משמרות כהונה חלק ג קלט

שפיר כיון דקושטא הוא דלאו מתועב ואצט' קרא דקדש לאשמועי' דבעלמא כה"ג מותר דדוקא בשבת דחמיר אסור ובזה אין מקום לקושי' מהרש"א ז"ל לשי' רש"י ע"ש והתוס' מקשים לשי' לקמן דמשור וחמור גופייהו קפריך ולקמן אק"י דיליף בב"ח מערלה להנאה פריך הגמ' לילף אכילה נמי מק"ו ומשני חוסם וחורש יוכיחו ע"ש. הא דלא קאמר מעשה שבת יוכיחו לשי' רש"י דחוסם וחורש גופייהו ילפי משבת דניחא ליה למינקט חורש וחוסם דאף לר"י הסנדלר שרי משא"כ מעשה שבת ואף דמ"מ ילפי' מינייהו להיתר בעלמא כמו שנתבאר מ"מ קושטא היא דמעשה שבת אסורין

בד"ה בבהמות ולא בעופות וכו' עכ"ל. ק"ק נרבע בעופות מנ"ל דשרי להדיוט הא ליכא גלוי דשרי אלא בבהמה ונרבע שייך בעופות כדאי' בזבחים דפ"ה ע"ב ע"ש וי"ל

בא"ד וא"ת ואמאי אצט' קרא דאלה וכו' עכ"ל לפמ"ש הראב"ד בפ"ד מה' איסורי מזבח דין ב' דברובע אפי' רבעה הבהמה לפחות מבן ט' ולפחות' מג' שנים דאין ביאתן ביאה פסולה לגבי מזבח ע"ש יתורץ קושייתם שפיר דאצט' קרא דמן הבהמה לבהמה רובעת בכה"ג דאין ביאתן ביאה ול"מ דבר שתעבתי לך

בד"ה פן וכו' א"נ לכתוב פן תשרף עכ"ל. עיין בקידושין דנ"ו ע"ב ונר' דכוונת התוספות דהשתא הגמ' בסוגיין מוכח קושי' לר"א מוקי לה כמ"ד שם כקדש ולמסקנא דסוגיין א"צ לכל זה אלא דא"ש לשון שריפה כמסקנא דגמ' שם וליכא יתור וניחא גם בזה דלא תקשה למסקנא דסוגיין לכתוב פן תשרף

ע"ב בד"ה כלאי וכו' ועוד דה"ד וכו' עכ"ל לפי זה א"צ למ"ש בתחי' הדיבור אלא דמכה"כ לא ילפי' דאיכא למיפרך שכן בשריפה אבל ק"ל דא"כ מאי קאמר כה"כ יוכיחו וקאמר בגמ' דלא הדר דינא ולכך פרכי' שכן גדולי קרקע הא איכא למיפרך מה לכה"כ שכן בשריפה וצ"ל חמץ יוכיח וא"כ הדר דינא וכה"ג פריך הגמ' לקמן מה לכה"כ שכן לא הי"ל שעת הכושר ובפ' כ"ש מה לכה"כ שכן אסורין שלא כדר"ה ור"ל דהדר דינא ופרכי' כ"ד שכן גדולי קרקע ועוד ק' בעיקר פירכא דשריפה דבב"ח בקבורה וקבורה חמורה משריפה דכל הנקברין אפרן אסור וכדתנן בסוף תמורה ואף ר"י דאמר אם רצה להחמיר לשרוף את הנקברין רשאי היינו דיחמיר ע"ע לשרוף ולא יהנה מן האפר ומ"מ קבורה חמורה דבהא ל"פ ארבנן דהנה בפ' כ"ש דכ"ז יליף ר"י חמץ בשריפה מנותר דקיל ע"ש והדבר קשה דהא קבורה חמירא וראיתי להפנ"י שם שכתב דר"י ס"ל שריפה חמורה כדאמר אם רצה להחמיר וכו' אבל רבנן ס"ל דקבורה חמורה ע"ש ובהכי ניחא דלמסקנא דהתם לא דחו הלימוד מנותר אלא מאשם תלוי וחטאת יוכיחו לס' ר"י והשתא לרבנן דפליגי עליה בההיא אמאי לא ילפי' מנותר במ"מ ועפי"ה ניחא דלרבנן ליכא לימוד כלל דאדרבא חמץ דחמיר דין הוא שיהא בקבורה דחמיר' ולפי"ז התוס' בדבור זה הי"ל לתרץ בפשי' דאתיא כרבנן דקבורה חמירא אלא דחדא מתרתי נקטו ואפ' להעמיס כל זה בדברי התוס' ושיעור דבריהם כך דזה דשריפה חמורה אינו אלא לר"י דחמץ בשריפה ויליף מנותר דש"מ דס"ל שריפה חמורה אבל לרבנן דס"ל חמץ בקבורה ע"כ דקבורה חמורה מדלא ילפי' מנותר וניחא לפי"ז דמ"ש התוס' בתחי' דבריהם קושטא קאי גם לתי' זה גם ניחא דלא פרכי' מה לכלאי הכרם שכן בשריפה והדר דינא כמו שהקשתי והנה התוס' לקמן בד"ה מה כ' ליישב מאי דלא יליף ר"ש בק"ו דאיסי לאסור בב"ח בהנאה ע"ש וקשה דנימא דר"ש ס"ל כר"י ואיכא למיפרך מה לשלשתן שכן בשריפה וכקו' התוס' ודחיקא מילתא למי' לתי' קמא שכ' בדיבור זה הוצרכו ליישב ונ"ל דהק"ו יש לו קיום מצד אחר דאמרי' תקרובת ע"א יוכיח וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה חדא וליכא שום פירכא והתוספות בדבור זה מק' על התנא דברייתא דקתני כלאי הכרם וע"כ הוצרכו ליישב מאי דלא יליף ר"ש מק"ו ואין לומר דר"ש ס"ל כריב"ב לעיל די"ג דתקרובת ע"א מטמא מדאורייתא וא"כ איכא למיפרך מה לתקרובת ע"א שכן מטמאה דס"ס אמרי' חמץ יוכיח והדר דינא והתוספות בד"ה חדא לרווחא דמילתא הוא שכ' דמאי דמטמא מדרבנן למאי דקי"ל כרבנן וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם ע"ש ועוד נ"ל דהנה בק"ו דר"י דיליף חמץ בשריפה מנותר איכא למיפרך מה לנותר שכן אין לו היתר תאמר בחמץ שי"ל היתר לאחר הפסח ור"י לטעמיה דס"ל בפ' כ"ש דכ"ח דחמץ אחר זמנו בלאו ולכך יליף מנותר וכמ"ש הש"א סי' אבל ר"ש ס"ל התם אחר הפסח מותר ולדידיה איכא למיפרך שכן אין לו היתר לנותר וא"כ ע"כ דר"ש לא ס"ל חמץ בשריפה מיהו לפמ"ש בכוונת התוס' בדבור זה י"ל דר"ש ס"ל שריפה חמורה ופרכי' מה לכלאי הכרם שכן בשריפה והדר דינא

גמ' חורש בשור וכו' יוכיח וכו' עיין מהרש"ל ומהרש"א ז"ל בסמוך גבי נבילה תוכיח והמתבא' מדבריהם דפי' היוכיח משור וחמור הוא דגלי רחמנא דלא ילפינן מק"ו זה דהא לא ילפי חורש וקוסם מק"ו זה ע"ש וקשה דלפי"ז השתא נמי דילפי' אכילה מג"ש ליכא למילף מק"ו כיון דאיכא גלוי דאין ק"ו זה אלים ומכח זה מוכח דפי' היוכיח הוא דנילף מחורש וחוסם וכמו יוכיח דנבילה דבסמוך וכ"נ מדברי רש"י ז"ל

דף קט"ז ע"א גמ' זאת אומרת כה"כ עיקרן נאסרין וכו' קשה דמ"מ ליפרוך מה לשם כה"כ לא הי"ל שעה"כ דכה"ג פריך בזבחים רפ"ב מה לשם יושב שכן פסול לעדות ומשמע התם דאפילו אחדא מחדא פרכי' מה לשם יושב וכו'

תוס' בד"ה חדא וכו' וכ"ת מה לתקרובת וכו' עכ"ל מכאן מוכח דס"ל להתוספו' דתקרובת ע"א אינו לוקה עליה בכ"ש מן התורה דאי איתא אכתי איכא למיפרך מה לתקרובת ע"א שכן חייב עליה בכ"ש תאמר בב"ח דבעי' כזית אלא ע"כ דס"ל דבעי שיעור כשאר איסורין ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בר"פ י"א מה' מ"א דלוקה עליה בכ"ש ע"ש

בד"ה מה וכו' א"נ משום דבההוא קרא וכו' עכ"ל לפי"ז א"צ למ"ש התוס' בר"ה מה לחמץ שכ' הא דלא אמרי' היא גופה תייתי משום דאין עמ"ה ע"ש דהשתא י"ל בפשי' דלכרת לא אפשר למיתי בק"ו משום דילפי' בג"ש מטריפה ויוצא דלית בהו כרת ולא הוצרכו לעיל לטעמא דאין עמ"ה אלא לתי' הא' שכ' בדיבור זה

ע"ב גמ' וחיישי' שמא ינק מן הטריפה ולפי"ז ע"כ דלאו מגופה אלא ממ"א וא"כ של נבילה ע"כ הטעם דאסור משום דנראה כאוכל נבילות אף דלאו מגופה כדלקמן מיהו אכתי ק' דא"כ אפילו דידן נמי דבטריפה ליכא למי' דאנן לא שבקי' להו דמנא ידעינן דטריפה היא ונר' דהשתא נמי חיישי' לטריפה וטמאה קאמר ותרווייהו צריכי דלחדא לא חיישי' דמיעוטא היא אבל בצירוף תרי מיעוטי דטריפה וטמאה חיישי' וכמ"ש