משמרות כהונה חלק ג קכח

שחי' הק' התוס' מהיכא מ"ל כן הא נבילה ביוה"ך א"כ הוא ותי' משמע ליה כן כיון דר"ש ל"ל א"כ אפי' חמור על קל א"נ קי"ל בשום ברייתא ע"ש ולפי"ז מ"ש התוס' כן דר"ש ל"ל מוסף באוכל נבילה ביוה"ך ק' טובא דתי' קמא ל"ש כאן דהתוס' בדבור זה ס"ל דאיסור כרת לאו איסור מוסיף אלא איסור חמור כמבואר מקושייתם שניה וא"כ הרי מצינו ר"י דל"ל כולל אפי' חמור על קל בטומאת הגוף על טומאת בשר ואית ליה איסור מוסיף למאי דקיימי' השתא הנאה איסור מוסיף וע"כ כתי' הב' דקי"ל בשום ברייתא ולאו מההיא דנבילה ביו"הך. ונ"ל דלמאי דמסקי' טומאת בשר חמירא לא הוי חמוד על קל ומ"מ אי ס"ל כתי' קמא דשם לא הוה קשה קושייתם שנייה כלל ועיין להריטב"א ז"ל בקידושין שם ע"ש ועיין להט"ז רסי' ס"ד שנראה מדבריו דחלב על טמאה מוסיף הוא ע"ש והיינו דאזיל בשי' רש"י בסמוך רע"ב דכרת הוי איסור מוסיף דלא כהתוס' ול"ק מה שהקשה שם הרב משבצות זהב שם ע"ש

בא"ד וכן צ"ל בפ' כ"ה וכו' עכ"ל היינו דמאי פריך התם דשמואל אדשמואל נימא דש"ה גבי בב"ח א"כ וא"מ אבל אי לאו א"מ אלא איסור חמור פריך שפיר דל"ל שאני גבי בב"ח דהוי א"כ באיסור חמור דגבי תרומה נמי איסור חמור דטומאת הגוף בכרת ולא ס"ל להגמ' התם הא דמאן לימא לן טומאת הגוף חמירא אימא וכו' דקאמר הגמ' הכא ועיין להריטב"א ז"ל בחי' ועוד דגבי בב"ח לא הוי איסור חמור על קל דאיכא חומרא אחרת בחלב דאיכא כרת ומתה נמי איכא חומרא דמטמאה וכמ"ש התוס'

ע"ב בד"ה רע"ק וכו' ק' דתנן בפ' דם שחיטה בקדש על חלב דהוי איסור כולל דכולל הבשר ואיסור חמור איסור הנאה וא"כ באיסור חמור עדיף מב"א כמו. שכן הוא לר"י הגלילי למסקנא דמפיך לה ואין לו' דלא הוי א"ח דאיכא חומרא אחרת בחלב דאיכא כרת דדילמ' רע"ק ס"ל כרבי דהזיד במעילה במיתה ומיתה וכרת כי הדדי נינהו או דס"ל לרע"ק מיתה חמורה ועיין בפסחי' דל"ב ע"ב ואף דכרת חמור מ"מ כיון דאיכא מיתה. ואיסור הנאה ס"ל דהוי איסור חמור ועוד דמאי מק' לפירש"י ז"ל הלא רש"י ס"ל לעיל דאיסור הנאה הוי א"מ ואף דאי' חומרא כנגדו מ"מ לגבי איסור מוסיף לא מעלה ולא מוריד: בא"ד וי"ל דהתם פריך משום שמואל עכ"ל ותרומה טמאה דאצט' קרא למעוטי היינו למעוטי אפי' מבישול דגבי בישול ליכא איסור טומאה ועיין מהרש"א ז"ל לקמן דקי"ג ע"ב שהק' אמאי לא קאמר דרע"ק ס"ל אין אחע"א וכו' עיין שס שנעלם ממנו דברי התוס' כאן וכדומה שזה קרוב לכ"ה שנים ששמעתי כן לאחר קדוש מדבר

דף ק"ב גמ' אה"נ וכי אצט' קרא לר"א עיין בתוס' בסנהדרין דנ"ט ע"א בד"ה ורבנן שכ' סוגיא דהתם דמוקי קרא לשרצים כמ"ד א"נ בטמאים דלמ"ד נוהג אצט' קרא לטמאים ע"ש. ונראה דהא דלא אוקמוה סוגיא דהתם כר"י דנוהג בטמאין מכח אחע"א ולא אצט' קרא אלא לשרצים משום דאי ס"ל לרבנן דהתם אחע"א באיסור חמור אמאי לא אוקמוה לקרא לדם מן החי כרחב"ג דהתם ואתי איסור אבר וחייל אדם דאיסור חמור דנוהג בב"נ ואיסור כולל דכולל שאר איברים אלא ע"כ דה"ט דאית להו דם מן החי לית וכו' עכ"ל ק"ל מאי קושי' שאני התם ביה משום אמ"ה משום דל"ל א"כ באיסור חמור וא"כ ע"כ דלא ס"ל כר"י ועיין להפר"ח בסי' י"ג שכ' דאמ"ה דחגבים שרו מכח היקישא דכל שדמו ודבריו הם לרבנן דסוגיין ועיין להפ"ת שם ע"ש

עו"ש גמ' מתיב רב עמרם וכו' לפום מאי דס"ד השתא דצריך כזית בשר הא דאצטריך למכתב בשר מ"ה ואמ"ה משום דבשר מ"ה אצט' אפי' דלאו אבר ואבר מ"ה אצט' כי היכי דלהוי נאמרה ונשנית דאל"ה הו"ל נאמרה ולא נשנית ולישראל נאמרה ולא לב"נ עיין בפ' ד' מיתות דנ"ט ולמסקנא דכזית בשר גידין ועצמות א"ש בפשי' טפי ולפי"ז הא דמשונה אכילה זו מכל אכילות שבתורה דהוו כזית בשר אינו מכח מאי דכתיבי תרווייהו אמ"ה ובמ"ה דהא א"ל כדכתיב' אלא משום דסברא הוא כיון דאבר שלם ועפי"ה י"ל מ"ש הר"מ ז"ל בפ"ה מה' מ"א דין ד' אכל צפור בחיה כ"ש משום נבילה במיתתה בכזית בשר גידין ועצמות ע"ש דס"ל דרב משום נבילה אתי עלה ובחיה בכ"ש ופירכת הגמ' היא מחלוקת במיתתה בכזית דמשמע ליה כזית בשר אף דהיא שלימה ומ"ש מאבר מ"ה דמשום שהוא דבר שלם אמרי' דבאכילה דידיה בכזית בשר גידין ועצמו' ופריך אשינוייא דמשני בכזית בשר גידין ועצמות וא"ש לפי"ז דבכ"ש דקאמר רב ברישא ובסיפא שוה דהיינו משהו ממש משא"כ לפום פשטא דגמ' כמ"ש התוס' גם א"ש לפי"ז דאתי רב במימרא דאכל צפור וכו' כרבי דקי"ל כוותיה ועיין להלח"מ שם וניחא לדברי הר"מ ז"ל מאי דאמרי' בגמ' במכות דט"ז ריסק ט' נמלים וחד חי מחייב גם משום נבילה אעפ"י שחי הוא ודלא כמו שנדחקו רש"י והתוס' שם ע"ש אלא דק' למ"ל ריסק וכו' ההוא חי לחודיה מחייב. משום נבילה בכ"ש כמ"ש הר"מ ועכ"ל דהר"מ מפ' אחד חי דהתם היינו שלם כמ"ש התוס' ועיין בהר"מ ז"ל בפ"ב מה' מ"א דין כ"ה ע"ש

ע"ב אמר ר"י לא תאכל הנפש וכו' זה אמ"ה וכו' כתב הר"מ בפ"ט מה' מלכים ב"נ מצווין גם על בשר מ"ה ומרן בכ"מ תמה דלר"י דקי"ל כוותיה במ"ה נ"ל מקרא דטריפה וא"כ לא נאסר לב"נ ע"ש בלח"מ ונ"ל ראיה להר"מ מגמ' במעילה דט"ז דתניא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין ופירש"י לא לחייב משום אמ"ה ולא משום נבילה הרי מוכח בהדיא דבמ"ה נוהג בטמאים דהתם בבשר איירי דאבר שחלקו בטיל מתורת אבר וכמ"ש התוס' שם ואי איתא דבמ"ה שרי לב"נ מנ"ל לר"י דבמ"ה נוהג בטמאים הא קרא דנ"ל מינה טמאים דהיינו כל שדמו באמ"ה משתעי לר"י ואין ללמוד במ"ה מאמ"ה דשאני אמ"ה דאיסור מוסיף דנוהג ביסורו בב"נ אבל במ"ה מנ"ל וכן לר"י דנ"ל נוהג בטמאים מכח דס"ל איסור מוסיף כדאיתא לעיל במ"ה מנ"ל אלא ע"כ דאפי' לר' יוחנן במ"ה נוהג בב"נ וא"כ אף דקרא דכל שדמו באמ"ה הוא ילפי' במ"ה מאמ"ה וכן לר"י כי הדדי נינהו מיהו י"ל דלר"י אה"נ דבמ"ה א"נ בטמאים ומאי דתניא התם מיתת פרה וחיי גמל א"מ דלא כפירש"י דפי' משום אמ"ה אלא דא"מ לא לענין נבילה ולא לענין טמאה וכ"נ מדברי התוס' שם שכן מפ' ע"ש וכ"נ מגמ' שם דלא אוקמה כר"י אלא כי משני הא חיי שניהם מצטרפים משמע דמעיקרא ס"ד דלאו משום במ"ה אתי עלה ובהכי ניחא לי מאי דק"ל מבריי' שם למ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מ"א דין ט"ז חצי זית נבילה וחצי זית במ"ה מצטרפין ע"ש להלח"מ שכ' טעמו משום דלר"י דקי"ל כוותיה נ"ל במ"ה מקרא דטריפה