משמרות כהונה חלק ג קלב

חריף הוא ובלע בצונן ע"ש ולפי"ה ל"ק דדוקא גבי פליטת הכלי הוא דאמרי' דפליט ע"י השמן שהוא חריף דבקל יפלוט הכלי אבל גבי אוכלין לא בלע ולא פליט בצונן ואע"ג דגבי שאר דברים החריפים לא שאני לן בין כלי לאוכל גבי שמן דלאו חריף כ"כ י"ל כן ובלא"ה ע"ב לו' כן לדברי התוס' הללו שהרי אמרי' שם בגמרא ר"י הנשיא וב"ד התירו השמן דקסברי נטל"פ מותר ואי איתא דהוי חריף אף דקי"ל בעלמא נטל"פ שרי הכא אסור דע"י חריפותו מחליא ליה וכדאמרי' שם דט"ל גבי חלתי' והתוס' נסתפקו שם בשאר דברים חריפין ובש"ע סימן צ"ה וצ"ו וקכ"ב מבואר דבכל דברים החריפין אמ י הן אלא ע"כ דחריפות דשמן קל הוא משאר דברים החריפין ופשיט דלא אמרי' חריפותו מחליא ליה גבי שמן וע"ש בתוס' בד"ה בשלמא וא"כ י"ל דוקא גבי פליטת הכלי הוא דאמדי' שמן חריף ומעתה מה שלמד ה' מדברי התוס' הללו לאסור בחתיכת חלב שנפלה לכד של שמן ליתא ועיין למורם בהג"ה סי' ק"ה דין ז' ולהש"ך שם דנר' כסברת הרשב"א הלזו אך מדברי התוס' לקמן דף קי"א ע"ב בד"ה הלכתא נר' דלא שאני להו בכה"ג ע"ש אח"כ דאיתי לה' באר יעקב סימן ק"ג שתפס במושלם לדעת התוס' דשמן חריף הוא אפי' הכלי אינו ב"י אסור דחורפיה מחליא ליה כמו חלתית ועפי"ז בנה יסודו והאריך ע"ש וכבר הוכחתי מהגמ' דקאמר ק"ס נטל"פ מותר מוכח דלא הוי חריף כ"כ דנימא. חורפיה מחליא ליה ואפי' בשאר דברים חריפין נסתפקו התוס' אי אמרי' חורפיה מחליא ליה וכמו שנתבאר

ולענין הלכה מסיק ה' שבו"י דיש לחוש לס' התוס' הלזו בליבא הפ"מ וה' באר יעקב התיר אפי' בלא הפ"מ ע"ש ולפמ"ש יש חילוק בין אוכל לכלי וראיתי לה' בית יהודה במנהגים בדיני התערובת אות ס"ה שכ' שנוהגין לשום חתיכות בשר דק ושמן ושומין מע"ש עד מוצאי שבת ואסר להם דבו ז"ל מטעם כבוש כיון שעברו עליו כ"ד שעות ובכלי התיר מטעם דלא נאסר אלא אחר כ"ד שעות ואז נעשה הכלי אינו ב"י ע"ש מדלא אסר אלא אחר כ"ד שעי והתיר כלי נראה דפשיט"ל מילתא דשמן לא הוי חריף ובעיקר טעמו של היתר הכלי יש לתמוה וכבר ראיתי שתפס עליו ה' זרע יעקב ססי' ע"ז ע"ש: כתב הר"ן ז"ל בהלכות בסוף פרקין דאפי' החתיכ' חוץ לרוטב כולה כיון שנאסרו אוסרת שאר החתיכות אפילו בלא רוטב כיון שהם בקדירה הבל הקדירה מערבת ואוסרת ומאי דפריך מפלט לא פלטא בלא ניער היינו דס"ד אפשר לסוחטו מותר אבל למאי דמסיק אפשר לסוחטו אסור אוסרת הכל אפי' בלא ניעור דכיון דנ"נ הפליטה שלה אוסרת ומוכח מדבריו שכן הוא דעת רש"י וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' ע"ש וכ"כ ה"ה בפ"ט מה' מ"א בדעת הר"מ דאפי' לא ניער כלל נאסרות שאר החתיכות ע"ש ולעיל בסוגיין כתבתי דאפשר לדעת רש"י דאינה אוסרת אלא במקצתה תוך הרוטב ואפילו בלא ניער וכ"כ הט"ז בסי' צ"ב דמקצתה ברוטב אוסרת החתיכות בלא ניער ע"ש ומדברי הר"ן והריטב"א נר' דאפי' כולה חוץ לרוטב ומהתימה על הש"ך סקי"ג שכתב לדעת רש"י כיון דאינן מצט' אין נאסרות שאר החתיכות בלא ניער ע"ש בסק"ו ועיין לה' פלתי סק"ו שהוכיח ממאי דפריך מפלט לא פלט דלא בהט"ז ע"ש והוא תימה

ובמאי דאמרינן אפשר לשוחטו תנאי ק"ל נימא דכ"ע אפשר לסוחטו אסיר ופלוגתייהו באי נעשית נבילה דרבנן ס"ל אף דאסור מ"מ אינו נ"נ דלא הא בהא תליא דהיינו מאי דחדית לן רב דנ"נ במו שנר' מדברי רש"י לעיל בר"ה אלא קסבר וכו' במ"ש ואשמועי' שאף ההיתר וכו' וי"ל דא"כ החתיכה עצמה אסורא לרבנן ור' קאמר נראין דברי חכמים וכדדחי לפירכא דר"א מדפתי ועיין מהרש"א ז"ל לקמן בגי' שהביא רש"י ז"ל בסוף הסוגיא ע"ש: דף ק"ט פירש"י בד"ה חלב וכו' להיות בכרת עכ"ל עדיפי מינה הול"ל דליכא אפי' לאו כיון דח"ש הוא אלא מילתא דפסיקא נקט אפי' לר"ש דס"ל כ"ש למכות מ"מ כרת אין בו כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ב ע"ב. ע"ש מיהו ק"ל מגמ' דכריתות שם דפריך ארב דמוקי לה בלב עוף מברייתא דקתני דם לב בל"ת ואי בלב עוף איסורא הוא דאיכא כמ"ש התוס' שם והשתא נוקמה כר"ש דכ"ש למכות אלא דלר"ש כרת נמי איבא וי"ל. וזכורני שהרב הלכות יו"ט הוכיח מדברי הריטב"א בחי' במכות די"ד ע"א דלר"ש כ"ש אף לכרת דלא כהתוס'

תוס' בד"ה חלב וכו' דבהדיא אמרי' וכו' דם שבישלו אע"ע עכ"ל. ע"ש בתוס' שכ' דרש"י מפ' הסוגיא דלמסקנ' זעירי בחטאו' הפנימיו' איירי ע"ש וא"כ ניחא קושו' דרש"י לשי' אזיל וע"ש ברש"י בד"ה כאן וכו' שבכ ברייתא דקתני הקפת הדם בחמה וכו' ע"ש ותיבת בחמה ט"ס דלשי' רש"י ז"ל אתיא שפיר אפי' באור ועיין להריטב"א ז"ל בחי' שכ' לחלק בין קדשי לחולין ע"ש ומשמע דבכל הקדשים א"ע אפי' בחטאות החיצונות וק' מאי פריך מברייתא דהקפה: ע"ב גמ' הא איסורא וא"ל דילמא איסורא איכא דעבר בישול בכ"ח דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן אינו אסור בבישול כמו חיה ועוף וכמ"ש מרן בש"ע סי' פ"ז ע"ש ורש"י שכ' במתניתין בד"ה לא וכו' ובגמ' מפ' וכו' לא קאי אלא על אכילה שהזכיר בריש דבריו ועיין מהר"ם שיף ז"ל

תוס' בד"ה אינו וכו' ומיהו גם לפ"ה היכא דאיכא ס' עכ"ל. מה שהק' מהר"ם לובלין ז"ל דא"כ מאי מייתי ת"כ נוקמה אפילו כל"ב ובבישול ואיכא ס' ע"ש לק"מ דמ"מ נהי דהנפלט אינו אוסר מה שהוא בלוע בו אוסר הכחל דאינו מועיל המים שבחוץ לבטל מה שבפנים וע"כ משום דלא פירש והיינו כל"ק וכ"כ מהר"ם שיף ז"ל והתוס' שכ' בתר הכי וכן יש ספרים דגרסי בסמוך היינו ע"כ בברייתא דמייתי הגמ' ת"כ וכו' וכ' דמ"ל באיכא ס' ואפי"ה קתני קיבה אסורה ומזה סתירה למ"ש מהר"ם לובלין ע"ש ומה שהקשה מהר"ם שיף ז"ל מאי פריך והא שבישלו דיעבד קתני נוקמה בבישול ומשום דאין מבטלין איסור לכתחי' ובאיכא ס' ע"ש נראה דש"ה דעדיין היתר הוא דבעודו בכחל לא נאסר וא"כ כשיצא. היתר הוא ולא יחול עליו שם איסור עד שיחזור ויבלע בכחל כמו שנראה מדברי התוס' ובכה"ג דהיתר הוא מבטלין אפי' לכתחילה ועיין במ"ש בא"ח סי' תמ"ז דין ר' שם הוכחתי מדברי התוס' אלו דחמץ שנתבטל קודם הפסח אינו חו"נ ע"ש מיהו י"ל קצת בדברי התוס' אלו דהיכא דאיכא ס' דינו כצלי לשי' רש"י אמאי א"ל ר"ן זויקו לה כחלי ופי' רש"י מלי צליה פ"ש ואמאי לא א"ל עדיפא מינה שיבשלו ויניחו במים ס' והוי בישול בכ"ח ממש. ועוד ק' במ"ש רש"י לקמן דר"ן מוקי לה לברייתא בצליה כדכתי' ויבשלו וכו' ואמאי לא כ' דמוקי לה בבישול כפשטא ובאיכא ס' במים