משמרות כהונה חלק ג קמ

התוס' בבתרא דצ"ג דאף למאן דלא חייש למיעוטא בתרי מיעוטי חייש ולכך דידן דליכא חששא דטמאה לא חיישי' לטריפה והגמ' פריך מבצים דאיכא נמי חששא דטריפה ונבילה והכא ליכא חששא דנבילה משום דנבילה דע"י שחי' ל"ש לינק ממנה ונבילה דמחיים היא גופה טריפה ומסיק דחיישי' לטמא' משום דשכיחא אבל אי לאו דשכיח' לא חיישי' לתרי מיעוטי דטריפה וטמאה דחדא מיעוטא חשיב ובן גבי בצים לא חיישי' לנבילה וטריפה דחדא מיעוטא חשיבי

והאמר שמואל וכו' ק"ל מאי פריך נימא דמדרבנן אסירה הקיבה משום דנראה כאוכל נבילו' כדלקמן וגבי גבינות לא חיישי' להכי דס' דרבנן הוא דהא ההיא דמעמידין ספיקא הוא כמ"ש התוס' במתני' בד"ה המעמיד וצ"ל דבשחי' עכו"ם קים ליה דל"ש חששא דנר' כאוכל נבילות כיון דמ"מ שחי' ראויה היא אלא דמדינא אסורה וניחא בזה קושי' התוס' בד"ה ומי ע"ש די"ל דאי ממתני' י"ל דקיבה אסורה מדרבנן ושל עכו"ם דקתני בלוקח גדי אבל לשמואל ק' דלא מוקי לה בלוקח גדי ובהכי ניחא דלא קתני במתני' נבילה לחודה וממילא שמעינן של שחיטת גוי דלפחות נבילה היא די"ל דאי קתני נבילה לחודה הו"א דמדרבנן הוא דאסיר' לכך תני של גוי לאשמועי' דמטעם דהוי כגופ' אסירא והתוס' בד"ה חדא הק' דליתני קיבת עכו"ם לחודה ולזה י"ל דהו"א בלוקח גדי איירי ואתיא שפיר כאחר חזרה ולכך תני של נבילה דש"מ דקיבת נבילה אסורה לגלויי אשל גוי דהוי כשחי' מיהו לכאורה ק' לפמ"ש אמאי לא מוקי לה שמואל בתרתי דשחי' גוי אצט' לאשמועי' דאסורה מדאורייתא דהוי כגופא ונבילה אצטריך לגלויי אשל גוי וי"ל דהוה ק"ל ליתני חדא קיבת גוי שהיא נבילה אסורה דשמעי' תרוייהו ואמאי תני תרי גווני ולכך משני שמואל דאה"נ חדא קאמר ומאי דלא מוקי לה שמואל ל קיבת גוי בלוקח גדי משום דס"ל דלא חיישי' לינק מן הטמאה וכמ"ש התוס' בד"ה חיישינן ואף דאבוה דשמואל ס"ל לעיל דס"ג ע"ב דחיישי' לטמאה התם בעופות איירי דהרוב עופות טמאים כמ"ש התוס' שם אבל בה"ט מיעוטא היא ומשום דשכיחא לחוד לא חיישי' א"נ דוקא בהנקה דאין דרך לינק משאין מינה

פירש"י בד"ה הרי וכו' כדקי"ל חתיכה עצמה נ"נ עכ"ל נר' מדבריו דטעמא דלא שרי נ"ט בר נ"ט אלא בהיתירא משום דבאיסורא חנ"נ ולפי"ז למ"ש לעיל דרש"י ס"ל חנ"נ בשאר אסורין מדרבנן וגם לשמואל דס"ל לעיל דקי"א נ"ט בר נ"ט מותר ובדק"ח ס"ל אפשר לסוחטו שרי דלא ס"ל חנ"נ אפי' בב"ח אה"נ דשרי נ"ט בנ"ט אפי' דאיסורא ותמהני דלעיל דק"ח תנן בניער הקדירה דאוסרת הטיפה כל החתיכות אם אין בה ס' ואמאי הא טעם ב' הוא וצ"ל דבטיפה הממסות נכנס בחתיכות ולאו טעמא גרידא אבל ק' דתק"ל ברייתא דלעיל דצ"ז קדירה שבישל בה בשר לא יכשל בה חלב ואמאי הא טעם ב' הוא ולשמואל ל"ל חנ"נ ועוד ק' גיעולי נכרים דאסר רחמנא המ"ל הא הי"ל נ"ט בנ"ט ועוד דמדברי כל הראשונים נראה דנ"ט בנ"ט דאיסורא דאסור לאו מטעם חנ"נ ועיין בהר"ן לעיל דקי"א אשר ע"כ נ"ל דרש"י לרווחא דמילתא הוא דכ"כ כיון דקי"ל חנ"נ והנה מדברי רש"י אלו נר' דחנ"נ אפי' באיסורי דרבנן והפר"ח בסי' צ"ב סקי"ו נעלם ממנו דברי רש"י אלו ע"ש תוס' בד"ה ה"ג וכו' ואור"ת דה"מ חלב צלול וכו' עכ"ל פשטות דבריהם דכל זה למשנה אחרונה אבל למשנה א' אפי' קרוש אסור ולפי"ז כי פריך דשמואל אדשמואל הומ"ל תרווייהו במשנה אחרונה והא בקרוש הא בצלול אלא משום דקושטא הוא דרישא דמתני' דקאי שמואל עלה כמשנה א' מכח סיפא דמתני' וכדקאמר הגמ' אבל אין לומר משום דסתם העמדה גם בצלול דאינו מברר העכו"ם הצלול מן הקרוש שהרי מוקי להא דשמואל דגבינות כמשנה אחרונה ומשנה אחרונה לא שרי אלא בקרוש לפ"ד התוספות כאן ומ"מ דברי ר"ת דחוקים דא"כ פליגי משנה ראשונה ואחרונה בתרתי פליגי בקרוש ופליגי בכשירה שינקה מן הטריפה אי חשיב כגופה או אזלי' בתר עיקרו ע"כ יותר נר' דקרוש אף למשנה א' לאו כלום הוא ופליגי בצלול אי חשיב כגופה או אזלי' בתר עיקרו ובזה דברי התוספות כאן ובע"א דל"ה יהיו לאחרים דלא כמהר"ם לובלין ז"ל שם ע"ש אך לפי"ז מ"ש התוס' שם דלמשנה א' חלב גמור שלא בדקדוק דאף למשנה אחרונה חלב גמור הוא אלא דלא חשיב גופה ובמה שהק' שם לוקמה תרווייהו כמשנ' א' ק' דמשנה א' קתני בהדיא דאסרו משום קיבה גופה ושמואל קאמר משום עור וי"ל

דף קי"ז ע"א חומר בדם מבחלב מכאן ק"ל להסו' דאיסור סחורה במ"א מדאורייתא ובחלב גלי קרא דשרי דכתי' יעשה לכל מ לאכה אמאי לא תני חומר בדם לענין סחורה ולפמ"ש ה פ"ת בסי' קי"ז דדם שרי בסחורה מדאורייתא דאיתקש למים ניחא אך כבר הוכחתי בי"ד שם דלא כהפ"ת וכ"כ ה' בית הלל בסי' י"א בפשי' דדם אסור בסחורה וכמו כן ק' מכאן למ"ש הט"ז שם בדעת הר"מ דס"ל איסור סחורה מדרבנן ובחלב כיון דכתי' בהדיא יעשה לכל מלאכה לא רצו חכמים לגזור לעקור מקרא מפורש ע"ש דא"כ אמאי לא חשיב לה חומר בדם מבחלב ולזה י"ל דלא איירי תנא בחומרי דרבנן ואע"ג דמעילה דקתני היא דרבנן לפ"ד התוס' בד"ה אמר מכל מקום איירי נמי בדאורייתא דבעולה איכא מעילה מדאורייתא אך קמייתא קשיא ונ"ל כיון דבחלב שרי לגמרי ליכא למי' חומר דלשון חומר לא יבא אלא אם הקל אסור מיהא מדרבנן וכדאיתא בגמ' בנדרים די"ו רע"ב ע"ש איברא דהיא גופה קשיא אמתני' דקתני חומר בדם מבחלב דהחלב א"נ אלא בבהמה טהורה בלבר והרי בבהמה טמאה וחיה ועוף החלב שרי לגמרי ואיך קתני לשון חומר ועיין להר"ן שם שהקשה כה"ג אסיפא דמתניתין שם עיין שם

גמ' חלבו האליה אקרי וכו' ק"ל דלעיל דפ"ח ע"ב פליגי באפר אי מכסין בו דב"ה ס"ל מצינו אפר שנקרא עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת וב"ש עפר שריפה אקרי עפר סתמא לא אקרי והשתא ר"ה דלא כב"ה אלא כב"ש ומהריק"ו שורש ך' למד משם למי שקיבל עליו שאם ימכור קרקע שלו לא ימכרנו אלא לפ' ומכרו מכירת הקוטמו שהיא מכירה לזמן דאף על פי שאינו נקרא אלא מכירת הקוטמו נכלל בכלל מכירה שתם כדסברי ב"ה במכסין באפר ע"ש ועו"ק דכי דחי הגמ' דברי ר"א אכתי תק"ל לב"ש לא ימעלו בו דקושט' הוה דס"ל לב"ש חלב סתמא לא אקרי כדסברי באפר דעפר סתמא לא אקרי וי"ל הכל במ"ש הר"מ בפ"ז מה' מ"א דין ה' דאליה מותרת באכילה דלא נקרא חלב אלא לענין קרבן מלשון ואכלו את חלב הארץ דהמורם לה' הוא הטוב והמובחר ע"ש וא"כ י"ל דר"א אתי אפילו כב"ה