משמרות כהונה חלק ג קכו

זה דחתיכה הנ"ל עמ"ש בי"ד סי' ק"א)

והנה מדברי התוס' אלו יש להוכיח דבאיסורי דרבנן לא אמרינן חהר"ל לא בטלה דאי איתא מאי פריך ליתני חתיכת נבילה לישני כבר תני לה הכא ובב"ח דקתני אתא לאשמועי' אפי' בשר עוף בחלב דבכל עניני בב"ח איירי וכה"ג כ' התוס' שם דמאי דהדר תני יין אתא לאשמועי' אפי' סתם יינן ומסתם יינן אין ללמוד לשאר איסורין די"ל ביין החמירו לכך תני בב"ח. ועוד דאין ללמוד חהר"ל מדבר שבמנין דהיינו חביות דיין דאין כל איסורי דדבר חשוב שוה אלא עכ"ל דס"ל דבאיסורי דרבנן לא אמרי' אר"ל ל"ב ע"ש. ומרן בב"י סי' ק"א פ' בשם הר"מ בפי"ו מה' מ"א דאפי' באיסורי דרבנן אר"ל ל"ב ע"ש. ודבריו הם ע"פ מ"ש בכ"מ שם ע"ש ועיין להפר"ח שם סק"ד ע"ש ובהנ"א בפ' כ"א והובא בב"י סי' ב' דטי' חלב שנפלה על החתיכה דמשערי' בנ"ט דוקא בשר בהמה אבל בשר עוף ברוב וכן הא דאמרינן בסוף ע"א דבב"ח במשהו דוקא בשר בהמה ע"כ ויש לצדד בכוונתו די"ל דמילי מילי קאמר דאף דגבי טי' חלב נקטו סתם מפ"ל בבשר בהמה וכן נמי מצינו בסוף ע"א דנקטו בב"ח וקאי על בהמה דוקא ולפי זה ס"ל דבאיסורי דרבנן לא אמרי' חהר"ל ל"ב וי"ל בכוונתו דמפ' ההיא דע"א בטי' חלב שנפלה על החתיכה כפי' רבותי' של רש"י ז"ל שהביאו שם רש"י והתוספות ע"ש ודבריו מקושרין יחד ובע"א איירי וא"כ לא איירי כלל מרין חהר"ל וע"ש ברש"י והתוס' שדחו פי' רבותיו של רש"י ז"ל מסוגי' שם ע"ש ועמ"ש בי"ד בסי' צ"ב דין ג' עש"ב

גמ' דרש רבב"ח חתיכה של נבילה וכו' פירש"י ז"ל במכירה איירי ולענין פליטתה קאמרי' דאי אין מכירה ולענין לבטל גופה הרוטב אינו מצט' לבטל גופה דמשקה אינו מבטל חתיכה כידוע אבל אין לומר משום דהוי חהר"ל דאם כן נוקמה בחתיכה קטנה דאין ראויה להתכבד

עו"ש בשקדם וסלקו פירש"י. ז"ל וסלק גם הרוטב והיינו דאי לא סלק הרוטב היה הרוטב אוסר מפני שהרוטב מין בשר הוא אך מדברי רש"י ז"ל באוקמת' דרבא נר' דרוטב הוי מין בשא"מ עם הבשר ע"ש ונ"ל לדעתו ז"ל דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בע"א דס"ו דלאביי דס"ל שם בתר טעמא אזלי' הבשר והרוטב חד טעמא א"ל והוי מב"מ אבל לרבא דס"ל בתר שמא אזלי' האי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוי מין בשא"מ ומיהו ה"ד ברוטב של מים אבל בפליטת החתיכ' גופה שנבלע' בחתיכות אחרות הוי מינו ולכך קאמר רב אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ועיין להרשב"א ז"ל בחי' לעיל דצ"ז ע"א גבי ההוא כחוש הוה ע"ש

תוס' בד"ה שקדם וכו' ואור"ת דנהי דהיא גופה וכו' עכ"ל לכאורה אכתי יאסרו שאר החתיכות מכח משהו הבלוע בחתיכה שבצד הנביל' וראיתי להריטב"א ז"ל בחי' שנרגש מזה וכ' בשם י"מ דאהני מה שתעשה נבילה להצריך ברוטב נגד כולה וגמ' דפריך למ"ל נתנה טעם וכו' אלישנא דרב ק"ל דקאמר אוסרין כל החתיכות וכו' ע"ש וזה נ"ל דעת הדרישה בסי' צ"ב דהנה הטור כ' דברי ר"ת וסיים אפי' לר"י דמב"מ ל"ב ומרן בב"י דקדק מאי אפי' דקאמר הא ליתא דין זה אלא לר"י ע"ש ורש"ל תי' לא מבעיא חמץ בפסח דמדרבנן הוא אלא אפי' לר"י דמב"מ ל"ב מ"ה כן הוא ותמה ע"ז בדרישה דכיון דחמץ אוסר אפי' במינו במשהו מאי נ"מ במה שאינו נעשה נבילה ולא כ"כ ד"ת אלא לר"י דמב"מ דוקא ל"ב וא"כ נ"מ לשלא במינו ע"ש הרי דדעתו דהתוס' שכ"כ הנ"מ היא להרוטב אבל למינו אפי' בתערובת ב' אוסר דגם תרי משהו אסור וכדברי הי"מ שכ' הריטב"א ז"ל ול"ק מה שהק' עליו הט"ז שם ע"ש. איברא דהריטב"א ז"ל דחה דברי הי"מ מלישנא דרב וכ' לתרץ דס"ל לרב דאין שום דבר האוסר במשהו אלא כשהוא איסור בעין אבל כשהוא מעורב בין איסור והיתר אינו אוסר ולכך הוצרך לומר חנ"נ ובזה יהיה כאלו האיסור בעין בלא תערובת היתר ע"ש ועפי"ז צדקו דברי רש"ל דאף דאוסר במשהו דוקא בעין ולפי"ז אפילו נפל כל התערובת הראשון בתוך התערובת השני דע"כ גם המשהו הא' נפ"ל אם אחר שבלעו זה מזה הכיר כל התערובת הא' ונטלו ממנו אז הותר כל התערובת הב' דבמאי יאסר וע"ש בט"ז ועיין בהרשב"א ז"ל בחי' בהביאו דברי רבינו אפרים ז"ל ומדבריו למדתי דהמשהו הבלוע בחתיכה אינו יוצא מאותה חתיכה כלל דכיון דמשהו אין לו שיעור אין לו כח לצאת ע"ש ועל פי זה נ"ל דזהו דעת ר"ת שהביאו התוס' דכיון דהמשהו הבלוע אינו יוצא מהחתיכה לא אמרי' חנ"נ לאסור האחרות דלא אמרי' חנ"נ ואוסרת אלא במקום שהאיסור עצמו מתפשט אלא שאין לו כח לאסור וכמ"ש התוס' לעיל דצ"ו דמטעם זה אין קליפה אוסרת מה שבצדה וכווצא ע"ש ולכך חתיכה הנאסרת במשהו אינה נעשית נבילה ולפי"ז אין ללמוד מכאן להתיר תרי משהו בפסח אם מגיע המשהו לתערובת הב' ועיין להש"ך סי' קל"ד סקי"ו ע"ש וראיתי בנה"כ סי' צ"ב שכ' בשם הר"ן כמ"ש הריטב"א ז"ל וכ' הטעם דאינו אוסר כי אם משהו בעין אבל אם הוא מעורב עם היתר אינו אוסר משום דהוי מין בשא"מ דהנפלט מהחתיכה היתר ואיסור מעורבין והחתיכות האחרים היתר לבד ועפי"ז דחה דברי הט"ז וכ' דבחמץ כיון דאסור אפי' שלא במינו אפי' תרי משהו אסור ע"ש ואין טעם בדבר גם בפ' כ"ש ד"ל אמ"ד קדירות בפסח ישברו ופריך בגמ' ולשהינהו אחה"פ וליעבד בהו שלא במינו ומשני גזירה דילמא עביד במינו ע"ש והשתא אפי' במינו מותר דכיון דטעם חמץ הנבלע בקדירה משהו הוא דאי' כמ"ש התוס' שם אם כן הנפלט ממנה איסור והיתר מעורבין והוו שא"מ דמ"ש הנפלט מקדיר' מהנפלט מהחתיכה ומעתה בהכרח דלא כ"כ הריטב"א ז"ל דדוקא משהו בעין אלא במין במי' לר"י דכיון דנ"ל מדם הפר ודם השעיר בעי' משהו בעין דכוותייהו ועיין להרשב"א לעיל דצ"ז באוקמתא דאביי שצדד דבטעמא לא אמר ר"י מטעם זה ע"ש אבל בחמץ אפילו מעורב אוסר כההיא דפ' כ"ש ויפה דקדק מרן בפי' בדברי הטור דדוקא במין במינו לר"י הוא דס"ל כן אבל בחמץ דהחמירו בו לאוסרו במשהו אפי' מעורב אוסר מיהו לפמ"ש מדברי הרשב"א ז"ל דמשהו אינו יוצא מהחתיכה י"ל דאפי' בחמץ אינו אוסר כל שהסיר החתיכה מהתבשיל הב' כיון דאינו יוצא המשהו במאי יאסר ובקדירות בפסח יש בו כ"כ חמץ עד שיוציא ממנו משהו ועל הנפלט הוא דכ' התוספות דטעם חמץ בקדירה משהו נקטינן דלפמ"ש הריטב"א בשה י"מ ולפמ"ש הריטב"א גופיה והר"ן תרי משהו אסורין גבי חמץ בפסח ולפמ"ש מדברי הרשב"א ז"ל יש להתיר תרי משהו אפילו בחמץ בפסח ומ"מ בתערובת לח בלח אסור אפי' תרי משהו לכ"ע דכיון דנתערב בשניה בלח המשהו גופיה נתערב ודוקא בחתיכה הוא דאמרי' דאינו יוצא וכ"כ הט"ז ע"ש טעמו