משמרות כהונה חלק ג קל

והטור ע"ש ל"מ אך מ"ש מדברי הרשב"א בחי' דף צ"ו דחלב ובשר אין טעמו שוה אמת הוא שכן נרא' מדבריו בחידושיו אבל מדבריו בת"ה גבי פלגא דזיתא נר' דהוי מב"מ וכמ"ש הפ"ח ע"ש וכ"נ מדברי הג"א בפ' ג"ה גבי ההוא פלגא דזיתא לפמ"ש מהרש"ל באו"ש סי' פ"ה בכוונתו דחלב ובשר מב"מ וכמ"ש בסי' צ"ב דין ג' ע"ש גם מדברי הרשב"א בחי' גבי פלגא דזיתא נראה דדעת הראב"ד ז"ל לפ' דלא כר"י במין במינו והוא ס"ל דחלב ובשר מב"מ. שו"ר להשע"ה בה' א"ב דף קנ"ד שדחה ראיית הפר"ח מאבר גופיה כמ"ש וראיתי עוד שם שחק' ע"ד התוס' בד"ה שאין שהוכיחו דלכ"ע לאו לחתיכת בשר נטמאת מדנקט חלב מן הטריפה דתק"ל מאוקמת' שניה דלכ"ע לאו לאיברים עומדת ואתי אמ"ה וחייל אמאי נקט טריפה עיין שם ונראה דאתא לאשמועינן דחייל איסור אבר אחלב וטריפה אפילו בהצטרפות שניהם על דרך מה שכתב בדבור הקודם לתרץ קושית מהרש"א ז"ל

כתב הר"מ בפ"ג מה' מ"א אכל חלב מן החי חייב ב' משום חלב ומשום אמ"ה והק' הפר"ח בסי' ס"ב אמאי לא יתחייב עוד משום במ"ה והתוס' בד"ה שאין הק' כן בגמ' ותי' לא יתכן בדברי הר"מ ע"ש ונ"ל דס"ל להר"מ כיון דבשר מ"ה נ"ל מקרא דטריפה וכיון דגבי טריפה חלב אינו בכלל דאין אחע"א וע"ז כתיב קרא אחרינא וחלב נבילה וחלב טריפה דאתי איסור טריפה וחייל אחלב א"כ בקרא דבשר בשדה טריפ' לא נכלל החלב גם לגבי במ"ה לא נכלל החלב כיון דמחד קרא נפקי. ועוד נראה דס"ל דלא נכלל בכלל בשר בשדה אלא אם אינו אבר אבל אם הוא אבר אפי' יש בו כזית בשר אינו חייב משום במ"ה וכ"נ קצת מדברי הר"מ בפ"ה דין ב' שכ' אבר שאין בו עצם בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו חייב משום אבר מ"ה ולא כ' שחייב נמי משום טריפה כמ"ש גבי אבר שיש בו עצם וע"ש לה"ה. ולפי"ז אבר שיש בו כזית בשר לבד מגידין ועצמות לדעת התוס' בד"ה שאין חייב גם משום במ"ה ולדעת הר"מ ז"ל א"ח אלא משום אמ"ה ולא משום במ"ה וכעת לא מצאתי גלוי בד"ז

דף ק"ד ע"א תוס' בד"ה הא עוף וכו' דהא הנודר מן הבשר וכו' עכ"ל. פי' דמתני' דמתניא בה פלוגתא דרע"ק ורשב"ג שם בנדרים קתני כל הבשר אסור ואפי"ה לא שוין בדינייהו ועיין במהר"ם לובלין ז"ל ועיין להר"מ בפ"ט מה' מ"א שכ' בשר חיה ועוף בחלב שהם מדבריה' מותר לבשל ומותר בהנאה דלא גזרו אלא אכילה ע"ש. ולפי"ז ניחא שפיר סוגית הגמ' דדייק הא עוף מדאוריי' מדקתני אסור לבשל ואי מדרבנן היה מותר לבשל ור"א דחיק מאי לבשל לאכול ע"ש בה"ה. ובהכי ניחא גם מה שהק' התוס' במתני' דקתני ואסור להעלות חוץ מדגים וחגבים דחוץ דקתני מילתא דפשי' דכ"ש מבישול ע"ש די"ל דאי לאו סיפא הו"א דגים וחגבים אסורין מדרבנן ולכך קתני רישא דמותר לבשל להכי אשמועינן בסיפא דמותר להעלות ואי אסורין מדרבנן היה אסור להעלות דהעלאה ואכילה כי הדדי נינהו כמו שכן הוא בחיה ועוף כמ"ש הר"מ שם ע"ש ולר"א דמוקי רישא דעוף מדרבנן ודגים וחגבים אפי' מדרבנן שרי הכל הוא אחר הסיפא דסיפא אשמועינן דדגים וחגבים מותרין אפילו מדרבנן וממילא יכול להיות דרישא גם כדינא דרבנן איירי ומ"מ לרב יוסף לקמן צ"ל כדברי התוס': ע"ב גמ' אתי לאסוקי בשר וגבינה וכו' פירש"י ז"ל והעלאה ואכילה חדא מילתא היא דכי מסיק להו היינו אכילה וכו' והכריחו לזה דאין לו' דס"ל לאביי דגזרי' גזירה לגזירה היכא דאיכא דררא דאורייתא במקום ההוא דא"כ אמאי קאמר דילמא אתי לאסוקי בשר וגבינה הול"ל העלאתו דעוף אטו אטו אכילתו אלא ע"כ דמודה אביי דלא גזרי' גזירה לגזירה ומעתה קושיית רב ששת אתיא גם אליבא דאביי אלא משום דלאביי י"ל דגזרי' העלאת עוף אטו העלאת בשר באלפס רותח והעלאה ואכילה חדא היא וליכא אלא חדא גזירה אבל לר"י דס"ל העלאה ואכילה תרי מילי נינהו וק"ל שפיר ומשני אטו אלפס רותח וכי מעלי באלפס רותח בלא אכילה הוי איסורא דאורייתא משום בישול וכן מדוקדק בדברי רש"י ז"ל בד"ה גזירה דמשים בישול לחודיה אתי עלה ולפי"ז לאביי גזירה משום בשר וגבינה ולר"י גזירה משום בישול באלפס רותח. ומה שפירש"י בעיקר מילת' דר"י דגזרי' משום אכילה לס"ד פירש כן וכן מ"ש רש"י במתני' דאתי למכלינהו וכו' הכל לס"ד פירש כן אבל למסקנ' הגזירה משום בישול דאלפס רותח ועיין להלח"מ ע"ש. ולפי"ה דלמסקנא מטעם בישול אף דאביי בא לתרץ דברי ר"י ואיהו גופיה קאמר דאי ס"ד דרבנן וכו' ואנן נגזור העלאה אטו אכילה מ"מ י"ל דכי הוי מדרבנן ודאי ליכא גזירה אלא משום אכילה דכולי האי לא גזרו רבנן משום בישול וכ"ש למ"ש הר"מ והבאתיו לעיל דבדרבנן מותר לבשל ע"ש אבל כי הוי דאורייתא אה"ן דגזרי' משום בישול לחודיה כנ"ל

דף ק"ו ע"א גמ' ר"י אמר וכו' אבל לא פניו ו ידיו ורגליו כן גי' כל הספרי' וגי' רש"י ז"ל ולפי"ז ר"י כרשב"א וסתם מתני' במסכת ירים כת"ק ולפי"ז ר"י דלא כסתם משנה וע"ש להר"ש ז"ל שהק' דהא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה ע"ש. ונ"ל דזה הכריחו להר"מ דפ' בחמי טבריא גזרי' בת בירתא אטו מנא ובנפסלו משתיית בהמה כ' סתם דבקרקעות כשרים דס"ל מכח קושי' זו דר"י אתי אפי' כת"ק ומחלק בין חמי טבריא לנפסלו וגריס כגי' הספרים ובהכרח חילק כן וע"ש למרן בכ"מ. והנה רש"י בזבחים כתב דבכלים פסולים כדתניא בפ' הבשר וכו' וכמ"ש התו' וק' דאמאי לא הביא משנה ערוכה דידים וצ"ל דרש"י קאי אשני צדדים דצדד הש"ס דהיינו שוחה ושותה מהן דאפי' בכלים כשרין ואין שוחה וכו' דאפי' בקרקע פסולי' ולכך הוצרך להביא מסוגיין דבין בכלים בין בקרקע פסולים ובהכי ניחא דהתוס' כ' דלא עיין בסוגיא ואמאי לא ניחא להו למי' דתפיס דברי רשב"א להלכה ובקרקע דקאמר היינו בת בירתא ועפי"ה ניחא דע"כ בקרקע ממש קאמר דהא קאי גם הצד דאין שוחה וכו' וא"ש לפי זה דאחר שדחו דברי רש"י כ' וא"ת וכו'

תוס' בד"ה מצוה וכו' משום נקיות וכו' עכ"ל ואע"ג דבגמ' בסמוך גבי פירות אמרי' דמשום נקיות אפילו מצוה ליכא מ"מ גבי נט"י דתיקנו רבנן אף דמשום נקיות הוא מצוה מיהא איכא

ע"ב תוס' בד"ה אמ"ר וכו' ולא רצה לפרש בקונט' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דבהכי יתיישב וכו' ע"ש וכוונתו להביא ראיה לדבריו דדחיקא מילתא דהחמירו כמו בקידוש דאי איתא די"ל דהחמירו כן א"כ א"ש דברי ס' הזהי' לפי"ה ומדמייתי הר"א ראיה לפירושו מס' הזהיר מוכח דלפי"ה לא מיתוק' וע"כ דהר"א ס"ל דדוחק הוא דהחמירו כמו בקידוש: