משמרות כהונה חלק ג יב

דף ט"ז ע"א בד"ה מה ליושב וכו' דכיון דגזלן אינו מוזהר וכו' עכ"ל והיינו משום דאי' למיפרך מה להנך שכן מוזהרין ומה שהוצרכו התוס' בד"ה אף וכו' לשלא תאמר טמא בק"צ יוכיח היינו משום ראי דלא ניפרוך שכן מוזהרין הו"ל לתנא דברייתא למיפרך ולשנויי הכי וכמ"ש הצ"ק ודלא כמ"ש הח"ן שם ע"ש אבל קשה בדברי התוס' דהכא דאמאי לא נילף אזהרה גופה מק"ו ואף דאין מזהירין מ"ה היינו מלקות דוקא ולא חשיבא פירכא וכמו שנר' מדברי התוס' בפ' כ"ש דכ"ד שכ' דלא חשיב בב"ח משום דאין מזהירין מ"ה ואפי"ה יליף תנא דברייתא שם הנאה מק"ו מערלה ולא פרכי' שכן לוקין

בד"ה מיושב וכו' ובד"נ אפילו ת"ח עומד וכו' עכ"ל קשה דא"כ ניפרוך מה ליושב ת"ח שכן פסול לעדות בד"נ וכמו שהק' התוס' מחליצה וי"ל הא דעומד בד"נ אינו אלא חומרא מדרבנן דמדאורייתא לא מצינו קרא להכי

בא"ד אצטריך קרא לעובד בהשתחואה עכ"ל צ"ל דקושטא הוא דבהשתחואה אינו אלא למצוה דאל"ה קשיא נימא דתרי קראי חד למצוה בהשתחואה וחד לעכב ביושב ומנ"ל לעכב בהשתחואה

ע"ב גמ' דר יוכיח וכו' האי תנא דרי"ש פליג אתנא דבי רי"ש דלעיל דיליף זר מאונן וכה"ג איתא בקידושין דל"ז האי תדרי"ש מפיק מהך תנא דרי"ש ע"ש ועיין להח"ן

תוס' בד"ה אתיא וכו' תימה מה ליושב וכו' עכ"ל י"ל כיון דיושב נמי הותר מכללו בבמה אלא דהנך עדיפי קצת דהותרו במקום שנאסרו כמ"ש התוס' בד"ה שכן וכו' כה"ג לא הוי אלא פירכא כ"ד ולא פרכינן פירכא כ"ד בחדא מחדא אלא דלפ"ז מאו דקאמר בגמ' מיושב וחדא מהנך לא דייק שפיר דלא אתיא אלא מיושב וטמא דאי מיושב וזר או בע"מ איכא למיפרך שכן לא הותרו מכללן במקום שנאסרו חדא מתרתי היא ופרכי' כ"ד

בד"ה אבל וכו' וי"ל כיון דלא ילפי' וכו' עכ"ל עמ"ש הח"ן ולפ"ד לא היו צריכי התוספות לתירוצם אלא דבפשיטות הי"ל לתרץ דאפילו אי ילפינן מטומאה דמרצה מ"מ ה"ד אי ליכא כהן אחר כמו טומאה למ"ד דחויה אבל חטאת דאהרן דהיא אפשר ע"י אהרן לא מרצה ולכך נשרף

גמ' והותר טומאה אצל כ"ג וכו' ראיתי מקשים היכי ס"ד דטומאה תותר אצל כ"ג הא קרא דוינזרו דילפי' מניה טמא ששמש כתיב נמי אהרן דהוא כ"ג ונ"ל דל"ק דכי ילפי' האי ק"ו אמרי' דיו אסוף דינא כמו טומאה בק"צ דאינה אלא דחויה ואי איכא טהור לא דחי וא"כ קרא דוינזרו דכתיב אהרן היינו אי בניו טהורין דאפשר ע"י בניו אלא שדברי רש"י שכ' ואוקי איסור בכ"ה קשים לשמוע דמיתוקם שפיר בכ"ג דאהרן כתיב ובבניו טהורין ולכ"ג דקרא דוינזרו מוקמי' ליה בשאר טומאות דטומאת מת הוא דהותרה בציבור ואמרינן דיו ומ"ש רש"י ואוקי איסור בכ"ה לאו אקרא דוינזרו קאי אלא אקרא דלקמן דנ"ל מניה ט"י קדושים יהיו ולא יחללו דההוא קרא בפרשת אמור כתיב גבי טומאת מת

דף י"ז ע"א תוס' בד"ה נו"י וכו' ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד ריבוייא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דאפי' לא כתיב אלא חד קרא ע"כ דמוקמי' ליה בנו"י דמת"כ ל"ל אקרא דמוטהרה נפקא דכתיב סתמא וי"ל דס"ל השתא דאפי' כתיב סתמא לא מוקמי' אלא במסתבר ולא ק"ל אלא כיון דבנ"י מצינו דאין חילוק כ"ש במח"כ דמחוסר מעשה וזהו שכ' בקושיתם כיון דדרשי' ט"י וכו' ותי' דלא הוה מוקמי' ליה אלא במח"כ

פירש"י בד"ה במח"כ וכו' בטמא ל"ל וכו' עכ"ל. הא דלא כ"כ אדלעיל מינה במאי דקאמר בט"י מח"כ לא אתי מניה משום דשם פשוט הוא דהא טמא פסול בתרומה וקמ"ל דאפי' במח"כ מחוסר מעשה דהבאת קרבן ודטבילה שוין הן ואין לחלק ביניהם: בא"ד לא ליכתוב טמא ותיתי מהנך וכו' עכ"ל ל"ד מהנך דאפילי מט"י לחודיה אתי

ע"ב תוס' בד"ה קסבר וכו' שאין מח"כ נכנס שם וחייב עליה חטאת וכו' עכ"ל הגי' שם וחייבין ע"ש ולפ"ז אין משם ראיה די"ל דחייבין אטמאין קאי ולאו אמח"כ ותרי מילי קתני וכן הוא בבבא הקודמת לה ע"נ מקודשת ממנה שאין ט"י נכנס שם ואין חייבין וכו' דע"כ אין חייבין אשאר טמאים קאי דהא ט"י מדרבנן הוא דאסור בע"נ וע"ש בפירוש הר"מ והרא"ש

בא"ד. הרי היא כמגע ט"מ וכו' אבל לרבנן לא וכו' עכ"ל ממתני' גופה דמוקמינן כאבא שאול הומ"ל דקתני כמגע ט"מ ואי כזב דמי אב הטומא' הוי אלא משום דאבא שאול אין דחוק לומר דס"ל לאו כזב כיון דלית הילכתא כוותיה ולא מוכחי אלא מרבנן דהילכתא כוותייהו דחיקא להו דאתו דלא כהילכתא דקי"ל כזב דמי

בד"ה שרפה וכו' ואתי אונן ומח"כ בק"ו מט"י וכו' עכ"ל ק"ק ניפרוך מה לט"י שכן אינו מחוס' מעשה וי"ל כיון דהאי ק"ו גופיה איתיה בגמ' דפ' הערל מתרצי שפיר ואי קשיא קשיא בגמרא דפ' הערל וכבר הקשו כן התוס' בסד"ה אונן אבל אין לתרץ דמח"כ קלישא טומאתיה ולא מקרי מחוסר מעשה למ"ד לאו כזב כדאיתא בגמרא לעיל דדוקא בחדא מתרתי הוא דאמרו כן בגמ' דלא הוי פירכא שוה אבל בחדא מחדא קאמר הגמ' לעיל ט"י לא אתי ממח"כ משום דמחוסר מעשה ולא אמרי' קלישא טומאתיה ועפרש"י לעיל

גמ' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם והו"ל זרים מכאן מוכח דהא דאמרי' במנחות דחוקה לעיכובא היינו מג"ש ולא ממשמעותה רחוקה דאי איתא ת"ל משום חוקה ויל"ד ע"ד התוס' דלקמן בד"ה ת"ל שהוכיחו כן מגמרא דלקמן והוכחתם ליתא אלא לס"ד דגמ' דלמסקנא דגמרא דלקמן דשתויי יין הוא דילפינן ממחוסר בגדים ליכא הוכחה כלל דאע"ג דמשמעות חוקה לעכב אצט' ג"ש למדרש אפי' עבודה דלא מחייב עליה זר מיתה וטפי הי"ל להוכיח מגמ' דהכא כדכתי' וי"ל כיון דאצט' לדרשא דאין כהונתם עליהם למיתה נקט לה הגמ' גם לחילול וכמו שצ"ל כן לתי' התוספות בתרא בד"ה אין וכמ"ש הח"ן שם ורש"י בחומש בקרא דחק עולם דגבי מכנסיים כ' דלעכב מדכתיב חוקה נראה מדבריו דממשמעות נ"ל וא"כ גם בשאר בגדים נ"ל מחקה דלא כדרשא דשמעתין וע"כ צ"ל כדכתי' וניחא לפ"ז מאי דק' מנ"ל במכנסיים חילול כיון דבמית' כתיבי תרי קראי במכנסיים ובשאר בגדים ולא ילפינן מהדדי חילול דלא כתיבי במכנסיים מנ"ל ועפי"ה ניחא שפיר ולדעת התוס' דלא נ"ל ממשמעות חוקה צ"ל