משמרות כהונה חלק ג קלז

שפיר אמרי' דאסיר ולא אמרי' אידי דטריד וצ"ל דס"ל דציר דגים מדאורייתא ואף דמדאורייתא הוא אית ליה לר"י דבטיל כיון דזיעא בעלמא הוא דר"י נ"ל מב"מ לב' מדם הפר ומדם השעיר והתם ממשות ולא זיעא וכ"ד התוס' בע"א ד"מ ע"א בד"ה מחלוק' והשתא ניחא לדעת רש"י ז"ל לעיל גבי דגים דלא מיתסרו העופות מכח הציר משום דחנ"נ אף דס"ל לרש"י דאפילו בשאר איסורין חנ"נ היינו מדרבנן ובדרבנן אמרי' איידי דטריד אפי' בציר וא"צ למ"ש לעיל בתוס' בד"ה דגים ע"ש. איברא דהרשב"א בתה"א דס"ג ע"ב כ' כדעת רש"י בע"א דציר דגים מדרבנן עיין שם מיהו אין הדברים מוכרחים וכמ"ש ה' עדות ביעקב סי' ג' ע"ש אך הדבר הקשה הוא דהאו"ה עצמו ס"ל ציר דגים מדרבנן כמ"ש הכנה"ג בשמו שם בהגה"ט אות י"ג אך שם כ' דאף בציר דגים שהוא מדרבנן לא אמרי' איידי דטריד מאחר שהוא דק וקליש ע"ש וא"כ י"ל דהגמ' משוה לו בהדרגות ועי"ל דמשמע ליה דאיירי אפי' בציר שיש בו קצת שומן דאפי' בציר דגים אסור מדאורייתא כמ"ש הסמ"ק סי' ר"ד ע"ש והריטב"א ז"ל פי' צדדי הבעיא אי מלח מפליט ציר ופשיט לה מדקתני צירן ורוטבן דרוטבן ע"י האש וצירן על ידי מליחה ולפי"ז טפי הו"ל לפשוט מברייתא דלקמן דטמא מליח וטהור תפל אלא משום דאיכא למי' שאני דגים דרפי קרמייהו כדמחלק הגמ' לעיל ע"כ הריטב"א ז"ל דהא דלא מייתי הגמ' לעיל מברייתא זו לאוכוחי מינה דטעם כעיקר מדאורייתא משום די"ל דאיירי בציר בעין וע"כ לא אפליגו אלא אם הטעם נבלע אי אסיר מדאו' כעיקר או לא אבל אי איתיה בעין לכ"ע אסיר כעיקר מדאורייתא ע"ש ונר' דאף להרשב"א ז"ל שכ' בדק"ט ע"ב דבליעה דכלים הוי כאלו בעין ול"ד לאוכלין והוכיח כן מהגמ' ע"ש מ"מ לענין זה דמי לאוכלין והוי בלוע והיינו דיליף הגמ' בפסחים דמ"ד ט"כ מגיעולי גוים עיין שם: דף קי"ג ע"א גמ' אין הבשר יוצא מידי דמו וכו' עמ"ש בכל זה בי"ד סי' ס"ט ובהא דאין מחזיקין בבני מעין עמ"ש בסימן ע"ה ע"ש

תוס' בד"ה טהור וכו' ומעשים בכל יום וכו' עכ"ל. וא"ל דש"ה דהוי נ"ט בר נ"ט דהותירא כמו דגים שעלו בקערה דמלח דבר חריף הוא ואסי' אפי' נ"ט בנ"ט וכ"כ הש"ך ססי' צ"ה וצ"ל דדבריהם דהכא אזלי לחד פי' דכ' לעיל דקי"א דנתבשלו אסיר דהא כ' דלא עדיף חריף מנתבשלו ועיין להראנ"ח ח"כ דק"ג ולחב"ד חי"ד ססי' מ"ב ע"ש

ע"ב גמ' וסבר שמואל אחע"א הק' מהרש"א ז"ל ץ דמהיכא מ"ל דס' אחע"א מדרבי חלב ומתה הא מדמעט טמאה שמעי' דאין אחע"א ע"ש ולפום ריהטא לימוד טמאה עיקר הוה ק"ל אמאי אצט' תרווייהו קראי דטמאה ודתרומה למי' אין איסור חל על איסור בחד קרא סגי והגמ' ק"ל מימרי דשמואל ממ"נ וניחא ליה להק' קושית הכחשה אלא דלפי זה ק' בתי' הב' דקאמר ואבע"א אין אחע"א וש"ה דרבי גדי דאכתי קשה למ"ל תרי קראי דתרומה וטמאה ובאמת זו היא שקשה כתי' הב' למ"ל תרי קראי ובמה שתירץ מהרש"א ז"ל דמטמאה לא ילפי' שהרי אסר הבישול וע"כ לא מטעמא דאין אחע"א ע"ש ניחא קושיא זו דתרומה לא ילפה שטמאה כמ"ש מהרש"א ז"ל ואצטריך קרא דטמאה לאסור הבישול אלא דלפי"ה ק' מאי פריך הגמ' וסבר שמואל וכו' נימא דמאי דרבי חלב ומתה לבישול הוא דרבי להו אבל באכילה לא דאין אחע"א וי"ל דשמואל סתמא קאמר ואי איתא דאכילה שרי הי"ל לפרש דבריו אבל בטמאה א"ש דאצט' לבישול ולא חש לפ' דבריו כיון דקושטא הוא דאימעיט טמאה מכל וכל אלא דאכילה מטעמא אחרינא בלא"ה אימעיט. מיהו אכתי קשה לדברי מהרש"א ז"ל ממ"ש רש"י לקמן בד"ה אין אחע"א דלטמא' לא אצט' קרא והא אצט' לבישול וע"ש במהרש"א שכ' דללשון ב' דרש"י צ"ל דאצט' לטמאה לבישול ע"ש והוא דחוק דאמאי אצט' רש"י בדבור ההוא למי' ללשון ששמע דמ"ד אין אחע"א ס"ל דלאו פירשה דלא כסוגיא דרש"י לעיל ואמאי לא כ' דאצט' לטמאה לבישול וללשון ב' הוא דהי"ל למינקט שליא לאו פירשא אלא ע"כ דרש"י ס"ל דל"ל לאוקומי קרא לבישול דוקא ומאי דק' ללשון ב' דרש"י ממ"ד לקמן אין אחע"א עמ"ש שם בס"ד ומ"מ אף למה שהוכחתי דל"ל לאוקומי מיעוטא לבישול דברי מהרש"א כאן נכונים דל"ל למילף מטמאה דע"כ לאו מטעמא דאין אחע"א אלא דהדק"ל בתי' הב' של הגמ' אמאי אצט' קרא דטמאה הא לאכילה ידעינן מקרא דתרומה ולבישול לחודיה לא מוקמי' לה כדכתי' ואין לומר דהו"א דוקא בתרומה דתרווייהו שקולין דאף דטומאת הגוף בכרת טו' בשר נמי חמירא דאית ליה טהרה במקוה כמ"ש בגמ' לעיל דק"א אבל טמאה דחמור על קל הו"א דחייל דטמאה נמי אית ביה חומרא דמטמאה טומאת נבילות ודמיא למתה דשקולה לבב"ח משום דמטמאה דפירכת הגמ' היא מחלב ומתה באופן דלפי מה שהוכחתי מדברי רש"י לקמן דלא מוקמי' קרא לבישול לחודיה קשיא בתי' הב' של הגמ' אמאי אצטריך קרא דטמאה ואין לו' דאי לאו קרא דטמאה לא הוה ילפי' מתרומה דאין איסור חע"א דאדרבא ילפי' מחלב ומתה דאחע"א. לחומרא דהשתא נמי דכתי' טמאה ליכא ילפותא מטמאה דע"כ גזה"כ היא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ומן האמור י"ל קושי' רש"י ז"ל על הלשון ששמע מתי' הב' של הגמ' ע"ש די"ל דכיון דאין אחע"א ס"ל לשמואל לתי' הב' א"כ לא אצט' קרא דטמאה דילפינן מתרומה ומוקמינן ליה לקרא לחלב ומתה ודוקא מעיקרא דהוה ס"ד דס"ל אחע"א לא אצט' קרא לחלב ומתה ומוקמי' ליה לטמא' אבל לתי' הב' מוקמי' ליה לקרא לחלב ומתה:

והנה מדברי הטור סי' פ"ז נר' דטמאה גזרו חכמי' ש איסור בב"ח לאוסרה באכילה משום בב"ח ותמהו עליו דמנ"מ דבלא"ה אסורה באכיל' משום טמא' ותי' הב"ח דנ"מ לחתיכה נ"נ להסוברים דוקא בבב"ח חנ"נ ע"ש ועיין להט"ז שם ולהש"ך בנה"כ ולפ"ד הב"ח י"ל קושי' מהרש"א ז"ל דטמאה דאימעיט אפי' בנתבטל' אמעיט דהשתא ליכא איסור טמאה וחייל איסור בב"ח דאפי' למ"ד איך אחע"א מילתא תלי וכי פקע איסור הקודם חייל ומ"ל בחתיכה דטמאה דבלועה מחלב ונפלה לקדירה בקדירה שיש בה ס' נגד החתיכה וכי אמרי' חנ"נ בעי' ס' נגד החתיכה והחלב כדברי הב"ח ולתי' הב' של הגמ' אמאי אצט' דטמאה לכה"ג וא"ש אפי' באכילה גופה

תוס' בד"ה שאני וכו' אי לאו גדי לא הוה וכו' עכ"ל יל"ד דנימא דאצט' הגמ' למי' ש"ה דרבי גדי משום מתה ואי ק"ל למ"ל לשמואל למי' גדי לחלב בעיקר מימרא דשמואל הו"ל להק' אלא ע"כ דלא איכפת לן בזה אי נ"ל ממ"א ושמואל אסמכא אגדי ונר' דהתוס' לשי' אזלי שכ' לעיל דפירכת הגמ' מכח