משמרות כהונה חלק ג קמב

לתלות טו' בהכשר וכ' דאיירי באילן וכו' ולעולם איכא שום ילפותא מקרא למילף מניה לטומאה ואצט' לכה"ג דכבר הוכשר ודחו זה ושוב כ' דמסברא נ"ל כפירש"י כנ"ל בכוונתם

גמ' אין יד לפחות מכזית וכו' ק"ל כיון דשיעורן חלוק לכ"ע א"כ מנ"ל דשומר אתא לצרף דילמא להכניס ול ולהוציא ואי משום דאתי בק"ו מיד כדאמרי' בגמ' לעיל הא אי לא כ' קרא דשומר הו"א דיו כיד לשיעורו ולפמ"ש התוס' דאין נ"מ בפלוגתא זו אלא להכניס אבל להוציא לא נ"מ מידי ע"ש י"ל דתרי קראי בשומר איכא קרא דנבילה וקרא דזרעים ודנבילה לגופיה לא אצטריך דהא נבילה להוציא היא הלכך תנהו ענין לעלמא חד קרא בשומר להכניס דעיקר שומר כי כתיב בלהכניס כתיב כמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל וכ"ש להוציא וחד קרא לצרף אלא דסוגיית הגמרא לעיל קשיא ולשי' הרמב"ן ז"ל שכ' הרשב"א ז"ל בחי' דלר"י יד ושומר שוין ניחא שפיר דסוגיית הגמ' לעיל אליבא דר"י אבל לרב נימא דמכח תרי קראי בשומר דרשינן שומר לצרף גם לפמ"ש התוס' בס"ד דפלוגתא דר"י ורב היא בדרבנן א"ש דלעיל אקרא קאי

תוס' בד"ה אין יד וכו' מדאמרי' בפ"ק וכו' עכ"ל טפי הי"ל להוכיח ממשנה בפ"ג דט"י בפלוגתא דר"מ ור"י באוחז בגדול וקטן עולה עמו אלא משום דהתם בט"י איירי דבעינן חבור גמור ע"ש בתוס' שהביא הר"ש ז"ל שם ע"ש והשתא בתי' התוס' יתכן דאיירי אפי' באוחז בהחצי זית ואין הכביצה עולה עמו ואפי"ה הוי חיבור לצירוף ולענין ט"י דוקא הוא דתנן דלא הוי חבור

דף קי"ט ע"ב גמ' ב' שומרין מהו שיצטרפו ולא איפשיטא בעיין והר"מ פ' דאין מצטרפין ע"ש ונ"ל טעמו משום דמוקמי' לאוכלין בחזקתייהו שהיו טהורין וכדאמרי' בקידושין ד"פ עיסה בחזקת טהורה עומדת ואף בספיקא דדינא אמרי' אוקמה אחזקה כמבואר מדברי הר"ן בפ"ק דקדושין גבי מאי דאמדר' נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן שכ' דמדאורייתא אוקמה אחזקה לכך מדרבנן הוא דחיישינן ע"ש ומהרימ"ט בחי' שם דחה דבריו וכ' דהכא ל"ל למיזל בתר חזקה דכיון דודאי קדושין דפשטא ידה וקבלה אלא דמספק"ל בדינא איתרע חזקה בפשוט ידיה וכמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות דכ"ג דכיון דודאי זרק לה קדושין אלא דס' קרוב לו וכו' איתרע חזקה ולא תנשא לכתחי' ואף דנקטו ל' לכתחילה ל"ד אלא דאפילו דיעבד והא דאם נשאת לא תצא משום דמס' לא מפקי' ע"ש וכ"נ מדברי מהר"ם שיף ז"ל שם שהבין כך בכוונתם ממאי שהק' בדבור הקודם מאי מק' נוקמה אחזקה הא הכא זרק קדושין ואיתרע החזקה ע"ש ואי לכתחי' שכ' התוס' בדוקא לק"מ דהתוס' מק' על חלוקת אם נשאת דקאי עלה הגמ' ומהריק"ו שורש קע"ב הבין בכוונת התוס' דבדוקא נקטו לכתחי' ע"ש ומ"מ לכל הדברות קשה אמאי הוצרכו בגמ' שם לומר אין דבריו של אחד במקום ב' הול"ל דאם נשאת ל"ת משום דאוקמה אחזקה לשי' מוהריק"ו או דמס' ל"מ כדברי מהרימ"ט ולכן נר' עיקר דודאי ל"ד לכתחילה אלא דאיתרע אחזקה לגמרי ובס' מוציאין דלא כמהרימ"ט וכן מסנך ה' דברי אמת בקונט' דפ"ה ע"ד דלא כמהרימ"ט בזה וא"ש הכל על נכון איברא דדברי מהרימ"ט לכאורה תמוהים מסוגיא דפ' ד"א ד"ל דאמרינן אמר רבה אשה זו בחזקת היתר וכו' וכן גבי קדושין ע"ש ועיין למהרימ"ט בתשו' ח"א סי' נ"ה ע"ש ועיין בנזיר בר"פ ב' נזירין דמוקי ההיא דב' נזירין בראיתי שנזרקה טו' וכו' והיינו דעומד מרחוק כמ"ש שם ואי איתא לדברי מהרימ"ט בלא"ה כיון שנזרקה טו' ביניהם איתרע החזק' ומטמי' אפי' בר"ה דטעמ' דס' טומאה בר"ה טהור משום דאוקמה אחזקה כמ"ש התוס' שם ובכ"ד ע"ש אלא ע"כ דלא איתרע חזקה בהכי וכ"נ ממ"ש התוס' בריש חולין בד"ה דליתיה וכו' אע"ג דס' טומאה בר"ה וכו' ע"ש ואי איתא הא כיון דהטמא שם איתרע חזקה כמו שרץ לגבי טהרות דאיתרע חזקה כמ"ש התוס' בסוטה דכ"ח בד"ה א"ד ע"ש לפי מה שהבין בכוונתם מהרימ"ט חי"ד סי' א' ע"ש ועיין לה' דברי אמת דפ"ה ע"ש וראיתי לה' מש"ל בפ"ו מה' נידות שצדד דבס' דדינא לא אזלי' בתר חזקה ע"ש מילתא בטעמא ושם רמז לדברי הר"ן בפ"ק דקדושין ועיין לה' חק"ל חי"ד סי' קי"א ע"ש

ע"ש גמ' ור"י אמר אפי' נימא וכו' מכאן מבואר דר"י מוקי למתני' דב' עצמות ביד ובהכי א"צ למ"ש התוס' לעיל בד"ה רי"א כולה ביד ע"ש

ע"ש בנימא שבין הנימין מבואר מזה דלל"מ ל"פ אלא בנימא אחת ור"י ס"ל אפילו נימא א' הוי יד ומ"מ במלאי אפי' לר"י דוקא במלאי שבין המלאי דודאי ר' אלעא כר"י נמי ס"ל וטעמא דנימא חזקה יותר ממלאי ולישנא אחרינא פלוגתא דר"י ור"ל בנימא שבין הנימין ור"ל ס"ל אפי' נימא שבין הנימין לא הוי יד ולדידיה קשיא מתני' דמלאי במאי מוקי לה וצ"ל דכשהן רבים המלאי חזקים יותר מהנימין ומלאי שבין המלאי אפי' לר"ל הוי יד ולאיכא דמתני לה אמתני' ל"פ אלא בשומר אבל ביד בנימא א' אפילו לר"י לא הוי יד מדפריך ר"י נימא א' למאי חזיא ונימא שבין הנימין אפי' לר"ל הוי יד כדמוקי לה ר"ל בנימא שבין הנימין לאיכא דמתני לה והשתא ע"כ לאיכא דמתני לה ליתא לההיא פלוגתא דר"י ור"ל דלישנא קמא ולפי"ז דברי התוס' בד"ה איכא וכו' שכ' אידי וכו' תמוהים טובא דלל"ב ליתא לההיא פלוגתא ודוחק לו' דליתא לפלוגתא אלא מימרא דר"ל לחודא ובנימא א' ולא פליגי עליה ר"י וצ"ל דהתוס' מפ' דמאי דקאמר לקמן באיכא דמתני לה נימא א' למאי חזיא היינו דפריך לר"ל דאיהו ס"ל כן אבל ר"י פליג עלייהו וס"ל דנימא א' נמי הוי יד

דף ק"ך ע"א תוס' בד"ה חלב וכו' מה לחמץ שכן אסור בהנאה וכו' עכ"ל ק"ל נילף חלב מחמץ ונבילה ולמ"ל נפש בחלב וי"ל דאפי' לריה"ג הוי מיהא פירכא כל דהו ובחדא מתרתי פרכי' פירכא ג"ד ועיין בתוס' לקמן בד"ה ליכתוב

גמ' הקפה את הדם וכו' עיין להתוס' במס' שבועות דכ"ג בד"ה גמר וכו' מ"ש בשם הירוש' והוא נגד משנה זו וע"ש בירושלמי דדחי לה ממשנה זו דהקפה ע"ש וכוונת התוס' דר"י נ"ל מכם וס"ל בדס"ד בירוש' ול"ל לר"י הא מתני' דהקפה ועיין בס' מוצל מאש קצבי ז"ל סי' ד' ע"ש

גמ' ומאי ניהו אילימא חלב בהמה דל"ק חלב אליה עיין לעיל דקי"ז ע"א משום דלא מקרי הותר מכללו אלא מאי דנאסר מדכתיב כל וכמ"ש התוס' לעיל דקט"ו ע"ב ע"ש והנה מסוגיא זו נר' להוכיח כדעת הסו' דאיסור סחורה באיסורי מאכלות דרבנן דאי איתא מדאורייתא ובחלב עכ"פ שרי מדכתיב יעשה לכל מלאכה עיין בי"ד סימן קי"ז א"כ ליפרוך מה לנבלה וחמץ שכן