משמרות כהונה חלק ג קלג

ואפי' לכתחי' ודקתני שבישלו דיעבד אגב כדמוקי לה הגמ' ובס"ד דגמרא א"צ רש"י לאוקומי ברייתא לר"ן דבלא"ה פריך מינה הגמ'

פירש"י בד"ה הא קמ"ל וכו' דצלי נמי וכו' ויבשלו את הפסח עכ"ל. כתב מהר"ם שיף ז"ל הא דלא הביא קרא דלא תבשל גדי היינו בכלל בישול אבל להיות צלי. לחודיה יקרא בישול לא אשכחן אלא בקרא דויבשלו ע"ש. ונעלם ממנו גמרא בר"פ הנודר מן המבושל דאמרי' ר"י אוסר בצלי מקרא דויבשלו והתם לענין צלי בכלל בישול ולא מייתי קרא דלא תבשל וכו' אלא דאי לאו ויבשלו את הפסח הו"א דקרא דלא תבשל בישול לבד ולא צלי ולא ילפי' דאף צלי נאסר בב"ח אלא מקרא דויבשלו גם מהר"ם שיף ז"ל כ' דלא ראיה גמורה משום דכתוב כמשפטו ע"ש בהר"ן שם בנדרים שכ' דלאו ראיה גמורה משום דבנדרים הלך ל' בני אדם עיין שם

כתב הריטב"א ז"ל בחי' דלשי' רש"י ז"ל לקדירה בהדי בשר אפי' קריעה ש"ו ואפילו בדיעבד אסור ע"ש ואין נר' כן מדברי התוס' בד"ה אינו וכו' שכ' דל"ג בפ' ג"ה בהדי' בשר דאפי' בלא בשר וכו' והו"ל לאוכיחו דל"ג ליה דאי גרסי' בהדי כשר אמאי אמר היכא דלא קרעיה וכו' אפי' קרעיה אסור וכ"נ ממ"ש רש"י בפסק הלכה כ' חלוקות כמ"ש התוס' בדיבור הנז' ואי איתא ג' חלוקי דינין הול"ל ועמ"ש בי"ד סי' צ'

תוס' בד"ה הא וכו' דילמא הא איסורא איכא לקדירה וכו' עכ"ל לכאורה הא רב קאמר א"ע ומותר משמע דאמתני' קאי ופרושי מפ"ל למתניתין וצ"ל דה"פ דאימא דמתני' איירי בין בצלי בין בקדירה ורב האמר האי א"ע עליו בצלי מותר ומאי דמשמע מל' אע"ע דאיסורא איכא הדיוק אקדירה קאי. מיהו יל"ד דגם לפיר"ת תק"ל דנוקמה בקדירה בהדי בשר ועיין למהר"ם שיף ז"ל לקמן בתוס' בד"ה ההוא ע"ש. ונר' דלפיר"ת לא איירי מתני' אלא בקדירה בהדי בשר דכיון דמתני' אתיא לאכשורי לכחל ע"כ אתא לאכשורי אף לקדירה וא"כ קורעו דקתני בשתי וערב איירי וא"כ לא נחית תנא לאשמועינן דין הצלי דלא בעי אלא קריעה קצת דדחיק למימר דקורעו דקתני לצדדין דכל חד כדיניה וכ"נ מדברי התוס' לקמן במ"ש בפי' דמתני' לפיר"ת ע"ש אף שאין נראה כן מדברי מהרש"א ומהר"ם לובלין שם מ"מ כ"נ עיקר וא"כ לפיר"ת לא ק"ל להתוס' כיון דמתני' בקדירה בהדי בשר לחוד איירי ורב קאי אמתני' ועיין להריטב"א ז"ל בחי'

בד"ה לב וכו' וא"ת אדרבא וכו' עכ"ל. אפ"ל דכיון דמסיפא שמעי' דברישא מותר לא דייק תנא ותני א"ע אף דמותר כיון דליכא למטעי משא"כ במתני'

בד"ה הא וכו' כדקתני גבי לב וכו' עכ"ל היינו לשי' ר"ת שכ' התוס' במתני' דטעמא דלב משום כבולעו כך פולטו ולא אמרי' אלא בצלי אבל לשי' רש"י לב גופיה בבישול איירי והתוס' בד"ה הא לא הוכיחו מלב משום דאיירי לשי' רש"י וגם קאי אמתני' אבל כאן לפיר"ת ובברייתא עדיפא להו טפי הוכחה דלב ועיין מהר"ם שיף ז"ל

בד"ה ההוא וכו' ואינו ר"ל דסבר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דלמסקנה הברייתא דת"כ אתיא כל"ב ואידחיא לה מאי דקאמר ת"כ דל"ק ע"ש ואין נר' כן מדברי רש"י בפסק הלכה שהביאו התוס' בד"ה אינו שכ' לצלי בעי קריעה וכו' ואי לא קרעו וכו' כל"ק דהא ת"כ ע"ש. גם לשי' זו שכ' מהרש"א ז"ל מאי דפריך הגמ' מברייתא לל"ב ודייק הא כחל לא בעי קריעה דהקו' היא דע"כ בצלי וש"מ דצלי בעי קריעה לכתחי' ופריך אמילתא דלא הוזכרה בדברי רב ולא כפשוטה

דף ק"י בא"ד ור"ן מתיר לכתחי' והומ"ל וכו' אלא דעדיפא משני עכ"ל. נר' דלפיר"ת בדברי ר"ן גופייהו אפשר דמתיר לכתחי' אפי' בלא קריעה כלל כלישנא דזוייקי ומאי דפיר"ת דבעי קריעה קצת הוא משום ר"א דקאמר קרע לי וכו' ומשום דלא לאפושי פלוגתא אמרי' דגם ר"ן בקריעה קצת איירי ולכך עדיפא ליה לשנויי איידי מלשנויי בלא קריעה דהשת' דמשני איידי יכול להיות דר"ן מתיר אפי' בלא קריעה כלל ובהכי ניחא דלא פריך הגמ' אר"א מברייתא דקתני שבשלו לפיר"ת כדפריך אר"ן משום דפשיט"ל. די"ל דאיירי בלא קרעו כלל אבל בר"ן ס"ד דר"ן איירי אפילו בלא קריעה כלל ומתיר לכתחי' ומשני איידי מיהו אנן בדידן דלא לאפושי בפלוגתא אמרי' כן

בא"ד משום דל"ב וכו' בין בלא בשר וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש ז"ל ושיעור דבריו כך דבא להוכיח דל"ב אוסר אפי' בלא בשר דכיון דע"כ מחמיר מיהת לכתחי' בקריעת ש"ו אפי' בלא בשר כיון דאוסר בדיעבד בהדי בשר וא"כ מתני' דקתני קורעו דמפרשי' לה ש"ו איירי נמי מדין בלא בשר וכיון דאיירי רישא בלא בשר נמי גם סיפא דקתני א"ע עלה קאי ואם כן לל"ב דמפ' א"ע ואסור ע"כ דאוסר אפי' דיעבד אפילו בלא בשר וברייתא קתני מותר דש"מ מיהת מותר בדיעבד וכ"ש למאי דמפ' ר"ן דהשתא ש"מ דמותר אפי' לכתחי' אבל אי יכול להיות דלל"ב כצלי א"צ ש"ו אפילו לכתחי' א"כ מתני' דאיירי בש"ו ע"כ דלא איירי בצלייה ובלא בשר דלא איירי אלא מדין קריעת ש"ו כנ"ל פשוט בכוונתו ודלא כמהרש"א ז"ל

בא"ד דאי בהדי בשר נעשה הבשר נבילה וכו' עכ"ל. לכאורה כיון דלא קאי טעמא דשיע לא איירי אלא בצלי ולא הול"ל אלא דאי בבישול לא הוי דומיא דל"ב ואפי' בלא בשר ומהרש"ל ז"ל נרגש בזה וכ' דה"פ אפ"ת דטעמא דשיע מועיל קצת מ"מ לא מהני אלא לדם אבל לשאר איסורין לא וכסברא שהביא הר"ן ז"ל וכוונתו נ"ל דהגמ' אפי' בס"ד דסבר דטעמ' דקורעו לאחר בישול ומותר משום כבולעו וכו' מ"מ איירי בבישול ממש כפשוטה ואף דככ"פ לא מהני אלא בצליה מ"מ בלב דאיכא נמי טעמא דשיע מועיל קצת לסיועי לטעמ' דככ"פ להתיר אפי בבישול ומוכיח מינה דבצלי מיהת מהני ככ"פ מדשרי גבי לב אפילו בבישול ולפי זה כיון דצרכי' לטעמא דככ"פ ס"ל דלא שרי בבישול בלב אלא איסור דם אכל אי הבשר נ"נ אסור דשמנונית נ"נ ונבלע בלב ולא אהני לן תו טעמא דשיע כיון דאינו מועיל לבדו ודחי הגמ' שאני לב דשיע ר"ל מועיל לבדו טעמא דשיע וא"צ לסיוע דככ"פ וא"כ לפי"ז שרי' בבישול הלב אפי' אי נ"נ השמנונית דכיון דשיע אינו בולע אפילו השמנונית ולא ס"ל להתוס' כאן כמ"ש התוס' שם באופן דבס"ד דצרכי' לסיוע דככ"פ ע"כ דוקא בדם הוא אבל למסקנא דשיע לחודיה אפילו בשמנונית שכתב הר"ן במסקנא ס"ל להתוס' בס"ד אבל למסקנא שרי בכל גוונא וא"ש דברי התוס' דכיון דנ"נ אוסר אף דהדם אינו אוסר כיון דלא קאי טעמא דשיע ואף דבאמת ר"ת פי' לעיל דלא שרי' אלא באליה לקושטא דשיע דחויא בעלמ' מ"מ התוספות נקטו כן דאפ"ת דלא בא לאפוקי בישול