משמרות כהונה חלק ג קכט

וטריפה ונבילה כי הדדי נינהו ע"ש והשתא תקשי לר"י מברייתא זו ועפי"ה ניחא ולפי"ז י"ל סוגיא דמעילה דקאמר הא חיי ב' דלא כר"י אלא כר"ל ואה"נ דלר"י א"נ במ"ה בטמאים מיהו נ"ל להוכיח מגמ' שם דקאמר מני ר"י היא אמאי לא אוקמה כר"א דנ"ל מכל שדמו אלא ע"כ דס"ל כר' יוחנן דנ"ל במ"ה מקרא דטריפה וא"כ לר"א א"ל דדוקא באמ"ה הוא דגלי קרא וגזירת הכתוב היא ולאו מטעם א"מ ולא ילפינן מינה במ"ה וא"נ בטמאים אבל לר"י דנ"ל מכח איסור מוסיף גם במ"ה א"מ הוא דנוהג בב"נ ומכאן הוציא הר"מ בהל' מלכים דבמ"ה נוהג בב"נ ועוד מסיפא דברייתא דמייתי הגמ' ופריך רישא אסיפא ומשני דסיפא דבין במיתתה בין בחייה היינו מיתת ב' ובין בחייה היינו חי ב' ע"ש בתוס' הרי מוכח דבמ"ה נוהג בטמאים מברייתא גופה

דף ק"ג ע"א גמ' כגון שנטרפה עם יציאת ם רובה הנה מכל סוגיא זו מבואר להדיא דאפי' למ"ד לאיברים עומדת איסור אמ"ה א"נ במעי אמו אלא דוקא משעת לידתה ועיין להתוס' לעיל דק"ב ע"א בד"ה כי אצט' דנר' מפשטות דבריהם דלמ"ד לאיברים עומדת נוהג בשליל וצ"ל דס"ד בקושי' דגם טמאה בשעת לידה ובתי' קושטא קאמרי דאיסור טומאה נוהג קודם שנתקשרו איבריו בגידין ומ"מ גמ' ערוכה היא בריש פרקין ע"ש

תוס' בד"ה ומ"ס וכו' אי כר"א ס"ל וכו' עכ"ל

ק"ק לפום מאי דס"ד השתא אמאי לא אפליגו ר"א ורבנן בטריפה ואמאי נקטו פלוגתייהו בטמאים וי"ל דס"ל לר"א לאיברים עומדת וא"כ טריפה ואמ"ה בהדי הדדי קאתו אפי' נטרפה עם יציאת רובא ולא אצט' קרא אלא לטמאים ונטרפה במעי אמן ס"ל להתוס' דטרפות א"נ בשליל כמ"ש הראשונים לעיל בפ' בהמה המקשה וכמ"ש מרן בסי' י"ג ע"ש ועפי"ז ניחא מאי דלא הק' התוס' לר"י משום דאי' למי' דס"ל כר"א ומאי דאמר לאיברים עומדת משום דר"א הכי ס"ל נקט כן ועיין מהרש"א ז"ל ומה שהק' בתי' אי רבנן ס"ל אין אחע"א אמאי אצט' כל שבשרו ע"ש י"ל דאי לאו כל שבשרו הוו דרשי כל שדמו והו"א אחע"א קמ"ל כל שבשרו ואייתר היקישא דדם לאמ"ה לדם הקזה כמ"ש בסנהדרין דף נ"ט ע"ש:

בד"ה דאיסור וכו' וא"ת לרבא וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל לשינוייא דאביי דבהמה לאיברי' עומדת אמאי באכל חלב ב' ותו לא ואי נטרפה לאחר מכאן למ"ד ג' אמאי חייל טרפה אאבר ע"ש י"ל דהכא שאני מגו דחל טריפה אחלב חל אאבר ומה שהקשה לשינוייא בתרא דלעיל ע"ש י"ל אע"ג דחל טריפה אאבר לחודיה וחל אחלב לחודיה בהצטרפות חלב ואבר הו"ל איסור חמור ולא חל עלייהו טריפה ועי"ל דל"ל הא דהתורה אמרה יבא איסור וכו' דאיכא למ"ד בגמרא דל"ל ובמ"א כתבתי בזה ועיין להרמב"ם ז"ל בפ' מה' מ"א ולהלח"מ שם ע"ש ועמ"ש בדבור שאח"ז ועוד נראה לתרץ למה שהק' מהרש"א ז"ל לאוקמתא דאביי דלאיברים עומדת אמאי ב' ותו לא ע"ש דהנה התוס' בזבחים ד"ע הק' למאן דאית ליה כולל אמאי אצטריך קרא דחלב נבילה וחלב טריפה לו' יבא טריפה ונבילה ויחולנ אחלב הא בלאו קרא איסור כולל הוא וראיתי לה' משבצות זהב ברסי' ס"ד שתי' למאן דאית ליה כולל מוקי לקרא לומר דיבא איסור חלב ויחול אטריפה אם נטרפה במעי אמן דליכא לא כולל ולא מוסיף דכן משמעות הקרא דאזהרה אחלב קאי וע"ש דמתחלה נסתפק בזה אי חלב חל אטרפה אם נטרפה במעיה ע"ש ועמ"ש לעיל דק"א ע"א ע"ש ולפי זה י"ל לאוקמתא דאביי דלאיברים עומדת איירי בנטרפה במעי אמה וכשנולדה חלו תרווייהו חלב ואבר כיון דלאיברים עומדת וחלב חל שפיר אטרפה מקרא דחלב טריפה דכולהו אית להו איסור כולל ופליגי במיתי איסור אבר וחל אטריפה אי חייל או לא איברא בגמ' דקאמר דכ"ע לאו לאיברים עומדת ובמיתי איסור אבר וחייל אטריפה וחלב קמיפלגי הו"מ לאוקמה דכ"ע לאיברים עומדת ונטרפה במעי אמה וחלב חל שפיר כאמור ובמיתי אבר וחל אטריפה קמפלגי ומדלא מוקי לה הכי נר' דחלב לא חל אטריפה ול"ד לאבר דאתוסף איסורא לב"נ וא"כ אי נטרפה במעי אמן ליכא איסור חלב לכ"ע ואף דלמ"ד ג' י"ל מגו דחל וכו' כמ"ש התוס' מ"מ למ"ד ב' לא א"ש דע"כ אחר מהשנים דמחייב הוא חלב דאל"כ אמאי נקט חלב ואי נטרפה במעי אמה במאי חייל חלב לבדו למ"ד ב' וא למ"ש רש"י לעיל דק"א ע"ב דכרת הוי איסור מוסיף ע"ש מ"מ אי חלב חייל מכח מוסיף גם אבר חייל דגם הוא מוסיף דאיתוסף לב"נ ועמ"ש שם בדק"א ע"א שו"ר דכל מה שכתבתי אינו אלא להסו' דטריפה נוהגת בשליל עיין להרשב"א בחי' דע"ה אך התוס' כאן בדבור זה כ' בהדיא דאפי' נטרפה במעי אמן ליכא איסור טריפה עד שיולד וכמו חלב עיין שם ולשי' זו ליתא לדברי הרב משבצות זהב כלל

גמ' אכל חלב מ"ה מן הטריפה לוקה ג' היינו משום אמ"ה דכיון דהחלב בעצמותו אין בו עצמות הוי אבר בלתי עצמות אבל לא משום בשר מ"ה דר"י ס"ל במ"ה ובשר מן הטרפה מחד קרא נפקי וכ"כ הרשב"א ז"ל באי' ועיין להרשב"א לעיל דצ"ז ע"ב שכ' שהראב"ד הביא ראיה דחלב ובשר מן א' הם עסוגיין מדמחייב אחלב משום במ"ה דנ"ל מבשר בשדה אלמא דחלב מקרי בשר ע"ש והוא תימה וכבר תפסו עליו הב"ח והפר"ח בסי' צ"ח וכ' דילה"ר מאבר גופיה דנ"ל מל"ת הנפש עם הבשר אלמא חלב בשר מקרי ע"ש ואין זה דאיה כלל דנפש דכתי' בקרא הוא אאבר וה"ק לא תאכל הנפש שהוא האבר בעודו מחובר עם הבשר כמ"ש רש"י בעיקר מילתייהו דר"י ור"ל וא"כ חלב הוא בכלל נפש ולא בכלל בשר ועיין למרן בב"י סי' ס"ב מ"ש ליישב תיבת לפיכך שכ' הטור וכבר תמה עליו הדרישה שם ע"ש. גם מ"ש מההיא דכשהותרה נבילה וממבשל חלב בחלב ע"ש ל"מ דחלב מקרי גדי ונבילה דשם נבילה וגדי כוללין הכל אבל לא מקרי בשר. אך מדברי רש"י בפ' כ"ש ד"ל נר' דחלב ובשר מין א' וכמ"ש הפר"ח וכ"נ מדברי התוספות לעיל דק"ב בד"ה שאין שהוכיחו דלכ"ע לחתיכת בשר עומדת מסוגיין דל"ל טריפה בלא"ה לוקה ג' משום במ"ה ע"ש וא"א הא חלב אינו בכלל במ"ה אלא ע"כ דחלב מקרי בשר וכ' הפר"ח דכ"ז לר"י דמב"מ במשהו אבל לדידן אזלינן בתר טעמו וחלב ובשר אינו טעמו שוה והוו ב' מינין והוכיח כן מדברי הרמב"ם בפט"ו מס' מ"א דנקט דמיון מב"מ בחלב עם חלב ולא חלב עם בשר ע"ש ול"מ דהרי בדמיון מין בשא"מ נקט חלב עם גריסין ולא נקט חלב עם בשר אלא ע"כ דהר"מ נחית שם למי' בנימוח לאשמועי' טעמו וממשו ובשר אינו נימוח ה"נ במב"מ נחית לאשמועי' בנימוח בטיל ברוב ולכך נקט חלב וחלב שנימוח הכל ונתערב ממשו של איסור ולא טעמו באופן שאין ללמוד מדברי הר"מ כלום גם מ"ש מדברי הרא"ש