משמרות כהונה חלק ג קכה

דיהיב שאור טעמא בעיסה וכדפריך בתר הכי וכי יש בו כדי לחמץ אמאי לא בטיל ומשני בק"א לבד מאיסור ושאני שאור דחימוצו קשה וניחא בזה מה שהק' התוס' על פירש"י ולשי' רש"י ז"ל צ"ל דבתרומה בעי' בק"א לבד מאיסור לפחות בלח כמ"ש מהרש"ל ז"ל ולפ"ז גם בערלה וכלאי הכרם בעי' מאתים ושנים לבר מאיסור דהא טעמא דהחמירו בהם משום דכפל הכתוב באיסורן כפלו חכמים בשיעורן ולכן בעי' כפלים מבתרומה ועפי"ז מתני' בפ"ב דערלה דייקא שפיר דקתני התרומה מעלה הערלה והערלה התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה חולין ונפלו ג' קבין ערלה וכו' ע"ש דאפי' נפלה למאה חולין צריך ליצרוף דערלה וכלאי הכרם כי היכי דליהוו מאה ואחד דהיתירא וכן לבטל הערלה צריך צירוף דתרומה כי היכי דליהוו ר"ב דהתרה ומתני' בלח איירי וע"ש בירושלמי שאמרו לית כאן מאה אלא לצ"ט ועיין בהר"ש והר"מ ז"ל בפי' שם אבל שיטת התוספות דמאי דאמרי' כל איסורין שבתורה במאה היינו במאה עם האיסור ול"ד למ"ד בס' ותרומה בק"א היינו עם האיסור גם לשי' רש"י ז"ל כן הוא למ"ד בס' וכדס"ד דגמרא מעיקרא דהוכיח ממשנה זו כמ"ד בס'

תוס' בד"ה והאמר וכו' א"נ י"ל מדקאמר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ותירוצו אינו עיקר דבגמ' בבכורות דכ"ג ע"ב מבואר דפעמים מערבין מחצה בציר וכ"נ גם מדברי התוס' שם בע"א ע"ש וקושייתו איני מכיר דכבר כתבו התוס' לקמן דק"ח ע"ב בד"ה אמאי דדוקא בב"ח הוא דאמרי' דאף דנאסר מכח הבשר מקרי מין חלב אבל ברוטב הנאסר מכח חתיכת נבילה מקרי בשר כיון דנאסר מכח הבשר ע"ש וה"נ המים בעצמם המעורבים בציר של איסור נעשו ציר ממש כיון דנאסרו מכח הציר ומים דהיתירא לא הוו קרוב למאתים כנגד הציר האסור עם מימיו וכ"נ גם מדברי התוס' בד"ק בסד"א שקדם כמ"ש בי"ד סי' כ"ב ע"ש ועמ"ש בסי' ק"ז

בד"ה שאני וכו' אף על גב דבת"כ וכו' אסמכתא בעלמא היא וכו' עכ"ל אבל התוס' בע"א ד"מ הק' כיון דציר דאורייתא מ"ש ציר מגופן ע"ש נרא' מדבריהם דציר דגים נמי דאורייתא וצ"ל דאף דאורייתא הוא מ"מ ציר גרוע הוא ולא אמר ר"י מין במינו ל"ב בציר והיינו דמשני הגמ' בשמעתין שאני ציר דזיעא וכו' ואף דמסוגיא לעיל דצ"ח ע"ב באוקמתא דאביי נראה דל"ד בממשות האיסור. לר"י מב"מ ל"ב אלא אפי' בטעמא וכ"כ הרשב"א ז"ל: בחי' שם ועיין להרב נודע ביהודה מ"ב חי"ד סי' ל"ד שנעלם ממנו סוגיא דלעיל ודברי הרשב"א ז"ל בחי' שם ע"ש מ"מ ציר גרע מטעם הנבלע וכ"נ מדברי התוס' לקמן דקי"ב ע"ב בד"ה ורוטבן דציר גרע מרוטב ע"ש. ועוד נ"ל במ"ש הסמ"ק בסי' ר"ה והובא בב"י סי' פ"ג דכשיש שמנונית בציר אף ציר דגים מדאורייתא ע"ש וא"כ י"ל דהתוס' בע"א ס"ל דציר דגים דרבנן אלא דק"ל כיון דלא מפליג אלא בין ציר לגופן מוכח דציר בכל ענין שרי אפי' יש שמנונית בציר וע"ז ק"ל מ"ש מגופן מיהו התוס' כאן ע"כ דס"ל אפי' יש שמנונית מדרבנן דאי איתא אמאי כ' אסמכתא היא ולא אוקמוה לההיא דרשא דדגים בציר שיש בו שמנונית גם מדברי התוס' הללו נראה דאפי' בציר היוצא ע"י כיבוש ובישול הוי דרבנן מדכ' אסמכתא היא דלא כהש"ך רסי' ק"ז ע"ש. מיהו מדברי התוס' דע"א הנז' י"ל כהש"ך וק"ל מדקאמר בציר מותר לטבל משמע אפי' ציר היוצא על ידי כיבוש ובישול. והנה התוס' שם בע"א תי' דציר בטיל ברוב ע"ש וק' דבדבר המתערב בעי' ס' אפי' מב"מ וצ"ל דס"ל כמ"ש הא"ז הביאו מרן בב"י סי' פ"ג דבציר בטיל ברוב דקיל הוא כמו שמצינו לר"י דקיל ליה ציר ע"ש ואף דהוא כ' מטעמא דציר דרבנן התוספות ס"ל דאף דהוא דאורייתא קיל ליה לר"י כמו שנתבאר. ובמ"ש התוס' דבהמה טמאה נ"ל מטמאים הם ק"ל אמאי אצטריך קרא נילף מנבילה ושרצים וחלב וחמץ דנ"ל לקמן דק"ך מקראי דמשקין היוצא מהן כמותן. ע"ש בגמ' וצ"ל דתנא דדריש בהמה טמאה מטמאים הם לא ס"ל הנהו דרשות דדריש שם ע"ש בתוס' שכ' דריה"ג דריש נפש לדרשא אחריתי וא"כ לפום גמרין לקמן קרא דטמאים הם אצט' לדרשא אחריתי וניחא שפיר מאי דלא מייתי גמ' בפ"ק דבכורות אלא קרא דשרצים ע"ש וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל עוד ועמ"ש התוס' לקמן דקי"ב ע"ב בד"ה רוטבן ע"ש

בד"ה והלכתא וכו' דהכי מפ' בפ' כ"ש וכו' עכ"ל הרשב"א ז"ל בת"ה דחה דנ"ל מק"ו כדיליף שם בגמ' וכבר כתבתי לעיל דצ"ו מה שק' ע"ז ע"ש ודע דממ"ש התוס' דהגוי אינו נותן אלא עד שיש בו טעם נר' דשומן הגיד אינו אסור בהנאה וכ"כ הפר"ח סי' ס"ה אבל מדברי הסמ"ק נר' דאפי' בשומן הגיד אסור בהנאה וכמ"ש הכנה"ג שם

דף ק' ע"א תוס' בד"ה שאני וכו' דהא חתיכ' בב"ח וכו' עכ"ל והריטב"א ז"ל בחי' תי' דבחתיכה שנאסרה מחמת בלוע לא הוי ר"ל וטמאה כמו בלוע ע"ש והרשב"א כ' כדברי התוס' ובס"ד הביא גם הוא ס' זו דבבלוע לא הוי ר"ל ולא כ' בזה לתרץ קושיית התוס' נר' דס"ל דדוקא בנאסרה מכח בלוע לא הוי ר"ל כיון דהבלוע אינו ראוי להתכבד בו אבל בטמאה כולה חתיכה דאיסורא וזה נר' דעת התוס' דאינן חלוקין בס' זו דבלוע ודע דמור"ם בהגה בסי' ק"א כ' בשם התוספות דבדבר הנאסר כדי קליפה לא הוי ר"ל ע"ש והש"ך כ' דלא נמצא כן בתוס' ואפשר דמ"ל כן ממה שהק' מגמ' דע"א מאי פריך הא כבר תני לה הכי ולא משני דמתני' אתא לאשמועי' בכל עניני בב"ח אפי' מה שנאסר כדי קליפה

בא"ד א"כ לא ליתני חתיכת בב"ח עכ"ל. לכאורה ק' דנימא דאתא לאשמועינן אעפ"י שהיא אסורה בהנאה אמרי' ר"ל אחר ביטול דאי מתני' דהכא הו"א שאני נבילה ר"ל עכשיו לגוי וכדכ' בקושייתם ונ"ל דסוגיא דהתם אזלא למ"ד כל שדרכו דלא הזכירו שם אלא דבר שבמנין ולדידיה הכל שוה איסור הנאה ואיסור אכיל' ואה"נ דלמ"ד את שדרכו ל"ק קושי' הגמ' שם ומ"מ מאלו דסיפא ממעטי' להו שפיר דהיינו דלא איירי בהו ואינו מוכרח לומר דממעט להו לגמרי דבטלי כמו שכן הוא לפי' זה ובזה י"ל קצת משה"ק מהר"ם לובלין ז"ל שם בע"א די"ל דהתוס' שם גבי למעוטי דסיפא אזלי למ"ד את שדרכו ולדידיה צ"ל טעמא דנבילה משום ר"ל ול"ק קושי' הגמ' ליתני נבילה ועי"ל מאי דלא משני הגמרא דאתא לאשמועי' אף על פי שהיא אסורה בהנאה משום דאין החידוש מבואר במתני' דאיכא למי' דס"ל לתנא דמתני' כר"ש דבב"ח שרי בהנאה

ודע דהא דל"ק להו להתוספות ההיא דיבמות רישא אסיפא דסיפא דלא העלה היינו משום ר"ל ואמאי ברישא תעלה משום די"ל טעמא דסיפא משום הפסד מועט כמ"ש רש"י ז"ל שם וע"ש בתוס' (ובענין