משמרות כהונה חלק ג קלא

דף ק"ז גמ' האי אריתא דדלאי וכו' פי' רש"י דליכא שימור מקוה והא דלא פי' משום דהוו מים שאובין ובין י"ל דנקט טעמא לפסול אפילו שופך מים חוץ לצינור והמים נמשכין דהוי שאובה שהמשיכוה כולה דכשירה לנט"י לכ"ע ועיין בש"ע ובב"י א"ח סימן ק"ס בדברי הרא"ה ומרן שם ע"ש וא"ש דברי רש"י אף לשי' הר"מ ז"ל דפוסל מים שאובין לטבילת ידים

ע"ב והשמש שלא נטל ידיו אסור ליתן וכו' ע"ש מהרש"א מ"ש: לפשוט הבעיא דלעיל מהבא ע"ש ולפמ"ש הרב ז"ל גופיה במאי דקאמר בשלמא דרב ור"י ל"ק ל"מ למפשט מהכא די"ל מטעם דחיישי' שמא יתן הוא עצמו פריסה לפיו כדברי רב אי הוו פליגי: דף ק"ח ע"א פירש"י בד"ה אי חידוש וכו' דומיא דכלאי הכרם וכו' עכ"ל והחידוש הב' שכ' רש"י בד"ה מבשר דהיינו דאסר רחמנא אפי' הבישול ה"נ גבי כלאי הכרם אסר רחמנא ההרכבה והכריחו לכל זה משמעות הסוגיא דקאמר אי חידוש הוא וכו' דמשמע דלקושטא הוא דלאו חידוש ובזה י"ל דעתו ז"ל דנקט החידוש משום האי לחודיה וכו' דאי דחי שם בפסחים וכמ"ש התוס' דרש"י ז"ל דע"כ חידוש הנאמר בסוגיין הוא האי לחודיה וכו' כיון דלמסקנא לאו חידוש ואי החידוש משום דאיתרו ליה במאי אידחיא במסקנא דסוגיין הא חידוש גמור הוא אלא ע"כ דאביי בסוגיין לא ס"ד ההוא חידושא דכי תרו ליה וכו' ועיין לעיל דצ"ז מ"ש ליישב דברי רש"י ז"ל

בד"ה אמר וכו' מדלא אסרתו תורה וכו' ואין לך כגון זה וכו' עכ"ל נ"ל דה"פ דמדכתי' ל"ת גדי בחלב אמו משמע כדרך הבישול שמבשל במים והוא בישל בחלב חליף המים וא"כ ע"כ דאיכא חלב הרבה ונ"ט וזהו שכ' ואין לך כגון זה וכו' דמוכח דע"כ איכא נ"ט ומדוקדקים דבריו היטב ולאו לאפוקי צונן כאשר הבין מהר"ם שיף ז"ל ונדחק ליישבו ע"ש

תוס' בד"ה טיפת וכו' ואין מפעפע מחתיכה לחתיכה וכו' עכ"ל ולשי' זו ניער דסיפא היינו ניער אח"ך ומתני' כרבנן רמב"מ בטיל אבל שי' רש"י ז"ל דנאסרו שאר החתיכות אף כלא ניער וניער דסיפא היינו ניער מתחילה וא"ש מתניתין כר"י דמב"מ לא בטיל וכרב. ונראה דאף רש"י מודה דאינו מפעפע אלא דמפ' מתני' במקצתה ברוטב דס"ל אפי' מקצתה ברוטב אין מצטרף שאר החתיכות כמ"ש התוס' לעיל דצ"ז ע"ב ועמ"ש שם ועיין להר"ן בהלכות בסוף פרקין ע"ש

בד"ה דאמר וכו' ועי"ל דברייתא וכו' עכ"ל אבל רב סתם דבריו ומשמע אפי' איכא ס' ומ"ש מהר"ם לובלין ז"ל דע"כ אפי' איכא ס' דאל"ה מאי אשמועי' רב דלפי תי' זה אה"נ דידע רב לברייתא ע"ש ליתא דא"כ מאי משני הגמ'. ברוטב עבה א"כ מאי אשמועי' ואי למתרץ לא ידע רב לברייתא הו"ל לאוקמה ברוטב רבה ולא ידע לברייתא וליכא ס' ברוטב

ע"ב תוס' בד"ה אמאי וכו' והלא בעלמא חתיכה של היתר מדרבנן וכו' עכ"ל ולרבינו שמואל י"ל דס"ל חנ"נ בכל האיסורין מדאורייתא וכדעת ר"ת לעיל ד"ק בד"ה שקדם וג' מחלוקת בדבר דעת ר"ת דחנ"נ בכל האיסורין מ"ה ודעת ר"א דדוקא בב"ח אבל בשאר איסורין מדרבנן נמי ליכא כמו שהוכחתי שם מדברי התוס' ע"ש אבל הטעם דלא מהני לטבילה משום. דעת ד"י כאן דבשאר איסורין דרבנן ודוקא בב"ח מדאו' ובהכי ניחא מ"ש התוס' בסמוך בד"ה שנפל דכלי מרין לא צוותה תורה להגעיל יורה גדולה מחמת דנ"נ ע"ש דהכל הוא מדברי ר"ת והוא סובר דבשאר איסורין נמי מדאורייתא והנה הא דבב"ח מדאורייתא הוא מטעמא דכל חד לחודיה שרי כמ"ש התוס' לעיל וכן מ"ש בדבור זה דבב"ח אף דנאסר מכח הבשר הוי מב"מ עם חלב אחר הוא מטעם זה כמו שמבואר בדבריהם ובהכי ניחא לי מה שהק' הפר"ח בסי' צ"ב סק"ב אמאי בלא קדם וסילקו סגי בס' הא בולע ופולט כמה פעמים ובכל פעם נ"נ והוי חלב דאיסורא הרבה וצריך ס' כנגד כל החלב וגם חלב דהיתרא נתמעט עי"כ משיעורו ע"ש ועפי"ה ל"ק דהא הטעם משום כל חד לחודיה שרי ובבליעה ראשונה נאסר הבשר משים בב"ח וכי חזר ובלע פעם שנייה כבר היה הבשר אסור ולא נ"נ החלב ולא נאסר החלב אלא משום טעם הבשר והוי כשאר איסורין וכבר יש ס' כנגד כל הכזית בשר. וכה"ג כ' הט"ז רסי' פ"ז גבי בשר טמאה בחלב טהורה ע"ש ועיין להנה"כ שם ע"ש. ברם הדבר הקשה הוא בעיקר דברי רבי' שמואל דבשאר איסורין נמי נ"נ וצריך ס' נגד הרוטב הנבלע בנבילה ונפלט דמנא ידעי' כבר נפלט הא כמה פעמים בלע ופלט וכבר נרגש מזה מהר"ם שיף ז"ל ע"ש מיהו לזה י"ל דס"ל לרבו' שמואל כהסוברים דבשאר איסורין אינו חוזר וניעור כמין במינו וא"כ החלב הראשון שנפלט נתבטל ונעשה היתר ומצט' לבטל הפליטה השנייה וע"ש להפר"ח. ובעיקר דברי ר"י בדבור זה קשה כיון דלא נאסר אלא מדרבנן א"כ לא נאסר מטעם מב"מ דר"י לא ס"ל מב"מ ל"ב אלא בדאורייתא כמ"ש בגמרא לעיל דצ"ט ע"ב שאני ציר דזיעא בעלמא הוא לפי' התוס' שם ע"ש ויש לחלק עמ"ש בחי' לעיל דצ"ז בתוספות בד"ה אמר ע"ש

בד"ה שנפל וכו' ופי' רבינו שמואל וכו' עכ"ל לכאורה לפי' ר"ש במילתא דרב דאיירי בלא קדם וסילקו א"צ יורה גדולה כיון דלא פליט. ולדבריו ק' קושי' התוס' בד"ה גדי למסקנא וכבר נרגש מזה מהר"ם שיף ז"ל ע"ש.. וי"ל דלפי' ר"ש ודאי דאמדינן מאומד אם שבע הוא או לא וא"כ לא סמכי' האומדנא אלא כי ליכא לברורי ע"י קפילא כגון מב"מ אבל לענין פליטת הבשר דשייכא ע"י קפילא לא סמכי' אאומדנא ולכך צריך יורה גדולה דאיכא ס' דאז החלב שרי וא"צ לטועמו קפילא ובהכי ניחא מה שהק' הלח"מ בפ"ט מס' מ"א דין ח' ע"ד ה"ה שכ' דהר"מ מפ' כפי' ר"ש דא"כ אמאי צריך קפילא ע"ש ועי"ל קושי' מהר"מ שיף ז"ל במ"ש הריטב"א ז"ל בחי' בשם רבו דאפי' לפי' ר"ש וכו' איירי בהעבירוה מעל האש ע"ש בדבריו:

גמ' מבלע בלע מפלט לא פלט. עיין להרשב"א ז"ל בתי' שהוכיח בראיות דדוקא באוכלין אבל בכלי' פולטות ביבש דבר הבלוע דהבלוע כנוס הוא בהם ולא מסתרך בגופן כמו אוכלין ע"ש ועיין בש"מ בסי' ק"ה ומכאן סיוע למ"ש ה' פרי תואר סימן ק"ב סק"ו ע"ש ועפ"י דברי הרשב"א הללו ניחא לי מה שהק' ה' שבות יעקב ח"א סי' נ"ו עמ"ש התוס' בפ' אין מעמידין דל"ה ע"ב בד"ה זליפתן דהיינו שהוריקו וכו' דנר' מדבריהם דשמן הוי דבר חריף ובלע בצונן וכ"כ בפסקי תוספות שם ע"ש דלפ"ד קשיא מתני' בפ' כיצד צולין דע"ה ע"ב דקתני סכו בשמן של תרומה אם חי הוא ידיחנו ואם צלי הוא יקלוף וכו' ע"ש בגמרא ולפ"ד התוס' הא שמן