משמרות כהונה חלק ג יג

דמכנסיים מק"ו כמ"ש הח"ן בתוס' ומיתה דלא ילפה משאר בגדים בק"ו משום דאין עונשין מ"ה

דף י"ח פירש"י בד"ה כשרין וכו' אע"ג דכתיב מדו וכו' עכ"ל. לרב ושמואל לקמן לק"מ אלא דהוצרך רש"י לזה להמק' דפריך אשמואל והתניא מסולקין כשרין והתוס' הביאו מפ' ת"נ דשם מיירי בסלקן ע"י אבנט ומ"מ י"ל דסוגיא דהתם אליבא דרב אזדא

דף י"ט ע"א תוס' בד"ה כורך וכו' ונ"ל גזירה וכו' עכ"ל ולפ"ז גמי אע"ג דמסי לא גזרו בו משום שחיקת סמ' דל"ד כלל לשאר רפואות ודלא כהצ"ק שכ' דלפ"ז גמי לא מסי ע"ש דא"כ הי"ל לדחות זה מגמ' דלקמן בהדיא דגמי מסי והתוס' בסה"ד לא הוכיחו אלא בלשון משמע: גמ' ל"ק הא דיד הא דראש עיין להרב שאגת אריה סימן ל"ז

ע"ב גמ' שנאמר ורחצו ממנו וכו' היינו קרא דפ' פקודי דגבי עשיה דכיון דב"ח למילואים מיירי ומשה הוא דהיה משמש ולא אהרן א"כ למה כתיב אהרן ובניו אלא ע"כ לשיעורא קאמר דבעי כיור שמחזיק קידוש ד' כהנים אבל בקרא דצווי דפ' תשא י"ל דצווי בעלמא הוא לדורות ולא אתא קרא לשיעורא ועיין להצ"ק

תוס' בד"ה א"ה וכו' אתי בק"ו מיושב וכו' עכ"ל כתב הצ"ק אף על גב דמק"ו דמיתה לא שמעי' אלא עבודות שהזר חייב עליהם מיתה מ"מ הכא ביוה"כ מיירי דכל העבודות בכ"ג ובעי קידוש משום עבודות שחייב מיתה עש"ב. ועפי"ד ניחא מאי דקשה בעיקר קושייתם דלפמ"ש לעיל דף י"ז ע"ב בד"ה אין בגדיהם וכו' דקרא דוחגרת אצטריך לחילול א"כ שמעינן מדאצטריך וחגרת דאפילו במיתה אפשר דאינו מחלל דהא במחוסר בגדים כתיב מיתה בהדיא ואפי"ה אי לאו קרא הו"א דאינו מחלל ולפ"ד הצ"ק ניחא דאצטריך וחגרת לעבודות שאין הזר חייב מיתה גם ניחא לפ"ד מאי דלא קבעו התוס' קושיתם לעיל מינה במאי דקאמר דחוץ יו"ד אתיא חוקה חוקה אבל ק' אמאי לא ק"ל לעיל די"ח ע"א דקאמר שתויי יין מנ"ל אתיא חוקה חוקה ופריך והא תנא להבדיל ומאי פריך נימא דשתויי יין ילפי' חילול מק"ו דיושב ואייתר ולהבדיל לעבודות שא"ח עליהן מיתה ויש ליישב

גמ' א"ק לשרת ושירות מעומד עיין להתוס' בסוטה ד"מ ע"ב בד"ה והאמר וכו' במה שהק' בס"ד משמעתין ע"ש במהרש"א מ"ש בכוונתם וה' תומים סי' י"ז פי' בכוונתם דס"ל דסמיכה הוי בכלל עמידה וס"ל דמה שהוכיחו רבנן מקרא דלעמוד לשרת דלא מהניא סמיכה היינו משום דקרא יתירא הוא ולא אצט' לעמוד דהא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ קרא דלעמוד אשמועי' דבעי' עמידה ממש וע"ז מק' נימא דקרא דלעמוד סמיכה הוא ולכ"ג אצט' דיש ישי' לכ"ג בעזרה לפ"ד הירוש' עש"ב וק' דא"כ ריב"י דס"ל דשירות ע"י סמיכה למ"ל קרא דלעמוד ושעיר קאמרי רבנן ויש מקום ליישב סגנון דבריו לפמ"ש לקמן דף כ"ג ע"ב דלר"נ סגי ליה בקרא דלעמוד לעיכוכא וא"נ לקרא דהמועדים דלא כהברייתא שם ע"ש בחידושי' והשתא י"ל דלרבנן נ"ל עיכובא מקרא דהמועדים ואייתר קרא דלעמוד למעט סמיכה וריב"י ס"ל דקרא דלעמוד אצט' לעיכובא וקרא דהמועדים לא דריש ליה כמו ר"ן דלא דריש ליה

בד"ה וליתיב וכו' דאין ישי' בעזרה וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל בריש פרקין דהא דאין ישי' בעזרה הוא מדרבנן ניחא שפיר דכיון דמדאוריית' שרי ליישב נוקי לקרא כפשטיה רב' ידיו וב' רגליו זו על גב זו וליתב מיתב ומקדש

דף ב' ע"ב גמ' את"ל לינה לא פסלא מ"ש הח"ן דלמ"ד לינה פסלא לא קמבעיא ליה ע"ש. ליתא דא"כ מאי פשיט מברייתא דיצא חוץ למחיצת חומת העזרה נוקמה כרבי דס"ל לינה פסלא ע"כ נראה דהבעיא היא לכ"ע אלא דלא תפשוט ממ"ד לינה לא פסלא וע"כ דלא הוי היסח הדעת וא"כ ה"ה יציאה להכי קאמר דלא דמי יציאה ללינה כ' הצ"ק לשי' רש"י דב' בעיות הן למ"ד לינה פסלה אי יציאה נמי פסלא כיון דנתקדשה בכלי דמטעם זה הוא דלינה פסלא ולמ"ד לינה לא פסלא מבע"ל אי יציאה פסלא משום היסת הדעת ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דק' עמ"ש הכ"מ בפ"ה מה' ב"ת דאע"ג דלא אפשיטא כ' הר"מ עבודתו כשרה משום דמספיקא לא פסלי' העבודה ע"ש והא בבעיא דטומאה קאמר הגמרא את"ל יציאה לא פסלא והר"מ דרכו לפסוק כאת"ל דס"ל את"ל פשיטותא ועפי"ד הצ"ק ניחא דעל בעיא השניה דהיא משום הסה"ד הוא דקאמר את"ל אבל הבעיא הא' דהיא משום קדושת כלי יוכל למבעי בעיא דטומאה אפילו את"ל יציאה פסלא משום קדושת כלי והר"מ פ' במ"ד לינה פסלא דאליביה מבע"ל בעיא קמייתא

גמ' יצאו ידיו לא קמבע"ל וכו'. קשה דתפשוט מדלא קתני יצא גופו ולפמ"ש הח"ן דלמ"ד לינה מועלת לא מבע"ל ניחא דאיכא לאוקמה כרבי אבל כבר כתבתי דליתא והצ"ק כ' די"ל התנא גופיה מספק"ל ע"ש וליתא דא"כ מאי פשיט לקמן הא קידש בפנים וכו' דלפום הך דיוקא תיקשי הך ברייתא אהך ברייתא דיצא ידיו ולפמ"ש הכ"מ דמספק' לא פסלי עבודה מאי פשיט נימא הא קידש בפנים עבודתו כשרה משום דספיקא הוא עכ"ל כמ"ש הכ"מ שם בפ"ה דקמ"ל אפילו ידיו כמ"א ולא כמקום גופו לא הוי הסה"ד

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה כיור וכו' בכ"ש אחר כדי קידוש וכו' עכ"ל נר' דהתוס' סוברים דאפי' לפום ס"ד דהשתא הא דלא חזי לעבודת לילה אינו אלא משום גזירה שמא לא יחזור וישקענו ויפסלו המים אבל מדינא חזי לעבודת לילה ולהכי כי נותנים המים בכ"ש אחר בדי קידוש לבד דאחר הקידוש לא ישארו המים ליפסל שרי והגמ' במסקנא לא חידש אלא דכי עבר והעלהו חזי ול"ג בזה גזירת שקוע וא"ש השתא מ"ש התוס' אח"ז דכתה"ד איכא. טעמא כדפי' הקו' וכו' דהיינו פירש"י שהביאו התוס' לקמן בד"ה מאי ועיין להצ"ק והח"ן

בד"ה מאי וכו' כלומר לר"י וכו' ור"ח בר יוסף ל"ג וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דלא מפרשי כפירש"י דכי אמר א"ב גזירת שקוע אתי ר"י כרב חסדא אלא דאכתי ר"י ברחב"י דלמתירין כמתירין אלא דפליגי בלאיברים דלרח"ב מעלהו ולר"י אין מעלהו וכי קאמר א"צ לקדש ביום דמשמע אפי' למתירין דהשתא אתי ד"י כר"ח הוא דפריך היינו ר"ח ומשני א"ב מצות שקוע וכל מה שהק' התוס' אח"כ לכ"ע מקשים. מיהו לא ידענא מי הכריחם דלדחב"י גם לאיברים צריך לשקעו