משמרות כהונה חלק ג קלו

גזרו שלא ימכרנה אלא דיש לצדד דנטל"פ קי"ל משאר איסור דרבנן כיון דלכתחילה הוא דאסור אבל מדברי הריטב"א למדנו דאפי' בכה"ג גזרו ועיין להרדב"ז ח"א סימן כ"ד דיש ללמוד מדבריו דבנטל"פ מיהא לא גזרו ועמ"ש באה"ע סי' ן' עש"ב

בד"ה הלכתא וכו' דבין עלאה גבר וכו' עכ"ל מכאן ק"ל עמ"ש הש"ך סי' ק"ה סקכ"ה ועמ"ש שם

בא"ד ומתוך ל' הקו' משמע וכו' עכ"ל וצ"ל דמ"ש בקונט' אם היו עם בשר וכו' אזיל לפי' הא' דמטעם שמנונית אבל לפי' הב' ע"כ נתבשלו אסור דלא סתרו הסברא שכ' דלא גרע נתבשלו מצנון ולא כ' מתוך פ"ה משמע אלא להוכיח דלפי' הא' דמשום שמנונית ס"ל דנתבשלו שרי משום דאינו מוכרח

בא"ד והא דאמרי' בפכ"ש אין טשין וכו' עכ"ל אע"ג דלכתחי' מיהא אסור נ"ט בנ"ט מ"מ מדקתני הפת אסורה עד שיוסק התנור מוכח דאפי' אפה בו כבר אסורה בלא היסק ועיין להב"ד חי"ד ס"סי מ"ב

דף קי"ב בא"ד דמדאורייתא בטל ברוב עכ"ל אין להוכיח מכאן דס"ל דשמנונית עם בשר מב"מ וכן גיד עם בשר די"ל דשרי מכח סלק כא"מ במי שאינו ומינו רבה ומבטלו כמ"ש הרשב"א בת"ה וכ' מרן בש"ע בסי' צ"ח בדין נשפך וע"ש להש"ך. מה שהק' מהר"ם לובלין י"ל דקרא בשכבר נעשה נותר וס"ל אין מבטלין איסור לכתחי' מדאורייתא אבל כאן שעדיין היתר הוא יכול לבטלו ועפי"ז גם לדברי התוס' צ"ל כמ"ש הרשב"א הביאו הטור סימן צ"ג דלא כמרן בב"י שם ע"ש. גם מ"ש בס"ד דמש' אותו שהוא ב"י ל"ד ע"ש ליתא דאותו שאב"י אסור משום דבשעת בליעה היה לשבח וזהו הטעם דהקדירה אסורה והתבשיל מותר כמ"ש התוס' בסוף ע"א ע"ש

פירש"י בד"ה כמכא וכו' וימלחו ממנו קדירת בשר עכ"ל ר"ל קדירה הצריכה מלח והיא רותחת נותנין מאותו מלח לתוכה וכן משמעו' לשונו ועור דרש"י בסמוך כ' דדוקא להצניע הוא דאמרי' מליח כרותח

גמ' ההוא בר גוזלא וכו' הראב"ד ז"ל בפ"ט מה' מ"א מפ' דהכותח אינו נאכל במלחו ואזלי' בתר אבר גוזלא דנאכל במלחו ע"ש. ועיין להח"ן בנימוקיו להד"מ שם שתמה דהא קי"ל תתאה גבר וכבר כ' מר"ן בב"י סי' דהבר גוזלא מתגלגל ויורד תחת הכותח כן שמעתי אומרים אבל ק' דאף אי תתאה צונן למ"ד תתאה גבר קליפה מיהא בעי כדאי' בפ' כ"צ אדמיקר ליה בלע ונר' דס"ל דלא אמרי' קליפה בעי אלא אי תתאה חם אוסר כוצו אזי בתתאה צונן אוסר כ"ק אבל אי אפי' תתאה חם בקליפה כמו מליחה דסוגיין דאין אוסרת אלא כ"ק אזי כשתתאה צונן לא בעי קליפה ועיין בתוס' לעיל בד"ה הלכתא ולהש"ך סי' צ"ד סקל"ב ע"ש

שו"ר להתוס' לקמן דקי"ג ע"א בד"ה טהור שכ' דבמליחה ליתיה להאי דינא דעלאה ותתאה ע"ש והח"ן נעלם ממנו זה

ודע דמסוגיין למדתי דין חדש דאף בבשר עוף בחלב דהוא דרבנן גזרו אף על המליחה דאף בבשר בהמה לא הוי אלא מדרבנן והוו תרתי דרבנן וגזרו חכמים ולא הוי גזירה לגזירה ועיין רש"י לקמן דקי"ו ע"ב בד"ה הרי ע"ש

גמ' ודילמא תתאה מטא וכו' עיין להרשב"א בחי' שכ' דס' דם שבשלו הוי ככל ס' דרבנן ומאי דפריך דילמא וכו' אלכתחילה קאי ועיין במ"ה דע"ה ובמ"ש בי"ד סי' ס"ט ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה דגים וכו' דא"כ הוה משמע אפילו העופות תפל עכ"ל ובעובדא דרמי ב"ח בסמוך דנקט הגמרא בהדי בשרא דטריפה לא חש למטעי אפילו טרפה תפל דמשקלא וטריא דאיתאמרו על ההוא עובדא ידעי' דב"ב מלוחים איירי כדקאמר מאי לאו ב' מלוחים וכו'

בא"ד נפלט מקצת עם ציר הדגים עכ"ל לפי"ז מאי דקאמר פלטי דגים וכו' היינו דם אבל ציר עדיין פלטי ולא כפירש"י ודם לחודיה אינו אוסר אף דנכנס בעופות משום דפלטי ליה כוליה כיון דלא גמרו פליטתן ורש"י אף דל"ל מישרק במליחה כ' הדגים אסורין לחוד ואיהו מן הסוברים חנ"נ אף בשאר איסורין כנר' מדבריו לעיל דק"ט ע"א משום דמפ' קדמי דגים ופלטי אפי' ציר

בד"ה ודגים וכו' משום דרכיכי ונבלע הדם וכו' עכ"ל והגמ' דקאמר קדמי ופלטי משום דלא נימא איידי דטרידי וא"כ רפי קרמייהו מהני לקדמי ובלעי ודלא נימא מישרק והגמ' לא נקט אלא חדא מנייהו ומאי דלא ניחא להו השתא לו' החילוק הוא דבבשר אמרינן מישרק משום דאיכא פליטה אבל בדגים לא משום דלא מישרק במליחה אלא כי איכא פליטה משום דהשתא לא אסקי אדעתייהו דאיכ' פליטת ציר אחר דם ועיין מהרש"א ז"ל אבל לפמ"ש דאיכא ציר כ' לחלק בהכי והיינו ומיהו עדיין י"ל שכ' לקמן דהוא מטעם מישרק כמו שמבואר מדברי הריטב"א בחי' ע"ש וקושי' דגומות מתרצי דציר בעלמא כמ"ש לפי' הי"מ ומכאן סיוע למ"ש הש"ך סס"י ע"ה ע"ש

גמ' רמי ב"ח אימלח ליה וכו' פירש"י ז"ל דהבעיא היא אי אמרינן איידי דטריד בציר ולפי"ז רבא דפשיט מברייתא דהטמאים משמע ליה דצירן הוא בכה"ג איירי וכ"כ הריטב"א ז"ל אך רש"י ז"ל בדברי הפשטן כ' וכיון דצירן אסור ממילא שמעי' דבלע ולא איידי דטריד והוא תימא דלפי מה שפי' בבעיא גם המבעי פשיט"ל דצירן אסור ומבע"ל אי אמרי' דטריד גם ק' אמאי לא פשיט ממתני' שהביאו התוס' בסוגיין דקתני ציר אסור ומברייתא דטמא מליח וטהור תפל דלקמן ועיין במהר"ם שיף ז"ל ונ"ל פשוט בדעת רש"י ז"ל דס"ל כמ"ש האו"ה בכלל י"ג והביאו הכנה"ג סימן ע' בהגה ב"י אות ל"ו דבנבילה ושחוטה הט' דלא אמרי' איידי דטריד משום דאסור מדאורייתא ע"ש. וא"כ א"ש דצדדי הבעיא אי אמרי' איידי דטריד היינו אי אסור מדאורייתא או מדרבנן ופשיט רבא דאסור מדאורייתא וא"כ לא אמרינן איירי דטריד ותבלין לזה ראיתי בדברי הריטב"א ז"ל שכתב בדברי הפשטן פיר' רש"י וכיון דאסור מדאורייתא לא אמרינן דטריד עיין שם ופריך ולימא ליה מדשמואל וס"ד דשמואל איירי במליחה בכלי מנוקב כדין המליחה ואם כן משום דם שרי וע"כ משום ציר קאסר ומשני שמואל איירי בשאינו מנוקב ומשום דם אבל ציר זיעא בעלמא ולא אסיר אלא מדרבנן וזה מדוקדק בדברי רש"י שכ' ה"מ וכגון בכלי שאינו מנוקב מכלל דעד השתא הוה ס"ד דשמואל איירי בכלי מנוקב ופריך מברייתא דס"ד בשניהם מלוחים וש"מ דאמרי' איידי דטריד בציר אך אכתי ק' מאי פריך מברייתא זו הא איירי בציר דגים דאינו אלא מדרבנן כמ"ש התוס' לעיל דצ"ט מדקאמר הגמ' שם שאני ציר דזיעא וכו' אבל בציר נבילה דמדאוריי'