משמרות כהונה חלק ג קמג

אסורין בסחור' תאמר בחלב שאינו אסור בסחורה ולהסו' דאורייתא צ"ל חד מנייהו נקט וניחא לפי דעתם מה שהק' התוס' בד"ה חלב לר"י הגלילי. כתב הרב מנוח בנימוקיו להר"מ בפ"א מה' חמץ דהמחה החמץ חייב דלא גרע מחלב ושאר איסורין ע"ש והוא תימה דחמץ נ"ל מנפש ומחלב ושאר איסורין לא אתי משום דחמץ היתה לו שעת הכושר כדאמר ר"י בשמעתין

הו"א דיו וכו' עיין בגמ' יבמות דקי"ד ע"ב ובמהרש"א ז"ל שם וי"ל ופשוט

תוס' בד"ה אלא וכו' אע"ג וכו' עכ"ל לפי"ז ל"ק מה שהק' התוס' בפ' כ"ש דכ"ג הנאת חמץ אמאי אינה בכרת וכבר עמדו בזה וי"מ דזה הוי שלא כדר"ה כמ"ש התוס' בר"ה לרבות ולכך אצט' קרא והתוס' מק' כאן נוקמה כר"ש דכ"ש ושלא כדר"ה כמ"ש רש"ל בשבועות דכ"ו וליתא דר"ש ל"ל אלא כ"ש למכות ולא לכרת כמ"ש התוס' בשבועות דכ"ב ע"ב וברייתא קתני הקפה חייב בכרת היא ודברי התוס' בד"ה לרבות אינם ענין לזה כלל

ע"ב גמ' אלא גמר מתרומה ק' הא מבע"ל בפ' איזהו מקומן ד"ן בדבר הלמד בהקש אי חוזר ומלמד בבנין אב ע"ש וי"ל דמ"מ עבדינן מניה יוכיח ומאי דקאמר גמר מתרומה ר"ל דעבדינן יוכיח מתרומה ותחי' הלימוד מבכורים עצמן וכן במסקנא דגמר מתרומה וחד מהנך היינו דבתחי' דנין מחד מהנך מיהו הא ליתא דגם יוכיח לא עברינן מלמד מן הלמד כמ"ש בדברי התוס' בפ"ק דשבועות ד"ט ע"ב ומהרש"א שם ועמ"ש שם לכ"נ דהגמ' פריך שכן חייבין מיתה וחומש את"ל דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בב"א דבעיא היא ובמסקנא נמי דקאמר גמר מתרומה וחד מהנך או מבכורים וחד מהנך היינו לב' צדדי הבעיא מיהו אכתי ק"ל במ"ש התוס' בד"ה היכא דטבל גמר חלול חלול מתרומה ומעילה גמר חטא חטא מתרומה והא דבר הלמד בהקש א"ח ומלמד בג"ש כדאי' התם בפ' אז"מ ובמ"ש התוס' במ"א דהיכא דילפי' מהג"ש מילי אוחרי ילפי' גם למה שלמד בהקש דהוי הימנו וד"א ניחא שפיר ואכמ"ל וכמ"ש בגמ' גמר מתרומה וחד מהנך וכו' קשה דא"כ לא ליכתוב קרא בחמץ ונילף מכולהו דהא הקדש חי"ל שעת הכושר קודם שהקדישו וכן תרומה קודם שנתמרח וי"ל דזה לא מיקרי שעה"כ דלא היו שמו הקדש ולא תרומה משא"כ בחמץ וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה מה לחד תי' מיהו לפי תי' הב' שכ' שם ק' וצ"ל דהעיקר כתי' הא' והא"ג שכ' שם לרווחא דמילתא הוא שכ"כ וכ"נ מדברי התוס' לעיל בד"ה חמץ ע"ש

דף קכ"א תוס' בד"ה והדר וכו' דהכא צריף דלא נימא זיעה וכו' עכ"ל דבריהם מבוארים שם בפ' כ"ש אלא דשינו בקושייתם דהתם הק' במסקנא והכא נקטו הקושייא בהמסייע ומ"מ ק' דלחייב ביוצא מזתים וענבים למ"ל קרא הא קי"ל שתייה בכלל אכילה ר"ל דשאני הכא דכתיב פרי וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה הביא גבי ביכורים ועפי"ז ל"ק מה שהק' הלח"מ בפ"י מה' מ"א הכ"ב ע"ש איברא דבדברי הר"מ ק' אמאי אינו לוקה על היוצא מזתים וענבים גבי הקדש וכלאים וכיוצא הא שתייה בכלל אכילה וי"ל: גמ' אמר ר"א שונין וכו' עיין פירש"י ז"ל ובמ"ש לעיל דל"ה ע"ב ע"ש: ע"ב תוס' בד"ה הואיל וכו' ובלבד שלא יהיו איברים וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לס"ד דגמ' אבל למסקנא דיצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באה אתיא אפי' בחותך איברים דליכא לא טו' אמ"ה ולא טו' נבילות

בד"ה ועכו"ם וכו' רבותא נקט וכו' עכ"ל ודאי דגוי ששחט לצורך עצמו בהמה טהורה לא מטמא' טו' אוכלין דלאו אוכל וכדקאמר רב אשי שונין וכו' צריכין מחשבה וכפירש"י בהדיא בד"ה מטמאה וא"כ ברוקא נקט לישראל ולא ק"ל להתוס' אלא אמאי דקתני אבר הפורש ממנה וכו' דלצורך עצמו נמי כן הוא ומאי דקתני לה בשחט לישראל רבותא וכו' וברישא בדוקא קתני דישר' ששחט לעצמו בהמה טמאה במפרכסת הויה מתה ולית בה משום אבר מן החי ועיין מהרש"א ז"ל

גמ' והוא שכנסו פירש"י דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא ויש לעמוד בזה בגמרא לעיל דט"ל בשחט ואח"כ חישב עליה אמאי לא מייתי מכאן דאמרי' הוכיח סופו על תחילתו וי"ל דש"ה דעשה מעשה דכנסו ועיין למהריק"ו שורש קנ"ה ע"ש

דף קכ"ב ע"א גמ' ר"ה דאמר כמאן והא. דלא אוקי ר"ה בפלטתו חיה ובפלוגתא דרבנן ור"י בפלטתו חיה ובטו' אוכלין כמ"ד לעיל מקצתו חישב עליו ומקצתו לא חישב עליו משום דפלטתו חיה אפי' לא כינסו לרי"ש וכמ"ש התוס' בד"ה אי לחד תו' ובהכי ניחא מה שהק' שם הת"ח דלמסקנא במימרא דוהוא שכינסו סגי לדברי התוס' די"ל דהוה מוקמי' פלוגתא דר"י ורבנן בפלטתו חיה

תוס' בד"ה אי וכו' ועוד דרי"ש נמי וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דא"כ לטמא במגע ל"ק דבעי' מחוברין כמ"ש התוס' לעיל דקי"א ע"ב בד"ה שומר ע"ש

בד"ה דאמר וכו' וי"ל דהא פשיטא וכו' עכ"ל לפי"ז למאי דאמרי' מ"ד כי אמר רע"ק בפלטתו סכין וכו' ואפי"ה רי"ש ס"ל דלא בטלי ע"כ בכינסו איירי ובחד תי' שכ' התוס' בד"ה אי ע"ש והתוס' לקמן דקכ"ד בד"ה אבל שכ' דהתם איירי בלא כינסו ע"כ ס"ל כתי' הב' שכתבו בדיבור זה ואי מפרשי' דמ"ש התוס' דהא פשיטא וכו' לאו דדבר פשוט הוא מצד עצמו אלא דר"ל דמימרא דר"ה דוהוא שכנסו שמעינן לה א"ש ועיין למהרש"א ז"ל בדיבו' הקודם לזה והנה לפי תי' זה דהתוס' יכול להיות דר"ה כרע"ק אי לאו מימרא דב' חצאי זתים ובזה י"ל מה שהשיג הראב"ד ז"ל בפ"א מה' שאר אה"ט דין ח' ע"ש בכ"מ

ע"ב גמ' ואמ"ל ר"י כל זמן שיונק וכו' פירש"י ז"ל דבתוך שנתו ואינו יונק ס"ל לר"י דרך הוי ונראה דהכריחו לזה משום דס"ל מדלא בעי הגמרא במסקנא בסברת ר"י ע"כ דס"ל להגמ' דבתוך שנתו בלא הנקה הוי רך יותר מיונק אחר שנתו וכיון דס"ל יונק אחר שנתו מהני כ"ש בתוך שנתו ואינו יונק דמהני וניחא לפי"ז קושי' התוס' גם ניחא קושי' הב' שהקשה מהרש"א ז"ל אבל דבריו בקושייתו הראשונה מוכרחים גם לדעת רש"י ז"ל ולכן פירש"י בד"ה א"ד דהנק' לא מעלה ומורדת משום דאי ס"ל הנקה מהני אחר שנתו הו"ל לאשמעי' הא וממילא שמעי' בתוך שנתן בלא הנקה כנ"ל בדעת רש"י ז"ל

דף קכ"ג ע"א תוס' בד"ה טהור וכו' דכשהפשיט ג' טפחים וכו' עכ"ל פי' ב' טפחים דכדי אחיזה שהוא טפח כפול וטפח הסמוך היינו ג' טפחים ומכאן מוכח