחשי והתם נמי גבי מצות לא מכחשי ומאן דלא בעי חתיכה מב' חתיכות דריש תרווייהו וכמ"ש התוס' בפרקא קמא דסנהדרין דף ד' ע"א בד"ה כולהו ע"ש ועמ"ש שם והכא מאן דסבירא ליה אע"ג דלא נשא ע"כ דלא דריש אלא מקרא לחוד דלא משכחת לה הכא מסורת בלא מקרא דא"א ליטמא אלא על ידי נשיאות האדם

בד"ה אין וכו' וי"ל דמשא מרבי' וכו' עכ"ל עיין להתוס' בנזיר ד"ן ע"ב בד"ה ת"ש וכו' ע"ש וצ"ע ועיין להתוספות בפרק מרובה דס"ו בשמעתא דצנועין ע"ש

דף קכ"ה ואי דאיכא כזית מ"ח מבפנים טומאה בוקעת וכו' יל"ד בלא"ה תקשי אי איכא כזית מ"ח מבפנים ליטמא מכח שומר דלגבי אהל אפי' סתומים תורת שומר עליהן כדמוכח לעיל דקי"ט ע"א ובדברי רש"י ז"ל שם וצ"ל דבעי דאם האהיל על מקום הכזית טמא לכך אפי' שלא במקום כזית טמא מכח שומר אכל אי במקום טומאה גופה אינו מטמא מכח המת גופיה לא מטמא מכח שומר וכה"ג אמרינן גבי מגע כדפירש"י במתני' ה"נ גבי אהל ולעיל נמי דמטמא מה"ט גופיה דטומאה בוקעת ומטמאה במקומה ולכך אפילו שלא במקומ' מטמאה מכח שומר ולפי"ז לר"י דל"ל בוקע' כמ"ש התוס' פליג אההיא מתני' דב' עצמות דלעיל

כתב רש"י ז"ל דהא דבוקעת משום שאין בו חלל טפח מוכח מדבריו דאי יש בו חלל טפח לא מטמאה ועיין להתוס' שם בברכות די"ט שהוכיחו מכמה משניות דאדרבא אי יש בו טפח חלל מטמא מכל צדדיו וכי אין בו דוקא כנגדו וההיא דרוב ארונות יש כו חלל טפח בפחות מן הצד בטפח איירי ע"ש וכ"כ בנזיר דנ"ג ע"ש וצ"ע ועמ"ש לקמן דקכ"ז ע"א ע"ש

תוס' בד"ה נוגע וכו' וא"ת מנ"ל וכו' עכ"ל: לפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל לעיל בר"פ דקי"ז דמשא נקרא מגע כמ"ש שם ע"ש ל"ק מיהו לקמן בע"ב דקאמר אי למטה מטפח שלא כנגד הנקב וכו' קשה אמאי לא קתני מאהל למעלה מטפח והסריג והם למטה מטפח ושם דברי התוס' מוכרחים לפמ"ש התוס' בד"ה ומאן דרבה ל"ל רצוצה

בא"ד אבל מאהל לא מטמא אלא כנגד המוח עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל קושי' אנקובים