משמרות כהונה חלק ג קלה

קושייתו דהנה התוס' בפ' כ"צ שם כ' דאם נמלח הכבד אף דאינה נכשרת בכך מ"מ ליכא רבוי דם עוד והוי כשאר בשר שלא נמלח ע"ש. וא"כ י"ל דכי נצלה הבשר שלמטה כ"צ ודאי דגם הכבד שלמעל' פלט הרבה בשיעור הצלייה דבשר התחתון וא"כ ליכא עוד ריבוי דם ודינו כשאר בשר והתוס' הק' אי משום דכשמסירין ליכא למי' כבכ"פ ואין להתיר אלא מטעם מישרק ואפי"ה לכתחי' לא א"כ גם בשרא ע"ג בשרא כשמסירין ליכא כבכ"פ ואמאי אפי' לכתחי' שרי מטעם מישרק אלא דלפי"ז לא הו"ל להתוס' למנקט בבשרא ע"ג בשרא כשמסירין דאפי' בלא מסירין תק"ל קושי' בדבור שלפ"ז למאן דלית ליה כבכ"פ וי"ל דנקטו גוונא דקשיא לכ"ע אפי' למאן דל"ל כבכ"פ ועוד נ"ל ליישב דס"ל דלא אמרי' מישרק אלא פי ליכא פליטה מגופיה דטריד לפלוט קצת עם טעמא דמישרק ואפי' ליכא פליטת דם כי איכא פליטת ציר נמי אמרי' דטריד קצת ושרי מטעם דמישרק וסברא זו הוזכרה בדברי הש"ך בסס"י ע"ה גבי מליחה והתוס' ס"ל דגם גבי צלייה כן הוא וא"כ כשנצלה כ"צ דליכא עוד פליטה לא אמרי' מישרק ולא כבכ"פ ואסור אפי' בדיעבד ובאין מסירין הוא דאמרי' דשרי ולכתחילה באין מסירין אסור משום דגזרי' אטו מסירין וע"ז דחו דא"כ בבשרא ע"ג בשרא נמי כשמסירין אסור וא"כ באין מסירין נגמור לכתחי' אטו מסירין ועיין להתוס' לקמן דקי"ב ע"ב ועיין להש"ך בסי' ע"ג דין ב' סקי"ד ולהפר"ח שם

בא"ד וי"ל דכבד וכו' עכ"ל לכאורה דכוונתם לתרץ קושי' הב' דלטעם דכבכ"פ נמי בכבד לכתחי' לא משום רבוי דם אבל בדיעבד אפילו בכבד שרי נמי מטעם דכבכ"פ והגמ' דנקט טעמא דמישרק אפי' למאן דצ"ל כבכ"פ וכמ"ש בתי' הקושי' הא' וניחא לפי"ז דבקושי' הוה ס"ל דאף דלטעמא דמשרק יש לחלק בין כבד לבשר וכמו שהוכיחו בדבור שלפ"ז מ"מ טעמא דכבכ"פ עדיף טפי ואין לחלק בין כבד לבשר ותי' דמישרק ופבכ"פ כי הדדי נינהו ובתרוייהו מחמרי' בכבד לכתחי' משום ריבוי דם כ"נ לכאורה וכ"ה בתוס' בפ' כ"צ ע"ש. אך ק' דא"כ מאי קשיא להו מלב הא התם בדיעבד איירי אלא נראה פשוט דהתוס' כאן כוונו לתרץ קושי' הא' וטעמא דכבכ"ת לא שייך בכבד ואפי' בדיעבד היה אסור אי לאו טעמא דמישרק ולפי"ז ונהפוך הוא ממאי דהוה מסתבר להו בקושית דהשתא. לפי תי' טעמא דמישדק מתיר יותר מטעמא דכבכ"פ וניחא להו להתוס' לתרץ כן דניחא להו לאוקמא לסוגיין גם למאן דאית ליה כבכ"פ וראיתי לה' כנה"ג בסי' ע"ג בהגה"ט אות י"ג שכ' הק' התוס' מ"ש כבדא עלוי בשרא לכתחי' לא ובשרא עלוי בשרא אפילו לכתחילה משום כבכ"פ ותי' משום רבוי דם לא אמרינן כבכ"פ ופי' ד"א כיון דיש בו רבוי דם נצלה הבשר קודם והכבד עדיין פולט:

ונופל על הבשר ושוב אינו פולט משא"כ בשרא עלוי בשרא לעולם נצלו כא' ע"ש נראה מדבריו שהבין בכוונתם דכיון דיש בו רבוי לכתחי' אסור לבד שלא הביא אלא קושי' התוס' הב' וכ"נ ממ"ש בס"ד דלדעת התוס' יוצא דין חדש שאסור לצלות בשר חי ע"י בשר שנצלה קצת דאותו שנצלה קצת ממהר לצלות כ"צ ובולע ואינו פולט ומה שאין מהרין בזה כיון דבדיעבד מותר ע"ש והוא תימה. דא"כ מאי ק"ל מל"ב ואפשר דלעולם אפי' בדיעבד אסור לטעום בב"פ אלא מטעם דמשרק דיעבד שרי ובלב לא שייך מישרק מיהו מ"ש בדעתם ז"ל דס"ל דאחר שנצלה כ"צ כשבולע שוב אינו פולט הוא תימה דא"כ אמאי נקטו בקושייתם מסורק לא הול"ל אלא נצלה כ"צ אלא ע"כ דס"ל אפילו נצלה כ"צ אמרי' שפיר כבכ"פ כל עוד שלא הוסר ואף גם זאת דלמסקנא אפי' מסירין פולט ואין לו' דמאי דנקטו מסירין כדי לתרץ קושיא הא' ונאמר כיון המסירין אפי' דיעבד אסור דא"כ גם בתי' שכ' משום רבוי דם הול"ל דאיירי במסירין ובבשרא עלוי בשרא ל"ל הכי דב' נצלין כא' ויתורץ גם קושי' הא' באופן שנר' פשוט מדברי התוס' דאפי' נצלה כ"צ כשבולע אמרינן כבב"פ וגם להראב"ד בסי' ת"ד סי' יו"ד שכ' לתרץ קושי' התוס' דבכברא כיון דקפי האור אינו מושך אותו וכשבולע אין מוכרח לפלוט ע"ש י"ל דבבשר אפילו נצלה. כ"כ פולט ודוקא בכבדא מטעמא דקפי באופן דאין כאן שום מיחוש במה שצולין בשר שנצלה קצת עם בשר חי דלא כהכה"ג ועיין בסי' ע"ו דין ד' ולהש"ך שם ס"ק כ"ב. הן אמת דהראנב"ד שם בס' ת"ד סי' ח' אחד שכ' קושי' התוס' דמ"ש בכבדא עלוי בשרא לכתחי' לא ובשרא ע"ג בשרא אפי' לכתחי' כ' וז"ל ואי משום דדמא דכבדא נפיש מבשרא ואף אחר שגמר הבשר מלפלוט פולט הכבד. ובולע הבשר הא התם גבי פסח איכא כבד בקרבים ע"כ נר' מדבריו דאחר שגמר פליטתו לא אמרי' כבכ"פ אך י"ל דהכל הוא שנאמר כך לתרץ הקושי' ודחי מפסח דשרי מטעם דפולט אפי' שגמר פליטתו והפר"ח בסי' ע"ג סקי"ד הוכיח מגמ' בפ' כ"צ ומדברי התוס' שם דבשר שנמלח מותר לצלותו עם בשר שלא נמלח ואמרי' כבכ"פ אף דגומר פליטתו קודם ע"ש ולכאורה דברי הראב"ד הלז הויין תיובתיה ועפי"ה ניחא ואין לומר דכוונת הראב"ד משום דננלה כ"צ ולאו משום פליטה לחוד אתי עלה ונאמר דס"ל אף שפלט כל דמו כבכ"פ אבל בנצלה כ"צ לא כמו שנראה מדברי הכנה"ג שם דמחלק בכך דהרי דבריו ברור מללו אחר שגמר הבשר מלפלוט וכו' ע"ש. גם מ"ש הכנה"ג דבבשרא עלוי בשרא דשרי לכתחילה:

משים דב' נצלין כאחד ע"ש ק' דבגמרא לקמן דקי"ב ע"א פריך הגמ' ודילמא תתאה מטא עלאה לא מטא אפי' בחתיכה אחת ואף דדם שבשלו דרבנן וס' להקל ת"מ. לכתחילה אין. לו ליכנס לבית הס' וע"ש להרשב"א ז"ל בחי' אלא ע"כ דאפי' נצלה זאח"ז לא איכפת לן למסקנת התוס'

בד"ה דם דאורייתא וכו' מ"מ תחי' כשנפלט וכו' עכ"ל מפשט דבריהם מוכח דהפליטה היא קודמת לבישול ובשעת הפליטה עדיין לא נתבשל והוי דאורייתא ועיין להרב בית יהודה אשכנזי חא"ח סימן ן' ולה' בית יעקב. סי' ועיין להרשב"א ז"ל בחי' ועמ"ש בסי' ס"ט דין יו"ד ובסי' ע"ג

ע"ב גמ' ותברא ר"א כ' הר"ן ז"ל בהלכות דמהא שמעי' דנטל"פ אסור לכתחילה דאל"ה אמאי תברא לשסמה עד למחר ע"ש ובודאי גלוי וידוע לפני גמ' דסוף ע"א דקאמ' קדירה שאב"י תשתרי ומשני גזירה שאב"י אטו ב"י אלא דמהתם לא שמעי' אלא בכלים ש"ג אבל בכלים שלנו אפשר דלא גזרו אבל משמעתין מוכח אפי' בכלים שלנו וכן דייק בלישניה הריטב"א ז"ל בחי' בשמעתין שכ' דשמעי' אפי' בכלים שלנו ע"ש

כתב הריטב"א בחי' דהי"ל למוכרה לנכרי דכיון דישנה היא לא יחזור למוכרה לישראל אלא דלא חש לה ר"א ע"ש ומשמע מדבריו דאי מוקמי' לשמעתין בחדשה ולא נשתמש אלא זאת הפעם ניחא ואמאי ישהנה עד למחר דהוי נטל"פ וימכרנה לגוי אלא ע"כ דאפילו בנטל"פ דלכתחי' לכד הוא דאסיר גזרו שלא ימכרנה לגוי הן אמת שהתה"ד בסי' קע"ח כ' דאפי' באיסורי דרבנן