משמרות כהונה חלק ג קמא

כב"ה והכא שאני די"ל דחלבו האליה מלשון חלב הארץ ואינו חלב כלל ולב"ש ימעלו בו דלענין קרבן אקרי חלב דהמורם לה' הוא הטוב כמ"ש הר"מ ז"ל ועיין להגהמ"י שם ועיין לעיל דס"ב ע"ב

גמ' אלא למ"ד מלמדין מאי א"ל אין להק' דכיון דמלמדין אמאי אצט' הוא לאחר כפרה כלפני כפרה הא אפי' נעשית מצותו מועלין די"ל דאצט' לאפוקי דלא נדרוש מלכם להיתירא ואחר דכתי' הוא הוא דמוקמי' לכם לדרשא דלקמן

תוס' בד"ה אמר וכו' וה"ה קרא דהכא עכ"ל

פי' כי היכי דקרא דכל חלב לס"ד הוי אסמכתא גם קרא דהכא אסמכתא אפי' למסקנא דהתם וגמ' בשמעתין דקאמר ואי כתב רחמנא כאשר יורם ס"ל כס"ד דהתם דגם כל חלב דרבנן או דס"ל דכל חלב דאורייתא וקרא דכאשר יורם דאורייתא וכמ"ד בפ' ב"ש כדכ' בתי' הא' ומ"מ בעיק' קושייתם נ"ל ליישב דתרווייהו דרשי דאין הקש למחצה ואע"ג דכתיב כאשר יורם דמשמע דפר הוא דהוקש לשור אין לחוש דכה"ג איתא בפסחים דכ"ו בקרא דכאשר יקום איש על רעהו ורצחו ע"ש ומאי דדחקי' ומוקמי' ליה בפר העלם אע"ג דאצט' לדרשא דשמעתין משום דצריך מיהא שיהא ההיקש כפשטיה דקרא דפר יליף משור ולכך מוקמי' ליה בפר העלם הסמוך לו ללמוד משור

בד"ה הוא וכו' הא איכא מעילה בדם ובקדשים וכו' עכ"ל התוס' שם לא הקשו אלא מדם ותי' דדם לא בדילי אבל עולה בדילי ע"ש ואכתי קשה מקדשים שמתו ונ"ל דבעולה בלא"ה בדילי מכח איסור הקדש ולמ"ל תו ליגזור איסור הקדש אבל קדשים שמתו דלא בדילי אלא משום מיאוס גזרו איסור הקדש וכן מדוקדק שם בדבריהם ועיין להצ"ק שם

ע"ב גמ' חד למעוטי מטומאה מק' אמאי אצט' קרא לטומאה כיון דכתיב בקרא דטו' הגוף בשר ורם לאו בשר הוא לפמ"ש התוס' לעיל דקי"ג ע"ב ע"ש. ונראה דס"ל להתוס' כהסו' דחלב לא מקרי בשר עיין בסי' צ"ח ומ"מ רבי קרא חלב לטומאה אע"ג דלא אקרי בשר וכיון דגלי קרא דבשר ל"ד הוה מרבי' אפי' דם אי לאו קרח ועיין בכריתות ד"ד ע"ב ע"ש מיהו לא ידעתי מהיכא דרשי חלב גופיה לטו' להסו' דחלב לא מקרי בשר

תוס' בד"ה החלל וכו' טומאת נבילה בצירוף עכ"ל אבל לטמויי טומאת נבילות לא צירוף לא הוה לן למטעי משום דכתיב בנבלתה דממעטי' גידין וכדתניא לעיל והביאה רש"י ז"ל כאן הן אמת דיש להבין הא גידין בכלל נבילה וכדאיתא בפ' כ"ש דכ"ב כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה ע"ש והכא ממעטי' גידין מנבלתה וצ"ל דאתיא כמ"ד אין בגידין בנ"ט וא"כ טפי הו"ל להתוספות למי' דבא לאפוקי ממ"ד יש בגידין בנ"ט ותו דלעיל דצ"ו סתם לן תנא כמ"ד יש בגידין והכא סתם לן דגידין א"מ לטומאת נבילות וצ"ל דהכא מנבלתה יתירא דריש

דף קי"ח ע"ב גמ' אלא מעיקרא כי כתיב' יד אהכנסה הוא דכתיב' לכאורה נר' דדוקא יד דאוכלין הוא דכתי' אהכנס' אבל יד דתנור לא כתי' אהכנסה דטמאים הם לכם אלטמויי אחרים קאי וכ"נ קצת מפירש"י ז"ל ולפי"ה יד דתנור בהכנסה מנ"ל כיון דלא ילפי' מהדדי וצ"ל כיון דגלי בחד דאין לחלק ה"ה באידך וכמ"ש התוספות גבי שומר לעיל ולפמ"ש התוס' לעיל דכ"ג דבתנור ל"ל יד להכניס דלא עדיף מגבו ניחא שפיר בלא"ה אבל למ"ש הרשב"א ז"ל בשמעתין בשם התוס' דגזה"כ הוא דעדיף יד מגבו ק' למסקנא מנ"ל יד להכניס בתנור דנימא גזה"כ וצ"ל לדעתו דכי כתיבא יד דתנור נמי אהכנסה הוא דכתיבא וכוליה קרא בטומאת עצמו מיירי

א"ה שומר דעלמא אימא לך להכניס. כ' מהרש"א ן"ל דשומר נמי כי כתיבא אהכנסה דכתיבא ע"ש ולפ"ד צ"ל דלא ק"ל להתוס' לעיל בד"ה שומר לפי' ר"ש אלא לס"ד אבל למאי דמסיק כי כתיבא יד אהכנסה הוא דכתיבא לק"מ דכמו כן גבי שומר כי כתיב אהכנס' הוא דכתיבא

ואבע"א סברא וכו' לפום האי שינוייא כ"ע מקרא מדרש לפניו ולא לפני פניו ומת"כ דקאמ' הגמ' ט"י דכהאי שינוייא עיקר דקתני כשם וכו' נראה דס"ל דעיקר קרא בטומאה אלא דילפי' הבשר מטו' דאי תרווייהו נ"ל מקרא אמאי אצטריך לילפותא כשם וכו' דהא ילפותא היא רומיא דסיפא דכשם דמחובר והר"מ פ' כשם שיש יד לטו' כך יש יד להכשיר כר"י נראה דלאו מקרא יליף לה וכאבע"א זו דבסברא פליגי ולכ"ע מקרא א"נ לפני פניו ועפי"ז נ"ל מה שהק' הלח"מ בפ"ו מה' ברכות עמ"ש הר"מ דבהמ"ז דוקא מן התורה מגמרא ר"פ כיצד מברכין דקאמר נילף מז' המינין ע"ש ועפי"ה א"ש דקרא הכי כתיב ארץ חטה ושעורה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכו' ואכלת ושבעת וברכת וכו' והגמ' דר"פ כ"מ ס"ל מקרא נדרש לפניו ולפני פניו הלכך כולהו הוא מן התורה אבל הר"מ פ' כאבע"א זו דבסברא פליגי ולכ"ע מקרא א"נ לפני פניו וא"כ לא קאי וברכת אלא על הלחם דסמיך ליה מיהו בפ"י מה' שמיטין הי"ג פ' הר"מ דשילוח עבדים ושופר והשמטת קרקעות מעכבין ביובל ע"ש והיינו דפ' כחכמים בפ"ק דראש השנה ד"ט ע"ב ומבואר שם בגמ' דה"ט דחכמים דסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו ע"ש הרי דפ' כמ"ד מקרא נדרש לפני פניו. הן אמת זו היא שקשה לאבע"א זו דבסברא פליגי ולרב לשינוייא דבקראי פליגי דלא אתו כחכמים דקי"ל כוותייהו ועוד דאפילו לר' יהודה דפליג התם וס"ל דאין מקרא נדרש לפני פניו היינו משום ריבוייא דיובל דאי ס"ל בעלמא מקרא אין נדרש לפני פניו אמאי אצט' קרא דיובל ור' יוסי שם ס"ל דמקרא נדרש לפני פניו ולא לפניו משום סברא דקאמר התם נר' דלכ"ע ס"ל בעלמא מקרא נדרש לפניו ולפני פניו דלא כרב ודלא כר"י לפום האי שינוייא. וראיתי להתוס' בפ' השואל דצ"ה בד"ה איתמר שכ' וז"ל ועוד דאפשר למ"ד מקרא נדרש לפניו או אין נדרש לא אמרי' כן בכ"מ ע"ש ועיין בגמרא שם דפליגי ר"א ורבינא בפשיעה בבעלים ופלוגתייהו תליא בזה והר"מ בהל' שכירות פ' כמ"ד עטור דס"ל מקרא נחרש לפניו ולפני פניו ועיין בזבחים דכ"ר ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה כשם וכו' דמה שאין מטמא וכו' וכ"ת וכו' עכ"ל הקושי' מבואר דמקושי' נראה דל"ל טעמא אחרינא בטו' אלא משום דלא הוכשר וא"כ במאי ניחא להו בוכ"ת באילן וכו' והיא גופה מנ"ל דמטמא ונר' לי' דשיעור דבריהם כך הוא דע"כ ליכא קרא למילף מניה דאין מקבלין טו' במחו' דאמאי אצט' קרא להכי כיון דאין מקבלין הכשר והי"ל לקרא להשמיענו בהכשר וממילא ידעי' דטו' אלא ע"כ דליכא ילפותא אלא הטעם משום הכשר וא"כ הי"ל