משמרות כהונה חלק ג קלח

דמפיק חלב ומתה מחד קרא וע"ז ק' דנימא חלב ממ"ד נ"ל ועיקר קרא למיתה וכוונתם להק' אמאי אצט' הגמ' לתי' זה הו"ל לתרוצי דחלב ממ"א נ"ל ועיקר קרא למתה ולמ"ל לדחוקי ולשנות הס' דהוה ס' המקשה דלא אמרי' בזה הי מנייהו מפקת

פירש"י בד"ה אין אחע"א וכו' דאלו למעוטי דם וטמאה לא אצט' וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל היינו לפי' ששמע אבל לפי' צ"ל חד למעוטי טמאה מבישולו והוק"ל עפי"ז אמאי אצטריך הגמ' לקמן לאוקומי לכ"ע דס"ל אחע"א אפי' ס"ל אין אחע"א א"ש ע"ש וכבר כתבתי לעיל דק"א דנעלה ממנו דברי התוס' שם איברא עיקר דבר זה דאצטריך קרא לבישול מתורתו של מהרש"א ז"ל הוא שלמדנו וכבר כתבתי בסמוך דמדברי רש"י ז"ל אין נראה כן ועוד דתק"ל בשינוייא דגמ' דאכילה כ"ע לא לקי ב"פ אבישול לא לקי דא"כ במאי מוקי להו לקרא ג' לפי' רש"י ז"ל ע"כ נ"ל דלעולם לטמאה ל"צ קרא ולפירש"י ז"ל ג' קראי לשליל ולחיה ועוף כרע"ק אלא דלפי' ששמע הוא שכ' רש"י ז"ל דא"צ לאוקומי כרע"ק דאפי' כרבנן אתי לשליל ולשליא וס"ל לרש"י דבקישטא הוא דס"ל לרע"ק אחע"א ודלא כמ"ש התוס' לעיל דק"א אלא דאכתי קשה למ"ש התוס' שם דלמסקנא ס"ל לרע"ק אין אחע"א אמאי אצטריך קרא לבהמה טמאה ע"כ נראה דאף דאין אחע"א אצט' למעוטי טמאה דלא נילף מהיקישא דנבילה כדאמ' ר"י הגלילי והו"א כל שיש בו נבילה אסור משום בב"ח וטמאה אית ביה משום נבילה לחד מ"ד במסכת מעילה די"ז ולאידך מ"ד דל"ל בה איסור נבילה מוקי כמ"ד איפוך לדרע"ק לעיל בפ' ג"ה ולפי' ששמע ניחא ליה לאוקמה ככ"ע ולכך קאמר לטמאה ל"צ קרא וניחא לפי זה גמ' בסמוך דמוקי לשמואל דס"ל אין אחע"א ואפי"ה אצט' קרא לטמאה דלא נייתי מהיקישא דנבילה וכיון דאצט' קרא לטמאה או"א דאפקה מהיקישא לגמרי ואפי' לחלב ומתה ולההוא אוקמתא ס"ל לשמואל כמ"ד נבילה נוהג בטמאה ואף דאין אחע"א אתי נבילה וחייל על טמאה כיון דחייל אחלב כמ"ש התוס' במעילה שם ע"ש אלא דאכתי ק' למ"ד אין אחע"א אמאי אצט' קרא חלב אמו למעוטי חלב טמאה ע"כ נר' דאצטריך גדי ג' למ"ד אין אחע"א לרבויי שאר בהמות כדדריש תנא דברייתא בסמוך כמ"ש רש"י שם והשתא ג' קראי לרבויי פרה ורחל ולשליל ולשליא ולפי' ששמע לשליל ולשליא וה"ה דהומ"ל לפי' ששמע לשליל ופרה ורחל אלא דנקט שליל ושליא דכיון דלפי' צ"ל דאצט' קרא לשליא דלא כגמ' לעיל. גם לפי' ששמע כ"כ דהשתא א"ש אפי' כר"א לעיל דמגדי לחודה משמע ליה שאר בהמות והשתא למאן דס"ל אין אחע"א ניחא דקרא דחלב אמו לרבויי פרה ורחל וקרא ב' לפרה בחלבה וקרא ג' לשחוטה וזכר ועיין במהר"ם שיף ז"ל ועמ"ש בדברי רש"י לקמן בברייתא ע"ש

דף קי"ד גמ' ת"ל בחלב אמו כ' רש"י ז"ל דגדי אתי לרבויי שאר בהמות וגדי למעוטי טמאה ולא כ' כלום בגדי ג' מאי דריש ביה לפירושי לעיל דלא אצט' קרא לגופה וצ"ל דדברי רש"י כאן אזלי לפי' ששמע אבל לפירושו גדי ג' לשליל ועי"ל דמאי דרבי מגדי שאר בהמות היינו מטעמא מיעוטי אחר מיעוטי ואינו אלא לרבות וא"כ תרי גדי אצטריך לרבויי שאר בהמות אלא דאין זה במשמעות דבריו ז"ל

עו"ש גמ' מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחי' הא דלא ילפי' פרה ורחל מק"ו מגדי עם עז אחר משום דלא ילפי' עז אחר גופיה אלא מפרה ורחל ואמו מבינייא כיון דאיכא פירכא זו ומאי דקתני אין לי אלא אמו פרה ורחל מנין דמשמע כבר ידעי' כל מין עז כדמשמע מדברי רש"י בברייתא היינו קודם דידעינן דאיכא פירכא זו דאכתי לא קיימא פירכא זו לתנא דברייתא ועיין מהר"ם שיף ז"ל

תאמר בפרה וכו' הא דלא קאמר תאמר בפרה ורחל משום דמסתבר לאוקומי קרא בפרה ולא ילפי' רחל אלא מאמו ופרה כדלקמן

א"ה אחותו גדולה נמי תייתי מבינייא וכו' במה שהק' רש"י לפי' הראשון נ"ל דהכי פריך דגם אחותו גדולה תייתי מבינייא דאמו ועז אחר ואית לן למי' דחלב אמו ב' לרבויי עז אחר דמינו דאמו וחלב אמו ג' לאחותו גדולה ולהכי פריך אחותו תייתי מאמו ומעז מבינייא כיון דילפת מבינייא וכ"ה פי' א"ה לפי' הר' רי"ע ובהכי ניחא מאי דלא שאל הגמרא על חלב אמו ג' למאי אתא לפי' הא' דרש"י

תוס' בד"ה פרה וכו' חיה ועוף יוכיחו עכ"ל. ורש"י כ' בהמה טמאה ומ"מ יכול ללמוד במה מצינו וליכא יוכיח וכמו אחותו קטנה לפי' הרדי"ט כמ"ש מהרש"א בדבור הקודם ולא ק"ל אלא אקו' דברייתא והיינו מ"ש עדיפא מינה פריך ובהכי ניחא למסקנא דאחותו אתיא מאמו ומפרה ולא פרכי' בתחילת הלימוד מאמו יוכיח מבה"ט וחיה ועוף משום דאתיא במ"מ ועיין מהר"ם שיף ז"ל

דף קט"ו פירש"י בד"ה מעשה שבת וכו' ליתסרו באכילה עכ"ל ובדבור שאח"ז בחורש וחוסם כתב ליתסרו בהנאה ובאכילה נראה משום דבמעשה שבת פשיטא ליה מלכם דשרו בהנאה ולכך פי' בקושייתם דקושי' הגמ' ליתסרו באכילה: בד"ה לא אמרה וכו' וזה נ"ל עיקר דהא ל"ק וכו' ואנן לא פרכי' מנייהו עכ"ל. לכאורה נראה דמאי דלא משמע ליה פירכת הגמרא מינייהו גופייהו משים דע"ז הגמ' לא משני מידי דחורש וחוסם קאכיל תועבה גופה ודמי לבשר בחלב וק' דא"כ אוא"ב ושילוח הקן הוי. האיסור גופייהו דמ"ש מחורש וחוסם ורש"י גופיה בדיבור זה כ' ה"ה דהומ"ל דלאו איסורא גופיה אלא מידי דמשכח פירוקא וכו' הרי דס"ל דלאו איסורא גופייהו וצ"ל דמכח הסברא קאמר כיון דהיה מותר מתחילה לאו תועבה הוא ומ"ש ואנן לא פרכי' מינייהו לאו לאוכוחי דבריו אלא דקושטא הוא דלפי"ז ע"כ לאו מינייהו פרכי' ועי"ל דס"ל דלאו מנייהו פרכי' מכח דא"כ הו"ל למיפרך נמי מהרבעת כלאים ועי"ל דמשמע ליה דלא פרכי' מנייהו משום דמיעוטא דאל"ה נ"ל דשרי ומ"ש הט' משום דמתחילה אייתר היינו טעמא דקרא ועיין להתוס' בד"ה כל ולה' הלכות יו"ט בבכורות דל"ד אמתני' דצורם אוזן בכור ועיין להריטב"א ז"ל בחידושיו כאן מ"ש בשם רש"י ז"ל

תוס' בד"ה כל וכו' אפילו סרסן עכו"ם וכו' אפילו צרמה עכו"ם וכו' עכ"ל מדנקטו עכו"ם משמע דמאליו לא נאסר' מל"ת כל תועבה ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ה מ"ש על מה שהק' הרא"ם ז"ל ע"ד התוס' אלו

בד"ה היא וכו' וקצת תימה לר"י וכו' עכ"ל נראה דלשי' רש"י ז"ל לק"מ קושי' זו דכיון דחורש וחוסם לאו תועבה הן וילפי' כן משבת א"כ אצט' קרא