משמרות כהונה חלק ג קלד

מיהו טפי הו"ל למהרש"ל ז"ל להביא דברי התוס' לעיל בר"ה דילמא שכ' דככ"פ לא מהני אלא בדם וא"כ לס"ד דצרכינן לסיוע דככ"פ ע"כ דלא שרי' בשמנונית וכיון דהבשר נעשה נבילה אסור אבל במסקנא דשיע לחודיה אפי' בשחר איסורין שרי' וכ"נ עיקר בכוונתם וניחא לפי"ז דאפי' נ"נ הא' כתבו התוס' לעיל דצ"ו ע"ב דלא נ"נ אלא אי האיסור עצמו האוסר מגיע והוכיחו כן מקליפה וממליחה ע"ש וא"כ הכא דהדם אינו מגיע השמנינית אינו אוסר ועפי"ה י"ל דהתוס' לרווחא קאמרי אבל לפי' מהרש"א ז"ל לא א"ש

גמ' ול"ל הא דתנן נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם לפמ"ש התוס' לעיל די"ח ע"ב דמבבל לבבל ומא"י לא"י נותני' עליו חומרי מקו' שהלך לשם אפי' דעתו לחזור ניחא שפיר אבל לחד תי' שכ' שם דבכל ענין בדעתו לחזור אין נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם ע"ש צ"ל דבאמת רמי אין דעתו לחזור הוה

ע"ב תוס' בד"ה ככרא וכו' ועי"ל בע"א דבלא מליחה וכו' עכ"ל ולפי"ז דהבעיא. היא במליחה ר"ז דאמר אנא שלקי וכו' צ"ל במליחה וא"כ מה השיבו אביי ההיא למיסר נפשה ואינה נאסרת מה צורך במליחה וא"כ מדעבד מליחה ע"כ דס"ל דנאסרת ומהניא מליחה ונ"ל דעיקר הפשי' הוי מר' אמי דאכל ולא מר"ז דיכול אביי לפלוג עליו ואין לפשוט בעייתו מד"ז וא"כ שפיר השיבו דר"א דאכל ס"ל אינה נאסרת ואי עבדת בלא מליחה הוה אכיל ועיין להרשב"א ז"ל בחי' והנה הרא"ש ז"ל כ' דמדברי. רש"י נר' דמפ"ל לבעיא במליחה ע"ש ואין נר' כן מדברי רש"י ז"ל בכולה שמעתא דמפ"ל אי הדם אסור או מותר ולא אי יוצא או לא ועוד דלקמן דקי"ג אמימרא דאין מחזיקין דם בבני מעיים כ' רש"י ז"ל אבל לב וכבד וכו' צריכין לימלח ע"ש ואי איתא למ"ל למה צריך מליחה לכבד אי לעצמה אפי' בלא מליחה אינה נאסרת ואי לקדירה עם בשר אפילו במליחה אוסרת דבעיא דלא אפשיטא היא והריטב"א ז"ל בחי' כ' דדברי רש"י מנוין כפי' ה"ג שהביא והוא דמליחה בכבד לא מהניא מידי והבעיא היא אי אוסרת אפילו במליחה או אינה אוסרת אפי' בלא מליחה ע"ש ודברי רש"י אלי הויין תיובתיה ע"כ נראה עיקר בדעת רש"י דמפ"ל בפיר"ת ועיין מהר"ם שיף ז"ל

בא"ד א"נ דכל ג' נמלחו אלא דלכבר וכו' עכ"ל ק' דלקמן קאי אעובדא דר"ן דחזא ביה סמפונא נר' דלא מצריך קריעה אלא משום סמפונות וא"כ לפי' תי' זה גם עובדא דקניא בקופיה איירי שעדיין יש בו הסמפונות ואם כן מאי פשיט הבעייא מההוא עובדא דבדם הסמפונות איירי דהוא דם גמור וע"כ מחלט הוו חלטי ליה או מליחת וכיוצא והייתי סבטדמכח זה דלר"ת אפי' דם סמפונות של כבר שרי וכ"נ מדברי התוס' לקמן בד"ה דם דאורייתא שהק' על ס' ר"ת מגמ' דקאמר דם דאורייתא ומאי קושי' נוקמה בדם סמפומת אלא ע"ב דלר"ת שרי מיהו. הא ודאי ליתא דדם סמפונות אתי מעלמא ולא הוי כרם האיברים ואפילו כרת אית ביה וכמ"ש הרא"ש ז"ל ע"ש והדק"ל. שו"ר למהרש"א ז"ל לקמן בד"ה וחתוכה שהוכיח מדברי התוס' שם דבעי חתוכה אפילו בכבדא גופיה ומאי דקאמר חזא ביה סמפונא ל"ד ומעשה שהיה כך היה ע"ש הן אמת דדברי התוס' שם אזלי כפי' הב' שכ' כאן דקאי אקריעה אבל לפי' זה דקאי אעיקרא דשמעתא איכא לאוקמה בצלי ומשום סמפונות מ"מ אינו מוכרח ומעתה י"ל מאי ק"ל להתוס' בד"ה דם לשי' ר"ת שו"ר למהר"ם שי"ף ז"ל שם שנרגש מזה ע"ש מ"ש: דף קי"א ע"א בד"ה וחתוכיה וכו' דאי לאוכלו צלי וכו' עכ"ל מדנקטו צליה משמע דמ"ש בתחי' דבריהם לקדירה היינו אפי' לבשלו לבדו וחימה דהא מסקי' דכבד אינה נאסרת ואף די"ל דלכתחילה מיהא אסור אכתי ק' בדברי ה"נ שהביאו אח"ז שכ' ולא חיישי' שמא דם סמפונות חוזר ונבלע וקאי אדיעבד והא בלאו טעמא דכבולעו כ"פ אינה נאסרת וי"ל בפנים שונים אבל הנ"ל עיקר דה"ג ודברי התוס' בדיבור זה אזלי כשי' הרי"ף שהביאו בד"ה כבדא דאין שום תקנה לכבד אלא ע"י צלייה דנר' דס"ל דנאסרת וכ"כ הר"מ בפ"ו דין ז' וכבר כ' הר"ן בהלכות דפ' כת"ק דס"ל דנאסרת ומרן בכ"מ כ' דדוחק הוא לדחות כל הני אמוראי דהוו שלקי וכ' דס"ל כהני דהוו חלטי ליה דמ"ל אפילו לבדו בעי חליטה ולא שבק פשי' דהני אמוראי משום ספיקיה דאביי ע"ש. ונ"ל כוונתו דאביי והני אמוראי פליגי בתרתי דאביי פשיט"ל דאינה נאסרת ומספק"ל באוסרת והני אמוראי פשיט"ל דנאסרת ופשיט"ל דדם גמור הוא ומתני' דאוסרת משום דמא היא וכיון דהילכתא כוותייהו במאי דהנהו פשיט"ל ואביי מספק"ל הלכה נמי כוותייהו במאי פשיט"ל לאביי דאינה נאסרת ופליגי עליה ועיין להלח"ם שם וצ"ל לפ"ד מרן ז"ל דס"ל להר"מ ז"ל דע"כ דהוו חלטי ליה מכח ודאי וכס"ד דהתוס' בד"ה כי ומאי דלא פשיט הגמ' ספיקיה דאביי מדהוו חלטי ליה די"ל דאביי פליג עלייהו דרב הונא ור"ן כמו שכן הוא באמת לדברי מרן ז"ל ומ"מ כל הדרכים דחוקים והנ"ל בישוב דברי הר"מ דס"ל חנ"נ גם בשאר איסורין וכיון דנ"נ המתבשל עמה חוזר ואוסר דבשמנונית לא אמרי' איידי דטרידי לא בלעי כמ"ש קצת מהראשונים בסוגיין וס"ל דאף דאין האוסר מגיע שם אוסר השמנונית כיון דנ"נ ועיין בסי' ק"ה דין ז' וע"ש בש"ך ומאי דאינה נאסרת דוקא בנתבשלה לבדה בלא שום דבר בקדירה ודוק בדברי הרמ' שלא כ' איסור הכבד בנתבשלה לבדה בלא שום דבר

אמנם ראיתי למרן בב"י בסי' צ"ב שכ' דעת הר"מ דדוקא בב"ח הוא דאמרי' חנ"נ ע"ש ומ"מ בדברי הרי"ף י"ל ע"ד ואופן הנז' ונאמר דכולה סוגייא אזלא כמ"ד אפשר לסוחטו מותר אבל למ"ד אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ הכבד נאסרת מכח שמנוני' וכאמור ולכך כ' דאין לבשל כבד אפילו לבדה אלא אחר צלייה

בד"ה דמא וכו' ואי משום דפעמים נצלה וכו' עכ"ל יש לצדד בכוונתם די"ל דכוונו בזה לתרץ קושית הא' דלכך לא נקט כאן טעמא דכבכ"פ משום דפעמים לא פליט כשמסירין ולכך נקט טעמא דמשרק דשרי אפי' בכה"ג ואה"נ דאי לאו טעמא דמישרק היה אסור אפי' בדיעבד כשמסירה או י"ל דלא כוונו אלא לתרץ קושי' הב' דאמאי לכתחי' לא שרי' בכבד משום כשמסירין לכתחי' היא דאסור דחששא בעלמא היא ועיין בי"ד סי' ע"ו דין ד' מה שהוכחתי מדברי התוס' אלו כס' הש"ך שם דכל עוד שהוא על האש אפילו פסק מלזוב אמרינן כבכ"פ עיין שם ועיין מ"ש ברסי' ע"ג מה שהוכחתי מדברי התוס' אלו כהש"ך שם דכבד נמי בחצי צלייה גומר כל פליטתו כמו בשר ע"ש. ומהר"ם לובלין ז"ל הק' מאי ק"ל א"כ בשרא וכו' הא בשרא ע"ג בשרא שרי מטעם משרק שריק ובכבד לכתחילה לא משום רבוי דם כמ"ש ע"ש מה שנדחק בזה ועיין בסוגייא שם. ונ"ל ליישב